באמצע יולי 2020 הבנתי שעלי לעשות כול שביכולתי כדי לארגן את המחנה, והתחלתי מברר מי עובדים מאחורי הקלעים להקמת אלטרנטיבה שלטונית חדשה במקום כחול לבן שקרסה.
ב-15.7.20 גם כינסתי כמה עשרות א.נשים מתנועות וארגונים שונים, ובהם התארגנות יהודית-ערבית מבית השיטה, התנועה האזרחית, התארגנות יהודית-ערבית נוספת, מפלגת נשים ועוד פעילים ופעילות ותיקים כמו ערן עציון, מלי פולישוק, משה בן עטר, דוד הראל, ברוריה בקר ורבים אחרים ואחרות, בשיחת זום ראשונה. ביקשתי מכול אחד.ת מחברי.ות המפגש לשלוח לי מסמכי תוכן שלהםן, ולהיכנס ולקרוא את המסמך שחלקתי איתםן בגוגל דוקס, ובו עיקרי המצע שהכנתי למפלגה הקודמת שניסיתי להקים, המפלגה הלהטב"קית, שטוב שלא הוקמה.
את פרופ' אודי שפירא, חוזה ויוזם המפלגה הדמוקרטית, פגשתי אי שם לפני 8-9 חודשים, ואפילו אינני זוכר איך. מישהו סיפר לי שישנו פרופסור במכון וייצמן עם רעיון למפלגה. יצרנו קשר והזמנתי אותו לזום על אלטרנטיבה חדשה. מיד בשיחה הראשונה בינינו, ב-22 ליולי 2020, היה לי ברור שאנחנו יחד. שהרעיון שפיתח, מפלגה דמוקרטית הן בתכניה והן באורח בנייתה, הוא הדבר הנכון. הוא הדבר שהמחאה יצאה בשבילו לרחובות, הוא הרעיון המבטא את ערכי המחאה ודרכיה, והוא גם הדרך היחידה להפוך למפלגת שלטון.
מאז אמצע יולי 2020 קיימנו, אודי ואני, כמה וכמה מפגשי זום עם אנשים שמתכוונים להקים מפלגות חדשות במרכז-שמאל. אודי, בהומור האופייני לו, מינה אותי כ'שר החוץ' של יוזמתו החדשה, ואני עשיתי את המיטב כדי לחפש עוד ועוד אחר אנשים, שמעוניינים בשינוי פוליטי וגם עושים כבר צעדים מעשיים לקראתו.
כאשר אודי החליט להקים את המזכירות הזמנית של המפלגה, והציע לי להשתתף בה, אמרתי לו שמוטב שלא אעשה כן. היה לי ברור, שלא אוכל לעמוד בזה, בזמן בחירות, בשעה שאני מגדל לבדי את בניי. אבל מאז נטלתי על עצמי חברות בפורום התוכן של המפלגה, הקמה וניהול של פורום תרבות בה, וכעת גם של פורום רווחה. אני שקוע מעל לראשי בפעילות פוליטית מאחורי הקלעים, פוגש ומכיר בכול יום עשרות א.נשים נפלאים, שכולםן מבקשים לחולל שינוי ותמורה ותיקון בחברה הישראלית ובמצבה, והכול לפי ערכי החירות, הצדק, השיוויון והערבות ההדדית, ערכיה המרכזיים של המפלגה הדמוקרטית החדשה.
המפלגה פתוחה בפני כול אדם, המאמץ את ערכי הדמוקרטיה, והיא מתנהלת על פי חוקי הדמוקרטיה. בשוויון, בשיתוף ובשקיפות מלאה. במהלך השבועיים מאז פתחנו אותה להתפקדות התפקדו אליה כבר יותר מאלף איש, בתוכם אנשים מכול תחומי החיים, ובהם גם דמויות בכירות מעולם התרבות ומארגוני המחאה. כול הפעילות שלנו הולכת ומעמיקה ומסתעפת מדי רגע, כאשר כול אחד ואחת שמצטרפים למפלגה נוטלים יוזמה ומפתחים אותה עצמאית הלאה. כך, למשל, קבוצת הפיסבוק שלנו הוקמה רק אמש, וכבר מונה מאות חברים וחברות. כך גם צוותי האסטרטגיה, הקמפיין, המתנדבים ועוד.
