יש נחת. או: הסיפורים שאנו מחויבים לספרם.

הערב, בסדנת הכתיבה שלי ברמת השרון, אמר חנוכי, שהערב יש לו שני קטעים להקריא, אחד שכתב כרגע, חזק, פרק מספרו הבא, ועוד משהו משובב נפש.

"אז תתחיל במשובב נפש," ביקשתי ממנו.

"קודם אקרא את הקטע שכתבתי עכשיו," חייך חנוכי, וקרא לנו פרק קשה מסיפור משפחתו של אביו, וילי, בצעדות המוות ממחנה הריכוז שהיה בו עם אחיו.

המשכנו בסבב, כול אחד ואחת קראה מה כתבה הערב. ואז הגענו שוב לחנוכי. והוא, בחיוך מאוזן אל אוזן, רכן אל שקית שהחביא למרגלותיו, והוציא ממנה שקיות אריזה יפות, ובתוכן עותק מוקדש לכול אחד ואחת מאתנו, של ספר ביכוריו, "בראש מורם," שלא ידענו כלל כי כבר ראה אור, שראה אור ממש השבוע בהוצאת "מילים מדברות" (עריכה: אמירה מורג. הפקה והבאה לדפוס: מתי עלמה אלחנתי. עיצוב עטיפה: ענבל אורנשטיין. צילום עטיפה: חנוכי זקס).

"מנוול, איך לא אמרת לנו, שנביא לפחות בקבוק יין!?" גערתי בו בשחוק.

כולנו היינו המומים ונרגשים עד דמעות.

"אקרא לכם את פרק התודות," אמר חנוכי.

אני מיד דפדפתי לסוף הספר, וקראתי אותו באחת. וכשסיימתי, קמתי וחיבקתי אותו.

"אני לא חושב שאוכל לעמוד בזה," אמרתי לו, ולנוכחות, "אני יוצא לעשן בחוץ. כשתסיימו אחזור הנה."

כי מה שהוא כתב בפרק התודות של ספרו הוא כך:

"אילן שיינפלד, מורי היקר ורב הערך, היית הראשון לפתוח בפניי את הצוהר לעולם חדש ומופלא של כתיבה, עולם ששקעתי בתוכו. ידעת לגרום לי להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלי כפי שלא עשיתי מעודי, בדרכך המופלאה נמשכתי וכתבתי פרק אחר פרק, ההערות שלך בתהליך הלימוד והמעקב שלך אחר הגיבורה שלי, הם דוגמה ומופת למורה דרך מדהים. בלעדיך, אילן, לא היה לי ספר, ובזכותך יהיו לי עוד ספרים רבים. אין לי מספיק מלים להודות לך, אילן."

קשה לי אפילו להקליד את המלים האלה כאן מרוב מבוכה.

חנוכי הגיע אלי לפני כשנתיים ומחצה. כששמע שאני מתובל, סיפר לי שהיה ממקימיו, שהיה מדריך הגרעין הראשון שעלה לאדמת תובל, והיה מורכב מצעירים אנגלוסקסיים. במשך הזמן נודע לי, שחנוכי עבד עד פרישתו, במהלך הסדנה לכתיבה, כסמנכ"ל בחברה לטיפוח צמחים, ושמזה שנים הוא סובל מלוקמיה כרונית, הקרויה cll, כרוכה בתופעות לוואי קשות, וביניהן קושי לכתוב בכתב-יד. ולכן, בניגוד להמלצתי לתלמידיי, הוא כותב רק על מחשב.

במשך השנתיים ומחצה האלה צעדנו יחד, יד ביד, מן השיעור הראשון של סדנת הכתיבה שלי, בו אני מכיר לתלמידיי את הצנזור ואת המבקר הפנימי, שני השדים שיושבים לנו על הכתפיים ומונעים מאתנו יצירה, ומוביל אותם אט אט, דרך העבודה עם זיכרונות, חושים, רגשות, חלומות וכך הלאה, במשעולי הכתיבה.

עברנו יחד את כול השלבים הללו, עד שחנוכי החל מביא פרק אחרי פרק, את סיפור חייה המיוחד של אמו המופלאה, חנק'ה.

היינו בטוחים שכבר שמענו הכול. אבל אז החל חנוכי כותב את ספרו השני, הסיפור של משפחת אביו ואחיו ואחיותיו, בזמן השואה.

זה הספר שהוא עובד עליו כעת, והוא דרמטי ומלא אימים וניסים גם יחד.

הערב התברכנו מאוד בספרו החדש, בקרוב גם יהיה אירוע השקה. שמחנו כולנו, משום שחנוכי הוא הראשון המוציא לאור את ספר-ביכוריו, מתוך קבוצת בוגרים ובוגרות, הנפגשת יחד מדי יום שלישי, ולכול אחת מחברותיה יש כבר כתב-יד שלם ביד. שתיים מהן כבר כותבות את ספרן השני, בעודן מתקנות את כתב-היד של ספרן הראשון על פי הצעותיי.

אינני יודע אם ניתן להעביר בפוסט כזה את עוצמת הסיפוק שכולנו חשים מן העבודה יחד. זו חוויה שאין לה אח ורע. והיא קירבה אותנו וכבר הפכה אותנו מזמן למשפחה, לחברים טובים.

את ספרו של חנוכי זקס ניתן יהיה להשיג בקרוב בחנויות הספרים.

סדנאות הכתיבה הבאות שלי הן –

סדנת מתחילים, שתתקיים בימי ראשון בבוקר, בשעות 10-13, בבית הסופר בתל אביב.

סדנת מתקדמים, על יסודות הדמות והעלילה, שתתקיים בימי ראשון בשעות 17-20 ובימי שלישי בבוקר בשעות 10-13 בבית הסופר בתל אביב.

סדנת כתיבה לישראלים החיים בחו"ל, שתתקיים און ליין החל מראשית ינואר.

פרטים ניתן לקבל דרכי, במייל ilan@isheinfeld.com או בטלפון 0522-300098.

מזל טוב לחנוכי ולקבוצה שלנו, ולילה טוב.

אשמח לשיתופים.

אילן שיינפלד.