בבית הזה נרצחת אישה (דֶּאיקסיס)

את השיר הזה כתבתי לקראת אירוע לציון יום האלימות נגד נשים. הבוקר, עם היוודע רציחתה של מייסר עותמאן, רושה ואם לארבעה ילדים קטנים בחיפה, ובו-בזמן פרסום דו"ח מבקר המדינה, על קיצוץ התקציב התוכנית למניעת אלימות במשפחה ביותר מחצי, החלטתי לפרסמו ברבים. השיר כלול בספר שיריי הבא, 'יודע כיליונו,' שיראה אור בהוצאת שופרא לספרות יפה בחודשים הקרובים.

בבית הזה נרצחת אישה (דֶּאיקסיס)

בְּסוֹף הַבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

כָּרֶגַע הִיא עוֹמֶדֶת בַּמִּטְבָּח, פּוֹנָה

אֶל הַכִּיּוֹר, כֻּלָּהּ מְרֻכֶּזֶת בְּקִלּוּף

בָּצָל, גֶּזֶר וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה, לְצָלִי

שֶׁאֶת קֻבִּיּוֹת הַבָּשָׂר שֶׁלּוֹ

כְּבָר הִשְׁחִימָה בַּסִּיר. הִיא

מְהֻרְהֶרֶת. מַה יַּגִּיד בַּעְלָהּ

עַל הַתַּבְשִׁיל, הַאִם יִשְׂמַח בּוֹ

אוֹ יָטִיל צַלַּחְתּוֹ אַרְצָה

וְיָטִיחַ בָּהּ אֶת גְּנוּתָהּ.

הִיא לֹא יוֹדַעַת. אֲבָל רְאוּ, הוּא

מִתְגַּנֵּב מֵאֲחוֹרֶיהָ, בְּיָדוֹ סַכִּין,

מֵנִיף אוֹתָהּ פַּעַם אַחַר פַּעַם

וְתוֹקֵעַ אוֹתָהּ בְּגֵוָהּ.

מֻפְתַּעַת, לֹא זוֹעֶקֶת, הִיא

מִתְמוֹטֶטֶת, מְבוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ

עַל רִצְפַּת הַמִּטְבָּח, וְיָדֶיהָ

עוֹד אוֹחֲזוֹת בַּמַּקְלֵף.

הוּא עוֹמֵד עָלֶיהָ, דּוֹרֵךְ עַל צַוָּארָהּ

כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁנְּשִׁימָתָהּ תֶּחְדַּל. כִּי

בַּבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

בְּסוֹף הַבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה עִם בְּנָהּ

בֶּן הַשָּׁלשׁ וּבִתָּהּ בַּת הֶחָמֵשׁ,

וְקוֹרֵאת לָהֶם מִסֵּפֶר לְפָעוֹטוֹת.

הֵם עֲטוּפִים בְּאַהֲבָה, בְּשָׁעָה

שֶׁבַּעְלָהּ, אֲבִיהֶם, יוֹצֵא מֵחַדְרוֹ

עִם אֶקְדָּח טָעוּן, זוֹעֵק לָהּ, שֶׁגִּלָּה

אֶת בְּגִידָתָהּ, רָאָה אֶת הַמֵּיילִים

שֶׁהֶחֱלִיפָה עִם בֶּן הַמַּחְזוֹר שֶׁלָּהּ

מִן הַתִּיכוֹן, עַל מִפְגַּשׁ הַמַּחְזוֹר

שֶׁהֵם מְתַכְנְנִים, כְּאִלּוּ לֹא בָּרוּר

שֶׁלֹּא מִפְגַּשׁ מַחְזוֹר הוּא זֶה, אֶלָּא

מִפְגָּשׁ רוֹמַנְטִי. הִיא פּוֹצָה פִּיהָ,

מְנַסָּה לַעֲנוֹת. וְהוּא יוֹרֶה, תּוֹקֵעַ

בְּרֹאשָׁהּ כַּדּוּר, מְפוֹצֵץ לָהּ

אֶת הַמֹּחַ, הַנִּתָּז עַל הַיְלָדִים.

לִפְנֵי רֶגַע הָיוּ חֲבוּקִים בְּחֵיקָהּ

וְכָעֵת הֵם מְלֵאִים שְׁיָרִים.

"אֵין לָכֶם אִמָּא," הוּא נוֹהֵם, "אֵיזֶה כֵּיף,"

"עַכְשָׁו רַק אֲנַחְנוּ כָּאן." וּבִתּוֹ זוֹעֶקֶת

"אַל תַּהֲרֹג אוֹתָנוּ אַבָּא!" "מָה פִּתְאוֹם,"

הוּא שׂוֹחֵק, "בַּבַּיִת הַזֶּה לֹא הוֹרְגִים

יְלָדִים, חַס וְחָלִילָה, בַּבַּיִת הַזֶּה

הוֹרְגִים רַק אִמָּהוֹת רָעוֹת." כִּי

בַּבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

סָבְתָא לֹא יוֹדַעַת מַה קּוֹרֶה לָהּ,

כְּשֶׁסַּבָּא מִתְגַּלְגֵּל עָלֶיהָ מִשְּׁנָתוֹ

וְתוֹחֵב אֶת הַכַּר אֶל פָּנֶיהָ

לַחְסֹם אֶת נְתִיבֵי נְשִׁימָתָהּ.

