אילן שיינפלד
מבחנה של המחאה
כולנו זקוקים לעתים לדמות אב, להישען עליה ברגעי צרה. ככול שהחיים נהיים מורכבים כך ניעורה בנו ההזדקקות לאב, שיבהיר את המציאות, ייתן לנו את עצתו הטובה, ינחם ויעודד אותנו. הצורך הזה באב הוא בסיס הכוח של המנהיגים הסמכותנים.
מנהיגים דמוקרטיים מנהיגים חברת אחים, אזרחים שווי חובות וזכויות, הבוחרים להם הנהגה, שתסדיר את חייהם בחוקים ותנהל בעבורם את חלקי מציאות שהם נחלת הכלל ולא נחלת היחיד. הנהגה של חברת אחים אמורה להיות שקופה בהחלטותיה ומייצגת את רצון בוחריה.
מנהיגים סמכותנים מייסדים חברת בנים, נתינים, המקנה זכות יתר לשליט מעצם בחירתו לשלטון. הם מתקינים חוקים ותקנות לניהול ציבור הנתינים, לא מכוח ייצוג הריבון אלא מהשאת כוחו אליהם. מרגע שנבחרו הם רואים עצמם מורמים מעם, וכמי שאינם צריכים ליתן לו דין וחשבון על החלטותיהם.
מנהיגי ישראל היו ברובם דמוקרטיים. הם נבחרו בבחירות דמוקרטיות, הרכיבו ממשלות, כוורות וצוותי פעולה ועשו כמיטב יכולתם בשירות הציבור. כדי להבטיח את יושרם ואת תקינות מעשיהם העמידו מעליהם יועץ משפטי, פרקליט ומבקר מדינה, וועדות כנסת שתפקחנה על פעולותיהם, תתקנה אותן ותתווינה את דרכם.
מאז עלייתו של בנימין נתניהו לשלטון התערער טבעה של ישראל כמדינה דמוקרטית. נתניהו הוא מנהיג סמכותני, נרקיסיסטי, שאינו מסוגל ואינו רוצה לטפח ממשלה מתפקדת וכוורת ראויה. בשנות כהונתו הוא סילק מעליו כול איש מקצוע, שיכול לסייע לו בניהול המדינה, מתנכל לבעלי תפקידים, מזלזל בהליכי חקיקה ואוסף לידיו כמה שיותר כוח, כשליט יחיד.
משנתגלו פרשות השחיתות שבהן היה מעורב לכאורה, וקיים חשד שעוד עתידות להתגלות כאלה, נאבק נתניהו על גורלו ועל שימור שלטונו. הוא עושה כן בדרכו של מנהיג סמכותני: סופח אליו סמכויות חירום, מעקר את הכנסת מכוחה כגוף מחוקק ומפקח, מסרס את ביקורת המדינה, מבטל את ההפרדה בין הרשות המחוקקת למבצעת, מתקיף את מערכות השלטון, מקעקע את יסודות הדמוקרטיה, ואחרי כן מכזב שנבחר ברוב קולות, וטוען שאין נותנים לו לנהל כראוי את המדינה, ודורש עוד סמכויות בשם ה'משילות'.
למול התנהלותו צמחה תנועת מחאה עממית של אנשים המחויבים לערכי הדמוקרטיה, ויוצאים מזה עשרים שבועות בהמוניהם כדי להפגין, בנחישות, בתעוזה וביצירתיות יוצאות דופן, נגד משטר נתניהו והמשך שלטונו. נתניהו אובד עצות מול המחאה הזאת. זה ניכר במסעות ההימלטות שלו ושל משפחתו ממעון אחד למשנהו, בניסיונו לחסל את המחאה על ידי סגרים, תכתיבים למשטרה ובהסתה הפרועה שלו כלפי המפגינים בצביעתם כנתמכים ע"י פדופילים או ע"י האיראנים.
ככול שגוברת ההסתה מפיו, ככול שההימלטות שלו מתרחבת, מתבררת עוצמת אימתו מפני המחאה. הפחד שלו נובע מכך שהמחאה אינה ריכוזית, אלא מבוזרת. אין לה מנהיגים שניתן להחלישם בהקמת ועדה ממשלתית או במתן ומלקוח. זה כוחה של המחאה – היותה מבוזרת, מתמדת, נחושה ובלתי ניתנת לכיבוש.
