בין הרי בשן
לזכר אהובי, סער עפרוני.
ולאיריס, אחותו.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָרֹק שָׁפוּךְ
עַל פְּנֵי הַנּוֹף, שֶׁהָעַיִן רָוָהָ
וְהַלֵּב אֵינוֹ שָׂבֵעַ.
טַלִּית יְרֻקָּה עוֹטֶפֶת
אֶת כְּתֵפָיו שֶׁל הַר,
אוֹ פְּלוּמַת עֶרְוָה
יְרֻקָּה, דַּקָּה,
מְצַמַּחַת בִּירֵכָיו?
לֹא כָּךְ וְלֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר,
אֲנִי מְנַסֶּה לְהִמָּנַע
מִסִּמּוּן הַנּוֹף בְּמֵטָפוֹרָה
מְבַקֵּשׁ בְּכָל מְאֹדִי לְגָרֵשׁ מִמֶּנִּי
כָּל דִּמּוּי אוֹ גַּרְעִין מֶטָפוֹרִי,
שֶׁלֹּא יְקַלְקְלוּ אֶת מַבָּטִי,
לֹא יִצְבְּעוּ אֶת הַנּוֹף
בִּצְבָעִים שׁוֹנִים
מִצְּבָעָיו שֶׁל חֹרֶף זֶה,
הַמִּתְפָּרֵץ עַל הֲרֵי הַבַּזֶּלֶת,
גָּוֶן לִפְנִים גָּוֶן שֶׁל יָרֹק,
יָרֹק בָּהִיר לִפְנִים יָרֹק כֵּהֶה,
וּכְמוֹ מִבְּלִי מֵשִׁים עֵינֶיךָ
מִתְגַּלּוֹת בְּתוֹךְ עֵינַי,
מַדְרִיכוֹת אוֹתִי
לְזַהוֹת אֶת רִמְזֵי הַקּוֹמְפּוֹזִיצְיָה
הַמּוּטְבָּעִיִם בַּנּוֹף מֵעֶצֶם מַהוּתוֹ –
נִפְחִיוּת שְׁלוּחוֹת הָהָר,
כֵּהוֹת, בַּשְׂרָנִיּוֹת,
אֶצְבְּעוֹת פְּתוּחוֹת
כַּפַּיִם פְּסוּקוֹת
כָּל הַמּוֹרָד אֶל
עָרוּץ הַנָּהָר.
הַסֵּדֶר הַמּוֹפְתִי שֶׁל הַיָּרֹק,
עִשְׂבִּיָּה בְּהִירָה בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
מִתְכַּהָה בְּצֵל עָנָן יוֹשֵׁב
עַל צֶלַע הַר,
עֵץ נָשִׁיר, עַל שׁוּל הַכְּבִישׁ,
פּוֹרֵשׁ אֶת עֲנָפָיו הָעֵירֹמִים,
דּוֹקְרִים אֶת מַבָּטִי בִּכְמִיָהַתם
לִכְּסוּת, לִפְּרִי, לַגֹּבַה –
וְהוּא כְּמוֹ מַתְרִיעַ, כְּמַפְצִיר, כִּמְחַזֵּר
אַחַר הָאוֹר, הַגֶּשֶׁם וְעֵינַי,
שֶׁשּׁוּב אֵינָן עֵינַי עוֹד,
כִּי עֵינֶיךָ הֵן,
הַמַּבִּיטוֹת בַּנּוֹף הַזֶּה בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה,
בִּקְפִידָה שֶׁל אָמָּן הַמַּתְכִּין אֶת כַּנוֹ,
בְּעוֹד עֵינַי שֶׁלִּי כְּבָר לְגַמְרֵי
רְכוּנוֹת פְּנִימָה, אֶל לִבִּי,
מֻפְתָּעוֹת לֹא מִן הַנּוֹף,
רַק מִמִּדַּת הַשְׁפָּעָתוֹ עָלַי,
שׁוֹאֲלוֹת אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן,
שֶׁשְּׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים
מֵאָז מַתְתַ, אַהוּבִי, מַבָּטְךָ
עוֹדֶנּוּ חַי בִּי כָּךְ, יַחַד
עִם גַּעֲרָתְךָ כְּלַפַּי –
שֶׁאֶתְבּוֹנֵן, שֶׁאֵהָנֶה מִן
הַהִתְבּוֹנְנוּת, שֶׁאֶחְדַּל לְנַסֵּחַ
כָּל רשֶׁם בְּמִלִּים.
אַחַר כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ הַטִּיּוּל לַמַּפָּל הַלָּבָן
וּמִמֶּנּוּ חֲזָרָה הַבַּיְתָה, הָיִיתִי לָפוּת
בְּצַעַר זֶה עַל לֶכְתְּךָ מִמֶּנִּי,
בַּיְּדִיעָה שֶׁגּוּפִי מְפַרְנֵס מֵאָז
אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ הַנֶּעְדָּר,
בְּהַכָּרַת הַתּוֹדָה שֶׁלִּי לִילָדַי,
עַל שֶׁבָּנַיי הֵם, כָּל כָּךְ בָּנַיי,
וְעַל הַצַּעַר שֶׁאֵינְךָ עִמָּנוּ, סַעַר,
שֶׁאַתָּה רַק נוֹכֵחַ נִפְקָד בְּחַיַּי.
6.1.19