אתמול בלילה, בעשר וחצי, שלחה חברת תובל הודעה דחופה בפורום הווטסאפ של הישוב. בנה שב מבילוי בכרמיאל ונתקל במחסום אבנים ואש בכניסה לישוב. בחוכמתו, פנה לאחור ונסע חזרה כלעומת שבא. ברגע ששמענו זאת, יצאנו כמה גברים אל מחוץ לשער, ואכן, חמישים מטרים לפני הכניסה לישוב מצאנו את המחסום.
פינינו אותו, כיבינו את האש וקראנו למשטרה ולמכבי-האש. הם לא הגיעו. למשטרה היה ריבוי משימות אמש, ומכבי-האש סירבו לעלות הנה בלי ליווי משטרה, ובצדק. שני גברים מתובל, שירדו למטה כדי להשיב את הבחור ועוד מאחרים בנשף הביתה, נרגמו בדרכם באבנים.
לשמחתנו, סגן ראש המועצה, מר דבאח, ועוד מנכבדי הכפר, שמעו על ההתרחשויות, עלו למעלה והרגיעו את הרוחות.
נכון לרגע זה נחלקנו לזוגות, ונקיים שמירה על שער הישוב והנקודות הרגישות בו. אבל לאיש מאתנו אין נשק, אין כאן רכז ביטחון שוטף, גם לא כיתת כוננות. משרת הרב"ש וכיתת הכוננות בוטלו, וכלי הנשק שהיו כאן נאספו מן הישוב, אחרי שפיקוד העורף יצא מתמונת ההגנה על הישובים ואת מקומו תפס משמר הגבול.
אנחנו ישוב מבודד. יש אליו רק כביש גישה אחד, דרך דיר אל אסד. המרחק בין הישובים הוא קילומטר. אמנם, יש לנו יחסים טובים מאוד של שכנות והידברות עם ראשי הכפר, אבל גם בתקופות שגרה מתחוללות אצלנו תופעות של גניבות רכוש ופגיעה בערכי הסביבה.
הבוקר דיברתי עם אנשי ועדת הביטחון לישוב, שהתנדבו רק השבוע לתפקידם. ביקשתי מהם לפנות לראש המועצה האזורית, דני עברי, בבקשה כי רכז הביטחון של המועצה יקפיץ הנה כלי נשק, או לחליפין, שידאגו להצבת כיתת חיילים בישוב, עד עבור המהומות. לדברי חברי, אין די כוחות במרחב, ומאז ביטול משרות הרב"שים וכיתות הכוננות במרחב הכפרי גם יש קושי בהקצאת כלי נשק לישוב.
כך, אפוא, נותרנו חשופים לגמרי, בלי שום יכולת להגן על עצמנו במידת הצורך, בבוקרו של יום הנאכבה, בעיצומן של מהומות דמים הקורעות את ישראל לגזרים.
המצב הזה אינו מקרי. זוהי תוצאה של הזנחה פושעת של ההגנה על המרחב הכפרי בישראל. עוד בשנת 2010 קבע מבקר המדינה, כי ישנם ליקויים רבים בתחום זה. על פי נוהל סיווג יישובים של ענף התיישבות בפיקוד העורף נקבע סיווג היישובים, אשר "נועד לתת מענה להגנת היישוב מפני איום חדירה ו/או ירי ישיר ו/או הפרעה בשגרת החיים". סיווג זה קובע את מרכיבי הביטחון שיינתנו ליישוב. תובל, הישוב שלנו, עונה על הגדרת יישוב רגיש בדו"ח מבקר המדינה ובתקנות פיקוד העורף, ואני מצטט: "יישוב 'רגיש' – ממוקם סמוך לאוכלוסייה עוינת; ממוקם במקום מרוחק ובודד ללא יישובים עבריים סמוכים; כמו כן, נדרשת התחייבות של מג"ב להימצאות רב"ש ורכב ביישוב. בנספח לנוהל נקבע, כי יישוב יוגדר כ'רגיש' אם הוא עומד בלפחות בשתיים מאמות המידה הבאות: יישוב עם סכנת ניתוק או יישוב הנמצא בטווח ירי מנשק קל מיישוב לאומני מאיים, או יישוב הממוקם באזור מבודד ובקרבת אוכלוסייה ערבית בטווח של כ-1.5 ק"מ."