על פי תקנון המפלגה, 30 יום מאז ההודעה על פיזור הכנסת ייערכו בחירות פנימיות במפלגה, בהן ייבחרו האנשים שירכיבו את רשימת שריה ושרותיה לעתיד ואת חברי וחברות הכנסת שלה. שלושים הימים האלה התחילו להיספר מהיום, ובימים הקרובים כבר ניוודע איך יתנהלו הדברים. כלומר, מי מוכנים/ות להעמיד את עצמם/ן לפריימריז כחברי/ות כנסת וכשרים/ות מטעם המפלגה, היכן פיסית תיערכנה הבחירות הפנימיות וכך הלאה.
אישית, התלבטתי במשך חודשים רבים האם להעמיד את עצמי לבחירה במסגרתה. ההתלבטות הזאת, בין פנים וחוץ, היא אצלי כנראה שורשית ומתמדת. מצד אחד, כול כולי משוך ושקוע במעשה הפוליטי, בתרגום החזון למעשה. כול חיי, מאז היותי מרכז קן הנוער העובד והלומד ברמת השרון ועד עצם היום הזה, אני גם יודע לעבוד בעולם, עם ניהול משימות, ניהול עובדים, גיוס משאבים ותקשורת וחוק ופוליטיקה. ואני גם מאד אוהב את זה. מצד שני, אני מאד אוהב את השקט שלי, כאן, בתובל, יש לי המון כתבי-יד שעלי לממשם, להפכם לספרים, ויש לי גם שני בנים בני תשע תיכף, שאני נהנה מכול רגע איתם.
בזמן האחרון, הבנתי שאני לא יכול להיות שקוע בכתיבה בלבד. שיש לי אחריות אישית וציבורית, שאיני יכול וגם אין זה ראוי שאסתפק בכתיבת ביקורת על זולתי ו/או בהשאת עצות לאחרים, שלוקחים על עצמם להיכנס לחיים הציבוריים כדי להוביל את מימוש חזונם בעולם.
אני מבין שאני חייב לצאת לדרך הפוליטית, ושחשוב שאהיה בה. גם אם זה יגרום לכך שכמה מספריי יתאחרו עוד יותר במימושם.
בנקודה הזאת אני נמצא כעת. מהרהר, מתכונן, מתגבש. וזו הנקודה שבה, להערכתי, כול ראשי וראשות המחאה צריכים להיות היום. להתכונן למשימת חייהם הבאה – לעשות את הצעד מן השורה הראשונה בהפגנות בבלפור, בקיסריה ובגשרים – אל הזירה הפוליטית, כדי לשנות אותה כליל.
הלוואי ובימים הקרובים ניוודע שראשי וראשות המחאה אכן מבינים את הצורך הזה, מוכנים לדחות מעט חלק מתכניות חייהםן ולהירתם למשימה.
זה לא קל להחליט על כך. אני יודע זאת מעצמי. אבל אין לנו ברירה אחרת. אנחנו חייבים להעמיד אלטרנטיבה שלטונית נקייה, חכמה וראויה.
אבל אנחנו ב'מאני טיים.' כבר אין זמן להתלבטויות. עוד 30 יום פריימריז לדמוקרטית, עוד 90 יום בחירות. ואנחנו חייבים לנצח בהן הפעם, ניצחון ברור וודאי, שיאפשר לנו לתקן את הארץ הסובלת הזאת. כי אין לנו, באמת אין לנו ארץ אחרת לגור בה, לא כיחידים וודאי שלא כעם.
לכן, זה הזמן הממש אחרון להתפקד למפלגה הדמוקרטית, כדי להשפיע הן על הרכב הנהגתה – והן על מצעה. בואו, הצטרפו לדמוקרטית. כול אחד ואחת שמצטרפים אלינו מביאים עמםן את היכולות והניסיון וההתלהבות והאכפתיות והחריצות והאחריות שלהםן. בואו תהיו חלק מן השינוי, עכשיו.
https://www.democratit.org.il/?ref=cc144378-04fa-4741-8ade-ca2edb56334e
