הרוגי המלכות, עולי הגרדום והעומדים אל הקיר – הצעה צנועה לתוכנית פעולה מעשית.

החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (163).

     כדי לחסל יריבים פוליטיים, או מי שנתפסים ככאלה, צריך ידיעת ההיסטוריה וקצת מעוף. מיכאל בן שושן, פעיל הליכוד שהציע להעמיד אל קיר מסויד בלבן את בכירי הפרקליטות ומערכות החוק והמשפט, ולהוציאם להורג, חסר כנראה ידיעה בהיסטוריה היהודית, וחסר גם חוש אסתטי, קלאסה ומעוף.

     על גורלם המר של עשרת הרוגי המלכות נסוב הפיוט "אלה אזכרה", המצוי בסדר הקינות של תשעה באב. "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה./ כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה./ כִּי בִימֵי הַשָּׂר ( קֵיסָר) לא עָלְתָה אֲרוּכָה./ לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה". עשרת הרוגי המלכות היו עשרה תנאים, שנרצחו בידי הרומאים משום שהמשיכו ללמד תורה, אף על פי שהרומאים אסרו על כך. ביניהם היו רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישמעאל בן אלישע, שמעון בן גמליאן, רבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי, רבי חוצפית המתורגמן, רבי יהודה בן דמא, יהודה בן בבא ואלעז רבן שמוע.

     תשעת הרוגי המלכות של הזמן המודרני, או עולי הגרדום, היו תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים – על ידי בית דין מצערי. עשרה מהנדונים הוצאו בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.

     במידה וממשלת הימין תעלה לשלטון, ובנימין נתניהו ובני בריתו יפתחו במסע הטיהור שהם מבטיחים השכם וערב, במערכות האכיפה, החוק והמשפט ואחרי כן גם בקרב מתנגדי השלטון, ראוי שמנגנון השיפוט המהיר וביצוע גזר הדין יהיה עטוף בהודה של ההיסטוריה היהודית ובאדרת הגבורה של לוחמי האצ"ל והלח"י. יתר על כן, מן הראוי שהפתרון הסופי לריבוי הבוגדים במשטר מקרב הפוליטיקה, המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט וגם חוגי הסמול הנאור יהיה אלגנטי, מדויק ואסתטי. איסוף פרקליטים ושופטים והעמדתם אל הקיר אינו פתרון סופי אסתטי כזה.

     כאיש סמול ותיק, וכסופר המועמד להכחדה, הרשו לי, אפוא, להציע בפני מחנה הימין תוכנית פעולה יפה, ראויה ואסתטית. ראשית, את מעצרם של כול הבוגדים, ואני בתוכם, ראוי לעשות מיד עם ההכרזה על תוצאות הבחירות, באישון ליל, בטרם יעלה בידינו להימלט. את כול העצירים יש לרכז מיד במתקן המדינתי הגדול והמיועד לשם כך, כמדומני הוא עומד ריק, או מנוצל חלקית בלבד – מתקן חולות. כבר בשנת 2015 הציע שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, להשתמש במתקן כדי להתמודד עם מצוקת המקום בבתי הכלא בישראל. יהא זה צדק היסטורי שאותו שופט וחבריו ייכלאו באותו מתקן ממש, יחד עם כותב שורות אלה, כמובן.

     מכיוון שבמתקן חולות יש מקום אחסון ל-1120 איש ואישה בלבד, במידת הצורך ניתן יהיה להשמיש גם את מתקן קציעות השכן, שהוא מתקן הכליאה הגדול בישראל ובו מקום לעוד 2500 נפשות לפחות. מכיוון שכבר פועל בו בית דין צבאי, יקל הדבר גם על עשיית משפט מהיר לעצורים.

     אך את גזר הדין לא ראוי לקיים במתקני כליאה אלה, ולא באופן מלוכלך כמו ירי, אלא במקום סמלי, באתר היסטורי, במקום שמעצם מהותו יקנה להוצאות להורג הסיטונאיות, שמתכננים מיכאל בן שושן ועמיתיו בליכוד, את הרוח הנכונה: בית הכלא הבריטי הישן במבצר עכו.