בדו"ח משנת 2010 קבע מבקר המדינה כי עבודת הרה-ארגון של מג"ב "לא כללה ניתוח של מרכיבים חשובים בפעילות מג"ב במגזר הכפרי. נוסף על כך, נמצאו ליקויים בנושאי ארגון ותקינה שעליהם העיר מבקר המדינה בעבר בדוח על ארגון ותקינה במג"ב […] יחידות המשטרה לא עמדו בזמני התגובה לקריאות מצוקה שנקבעו בנהלים, נמצאו ליקויים בתיאום הפעילות בין כוחות מג"ב וכוחות המשטרה 'הכחולה' והמשטרה לא החילה נוהל הקובע את המספר המזערי של ניידות סיור האמורות לפעול במרחב הכפרי."
| לפני שנה הגיש חה"כ גדעון סער בפני הכנסת את הצעת החוק "רכזי ביטחון שוטפים צבאיים התשפ"א – 2020". הצעת החוק קבעה את התכונות הנדרשות מרכז ביטחון שוטף, את כפיפותו למועצה האזורית ולצבא, ואת תפקידיו: "ירכז את פעילות הביטחון השוטף ביישובו, בהתאם להנחיית המפקד הצבאי; יפעל להכנת היישוב לחירום; ישמש כממונה על השמירה לפי חוק הסדרת השמירה; יפעיל את כיתת הכוננות היישובית בשעת חירום ; ירכז את הקשר בין גורמי ביטחון החירום וההצלה לגורמי היישוב, ועוד. ככול הידוע לי הצעת חוק זו לא אושרה. מצוקת הרב"שים, התחנונים שלהם לא לבטל את משרותיהם ולא לקצץ בהן, היא נחלת העשור הקודם. גדעון סער צפה פני באות, אך לא היה מי שיקשיב לו בכנסת. למול התפיסה הממלכתית שנקט בה סער, והציעה ארגון של ההגנה במרחב הכפרי, זכינו לגישתו של השר לביטחון פנים, שעוד מאז היותו חבר כנסת פעל לקידום הקלות לנשיאת נשק ברישיון, ולמעשה עשה בזה הפרטה של הביטחון, שאמור להיות תפקידן של המשטרה ושל משמר הגבול, והעברת האחריות על הביטחון היישובי והאישי – לידי האזרחים. זו באה לידי ביטוי גם בכך שהאריך הוראת שעה, המאפשרת למאבטחים ליטול עמם כלי נשק הביתה, ובגיבוי הפומבי שנתן רק לפני שלושה ימים, ליהודי שירה מתוך הגנה עצמית בערבי, בלוד. וכך אמר: ""מעצר היורה בלוד וחבריו, שפעלו ככל הנראה מהגנה עצמית, הוא נורא", אמר השר. "גם אם יש דברים שהציבור עדיין לא יודע, אזרחים שומרי חוק הנושאים נשק הם מכפיל כוח בידי הרשויות, לנטרול מיידי של איום וסכנה. מעצר או שחרור אינם נתונים להחלטת השר לביטחון הפנים", הוסיף אוחנה ואמר: "לו כך היה – היו משוחררים. טוב תעשה מערכת האכיפה אם כך תנהג". שלטון נתניהו, בו קוצץ התקציב למימון רכזי ביטחון שוטף וכיתות כוננות במרחב הכפרי, השקפותיו של השר לביטחון פנים בכול הנוגע להגנה על אזרחים וחוסר-המותאמות של מפכ"ל המשטרה לתפקידו, חושפות אותנו היום, הבוקר, בכול גוש משגב, ודאי גם בישובים מבודדים אחרים, לסכנת פוגרום. על הצבא להעלות מיד כיתות חיילים ולשבץ אותן בכל ישוב מבודד, כמו תובל. ואני מדבר על השעות הקרובות. אחרי כן זה כבר עלול להיות מאוחר מדי. |
