הבוקר היה כל כך קר, שהחלטתי לצאת מהסרט שלי, ושמו 'תיעוב האוברול השלם.' מיכאל כבר זוחל לגמרי, דניאל עושה סלטות ומעביר משקל מצד לצד, ואני עושה לו שיעורי זחילה, וכדי שלא יתקררו בבטן אני מלביש אותם בכל בוקר בטריקו ארוכה במיוחד מתחת לשאר השכבות, ומכניס אותה למכנסיים. אבל כשהילדים זוחלים, הטריקו מהר מאוד מוצאת את דרכה החוצה, והבטן מתקררת על הרצפה. בקיצור, התגברתי על התיעוב שלי לאוברולים שלמים, והלבשתי אותם קודם כל באוברול, ורק אחרי כן בבגדים של גדולים, כדי שלא אצטרך לראות את החרפה:)
אגב, דניאל עשה סימנים ראשונים של זחילה כשלונה השתינה באמצע הבית ופרשתי כמה עיתונים ישנים על השלולית, שיספגו אותה. משום מה זה משך אותו, והוא שלח אליהם את ידו, אז מיהרתי לאסוף אותם, ולשים תחתיהם ערימת עיתונים יבשים. טריים.
ואחרי כן גם הראיתי לו איך לכווצ'ץ ולקרוע אותם.
והוא עשה את זה ונהנה, משהו.
ואני יודע שעוד אצטער על כך.
שרק לא יגיעו לחדר העבודה שלי, אחרת כל הקלסרים של היצירות הבאות יהיו למשיסה.
אני יודע שאצטער על זה.
כמו שאני מצטער על זה שלימדתי אותם להשפריץ מים באמבטייה.
אבל זה כל כך חינני כשהם עושים את זה…
בכל מקרה, הבוקר גם נמאס לי להאכיל אותם שוב ושוב בבקבוק, ולחכות לימי חול, למעון, שבו הם אוכלים מדי בוקר ביצה, ואחרי כן מרק, ובשתיים ארוחת פירות. אז הכנתי להם רסק ביצה קשה וטחינה של אבא, ורסק אבוקדו וגבינה לבנה, ולקינוח מיץ מנדרינות סחוט טבעי, במסחטה חשמלית, שבכלל לא ידעתי שיש לי.
מיכאל אכל את הדברים האלה בתיאבון. רק מיץ המנדרינות כנראה עוד מעט חמוץ לשניהם.
אבל דניאל ממש לא אהב את הביצה והטחינה, וירק כל כפית באסרטיביות מחוץ לשפתיו, מה שלכלך אותם ואותי, אבל גרם לי להתפוצץ מצחוק.
את האבוקדו בגבינה הוא העדיף בהרבה על פני הביצה בטחינה, ומזה הוא הואיל לאכול קצת.
לונה הממזרתא תפסה פה ושם רסיסי ביצה וטחינה, ואחרי שסיימו את הארוחה, נתתי לה ללקק את שאריות האבוקדו בגבינה.
הכלבה הזאת היא שואב אבק ממש. חוגגת על השאריות, ומשאירה צלחת ריקה.
נו טוב, לפחות מישהו אוכל את מה שאבא מכין להם.
ועכשיו אילנה באה ואני הולך לכושר, ואולי קצת לקרוא או לבדוק עבודות בבית הקפה. כי משש בבוקר, שעת ההשכמה שלנו, ועד הרגע הזה, לא היה לי רגע של מנוחה.
שבת שלום.