     במבצר, שהוקם בשלהי התקופה העות'מנית,  שכן בית הסוהר העות'מני, ובו נכלא בשנת 1875 בהא אללה, מייסד דת הבהאים. בתקופת המנדט שימש המבצר כבית-הסוהר המרכזי של ארץ-ישראל, בו נכלאו אסירים פוליטיים ופליליים, ערבים ויהודים,  וביניהם זאב ז'בוטינסקי ופיקודיו – אנשי ה"הגנה" בירושלים, ואחריהם גם חברי האצ"ל והלח"י. שם, ככול הידוע לי, גם הוצאו עולי הגרדום להורג, ולכן אך מן הראוי הוא להשמיש שם את הגרדום ולחדש בו את התלייה.

     במידה והגרדום במבצר עכו שוב אינו שמיש, מן הראוי לבדוק גרדום חשוב אחר בתולדותינו, הלא הוא הגרדום שבו הוצא אדולף אייכמן ימ"ש להורג, בכלא רמלה, הקרוי כיום בית הסוהר איילון. בתוך שטחו של בית הסוהר נמצאת  מצודת הטגארט, חלק משרשרת מצודות טגארט שהוקמו בארץ ישראל ביוזמתו של סר צ'ארלס טגארט . המצודה ומתקן הכליאה של שירות בתי הסוהר ממוקמים סמוך לערים רמלה ולוד. בית הסוהר משמש כיום לכליאת אסירים שנשפטו על ידי בית משפט לתקופות מאסר ממושכות.

     לא לחינם אני ממליץ על השימוש בגרדומי עכו ורמלה לתליית פרקליטים, שופטים, עיתונאים ואנשי סמול. ראשית, גרדום אינו כרוך בבזבוז תחמושת על אנשי סמול, ובהכרח המגונה לנקות את דמיהם. שנית, מיקומם של הגרדומים במצודות המצויות בלב הערים המעורבות, וגורלם הנחרץ של אנשי הסמול, שייתלו בלב הערים המעורבות האלה, יבהיר יותר מכול לתושביהן הפלסטיניים מה עתיד להיות גורלם, אם ינסו שוב להרים את נס המרד ולמרוד במלכות.

     המלצתי החמה היא כי שלטון נתניהו בן גביר לא יסתפק בהעלאתנו לגרדום בלב הערים המעורבות. אין דינו של גזר דין שנעשה בחשאי בחצרו של כלא לדין שנעשה בגלוי ובפומבי. לכן ראוי שאחרי ביצוע גזר הדין יקשרו חבלים לגופותינו ויגררו אותן בחוצות הערים, כמנהג העותמנים, שהיו כידוע רחמנים בני רחמנים, או פשוט יתקעו את נבלותינו על כלונסאות מחודדות לאורך כביש 1,2,4 ו-6, עורקי התחבורה המרכזיים של ישראל, כדי להניס מלב כול בוגד כול מחשבה על מרי אזרחי.

     וכדי שכול תכנית הפלאים הזאת תתרחש כסדרה, מן הראוי להזדרז ולהקים כבר עתה ועדה מיוחדת של אישי ונשות ציבור מן הימין, שיתכננוה לפרטי פרטים. המלצתי האישית היא להעמיד בראשה את פעיל הליכוד מיכאל בן שושן, אדם רהוט ושקול דיבור, שמעתיו הבוקר ברדיו, היודע לומר דבר אמור על אופניו.

     אולם, אם באמת מבקשים אנשי הימין להצליח במשימתם, ניקוי ישראל מבוגדיה, באורח נחרץ ומתמיד, ודאי שראוי להעמיד בראשם את האדם הכול יכול, היודע להסית ולשסות ולעורר רצחנות בלב חסידיו, מעל מרפסות ובליווי ארונות קבורה וחבלי תלייה, הלא הוא מר בנימין נתניהו, שכבר הראה את כוח נאומיו פעם אחת, כאשר מכוח נאומיו העזים הזדרזו אחרים לקיים טקס פולסא דה נורא למר יצחק רבין, והיה גם מי שנטל לידו את האקדח ורצחו.