השאלה כעת בחוגי המחאה היא, מה יקרה כאשר תצליח, ונתניהו ייאלץ לרדת משלטונו. מי יעמוד מולו? מי יחליפו? שאלה קלוקלת זו באה מחברה שהורעלה על ידי מנהיגות סמכותנית. היא מניחה, שרק אדם אחד צריך לעמוד מול נתניהו, ורק בידי אחד יימסר כוחו של הריבון.
במערכות הבחירות הקודמות הועמדו שלושה רמטכ"לים בראש מפלגה שנתפרה כאלטרנטיבה לנתניהו. זה כמעט הצליח, ואז נחל כישלון חרוץ. שניים מהם הזדחלו לממשלתו, בכוח הקולות שהצביעו נגדה. מעשה זה גרם למשבר אמון עמוק של הציבור בנציגיו ובמערכת הפוליטית כולה. שום ראש עיר או גנרל כעת, איש מבין המועמדים מטעם עצמם, לא יוכל לזכות באמון המחנה אחרי שנבגד.
משבר זה מזמין חשיבה אחרת ומעשה פוליטי חדש. בבחירות הבאות על המחנה להעמיד בראשו הנהגה, אנשים ונשים שייבחרו בפריימריז שקופים ופתוחים, וכוחם המשותף והמאוחד, לא היחידני והנפרד, הוא שיגבר על מועמד הימין. ההנהגה הבאה של ישראל לא תהיה מורכבת מגנרלים. היא תהיה זקוקה לגנרלים, כמו גם לאישים בולטים בתחומי עיסוקם בכול שטחי החיים. אבל היא תורכב מגברים ונשים דעתניים, המאמינים בערכי הדמוקרטיה ומחויבים לקיימם. קודם כול בעצם הליך הבחירה שלהםן, בפריימריז פתוחים, אחרי כן בגיבוש תכניות העבודה והחקיקה שלהם בשקיפות מלאה ובשיתוף בוחריהם, ואז גם במימוש תכניות אלה בשקיפות, תחת ביקורת ציבורית ומתן דין וחשבון לריבון, למי שבחרו בהם ושלחו אותם אל הממשלה ואל הכנסת.
המפלגה החדשה שתאחד את המרכז-שמאל ותוביל למהפך שלטוני תהיה דמוקרטית ושוויונית בעצם המבנה שלה, דרכי הקביעה של מועמדיה/ותיה לכנסת ולממשלה והכנת תכניות העבודה והצעות החקיקה שלה. גנרלים או כוכבים אחרים שירצו להשתלב במעשה הפוליטי החדש הזה, יצטרכו לחתום על מחויבותם לערכי הדמוקרטיה ולבטא מחויבות זו במוכנות לעמוד לפריימריז פתוחים כאחד האדם.
זו הדרך היחידה לזכות ברוב קולות המרכז-שמאל וגם ימינה ממנו: מחויבות לערכי הדמוקרטיה, שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים, יהודים לערבים, ותיקים לעולים, גנרלים וטוראים, ללא הבדל דת, מין, מוצא, מגדר, נטייה מינית וכיו"ב, שקיפות ההליך הפוליטי ומחויבות למטרות הריבון. מפלגה כזו תחדש את ימי ישראל כחברת אחים, לא כחברת נתינים, ועמם את ערכי השוויון, החירות והצדק, שבזכותם הוקמה ישראל, התפתחה ושגשגה עד כה.
מבחנה של המחאה כרגע הוא עד כמה היא מחפשת אחר דמות אב, מנהיג מן העבר, גנרל או כוכב, שייאבק בשמה בנתניהו ויורידו משלטונו – או תגבש מתוכה הנהגה דמוקרטית, שתזכה בשלטון לא בזכות הפרסונה, אלא בשם הייצוג ההוגן, השקוף והמחויב לציבור, על כול גווניו.
_________
*את המושגים 'חברת אחים' ו'חברת בנים' טבעה חברתי, הסופרת שולמית הראבן ז"ל, במאמר בנושא זה.