הִיא מְנַסָּה לְהֵאָבֵק בּוֹ, אֲבָל הוּא

עוֹלֶה עָלֶיהָ, מִתְיַשֵּׁב עַל בִּטְנָהּ

וְלוֹחֵץ אֶת הַכַּר אֶל אַפָּהּ וּפִיהָ

בְּעוֹדָהּ מְפַרְפֶּרֶת מִתַּחְתָּיו, עַד

שֶׁרוֹתְעוֹת רַגְלֶיהָ, וְהִנֵּה – דּוֹמְמוֹת.

אַחַר כָּךְ הוּא חוֹנֵק אוֹתָהּ לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן

בִּשְׁתֵּי יָדָיו, כּוֹרְכָן וּמֵהַדְּקָן מִסָּבִיב

לְצַוָּארָהּ הַחַם, הַמְקֻמָּט, שֶׁל אֵשֶׁת חֵיק

אֲשֶׁר הָיְתָה אֵם יְלָדָיו וְסָבְתָא לִנְכָדָיו

וְנֶכְדוֹתָיו, שֶׁיְּקַבְּלוּ כָּעֵת זְכוּת בִּקּוּר

בַּכֶּלֶא וּבְבֵית עָלְמִין, "בְּלֵית בְּרֵרָה,"

הוּא מְמַלְמֵל, "בֶּאֱמֶת חֲבָל." אֲבָל

בַּבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

הִיא יוֹשֶׁבֶת וְרוֹקֶמֶת בֶּחָצֵר, מְכִינָה

נְדוּנְיָה לְבִתָּהּ. לְפֶתַע נֶעְצָר הַגִּ'יפּ

שֶׁל אָחִיהָ לְיַד הָאֹהֶל, וּמִתּוֹכוֹ קוֹפְצִים

הוּא וּשְׁנֵי בָּנָיו. בִּן-רֶגַע הֵם מוֹצִיאִים

הַחוּצָה אֶל הָרֶכֶב אֶת בִּתָּהּ בַּת הַ-16

וּבְעוֹדָהּ צוֹרַחַת דּוֹחֲפִים אוֹתָהּ אֶל

הַבָּגָ'ז וְסוֹגְרִים עָלֶיהָ אֶת הַמִּכְסֶה.

"מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?!" הִיא זוֹעֶקֶת.

"תִּשְׁתְּקִי," הֵם אוֹמְרִים לָהּ. "רָאוּ

אוֹתָהּ הוֹלֶכֶת עִם יְהוּדִי." "מָה פִּתְאוֹם,"

הִיא מַכְחִישָׁה. "לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה."

"תִּשְׁתְּקִי יַא אֻמָּה," אוֹמֵר בְּנָהּ, נִכְנָס

לַגִּ'יפּ, וְהֵם כְּבָר מַתְנִיעִים. הִיא

רָצָה אַחֲרֵיהֶם צוֹרַחַת, "לֹא! לֹא!"

אֲבָל זֶה לֹא יַעְזֹר לָהּ, וְגַם לֹא

לְבִתָּהּ, שֶׁרַק הִגִּיעָה לְפִרְקָהּ.

הֵם מְשַׁסְּפִים אֶת גְּרוֹנָהּ וּמְטִילִים

אוֹתָהּ אֶל עֹמֶק הַבְּאֵר. כִּי

בַּבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

זֶה הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ. כָּכָה זֶה.

הַנְּסִבּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת מִבַּיִת לְבַיִת,

מִגֶּבֶר לְגֶבֶר, מֵאִשָּׁה לְאִשָּׁה.

מַה שֶּׁחָשׁוּב זֶה רַק דָּבָר אֶחָד,

הָעִקָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. בִּזְמַן

שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים בַּשִּׁיר,

בַּבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.

עַכְשָׁו עֲשׂוּ מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים.

אַתֶּם יְכוֹלִים לְנָאֵץ אֶת הַכּוֹתֵב,

לִקְרֹעַ אֶת הַדַּף, לְנַתֵּץ אֶת הַמָּסָךְ.

זֶה כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה, הַאֵינְכֶם

מְבִינִים? כֻּלָּנוּ שֻׁתָּפִים.

הֲרֵי מֵרֹאשׁ יָדַעְנוּ –

בַּבַּיִת הַזֶּה נִרְצַחַת אִשָּׁה.