התנגדות ושמחות אחרות (53).
המקום הטבעי לי היום היה כמובן בהפגנות. בחוץ. אבל נשארתי בבית. ולא בכדי. לא סיפרתי לכם/ן מקודם לכן בכוונה, כי לא רציתי לקבל עצות ו/או הפחדות. אבל דניאל מסתובב כבר שבוע עם כאבים בחזה, מה שגרם לי לטוס אתו לרופא לבדיקה מידית, ומיכאל חטף איזה וירוס עם חום כבר לפני שלושה ימים, ממש ערב יום הולדתם, ושלשום (חמישי בבוקר) בילינו שלושתנו אצל רופא הילדים. בנוגע לדניאל פסק הרופא שלא מדובר בבעיה לבבית, אלא בכאבי שרירים בבית החזה, כנראה כתוצאה ממאמץ, ושהתרופה הכי טובה לזה היא עוד מאמץ. באשר למיכאל אמר שזה וירוס, שהריאות שלו נקיות, ושינוח.
כך עברנו את מסיבת יום ההולדת הכיתתית אתמול. דניאל לא ממש היה יכול לקפוץ על הטרמפולינות, ומיכאל היה די שפוך. אבל הבוקר כבר קם עם 38.4 מעלות חום, ובהמשך היום פיתח כאב ראש חריף. ומכיוון שאמש דניאל גם הטיח בראשו בטעות את דלת הברזל של הבית, זה היה מבהיל שבעתיים. אך מכיוון שלא פיתח שום תסמינים של זעזוע מוח, ולעומת זאת כאב ראש זו תופעה מתמשכת אצלו, נתתי לו בבוקר חצי אקמול ובערב נורופן.
וכך, אפוא, נשארנו בבית.
אין לך ברירה, דיברתי עם עצמי, אתה הורה יחידני, ולכן אפילו להפגנה בכרמיאל אתה לא יכול לרדת, כשיש לך ילד חולה. אז התחלתי את הבוקר בעישוב חלקה בגן הירק ובמתן העשב לתרנגולות למאכל, המשכתי בנסיעה עם דניאל למג'דל כרום כדי לרכוש שם שק תערובת לתרנגולות ולדיר אל אסד כדי לקנות לו לחם למחר, לבית הספר, ועם שובנו הביתה התיישבתי לעבוד.
בדקתי עבודות, המשכתי לעבור על ספר שאני מכין עליו חוות דעת, כתוכנית עבודה לגרסה הבאה, לתלמיד שלי, ואחרי כן נשאבתי כליל, כמו מדי יום, לפעילות ההתנגדות: ניסוח גילוי דעת בנושא פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, סיוע למערך המשפטנים לחשוב על הוצאה לאור של ספר, עריכת 'גיליון ספרות ההתנגדות 2' (כשרק אמש סיימתי את עריכת גיליון יום הזיכרון ויום העצמאות, שירד מחר לדפוס בע"ה), טאטוא הדק מפריחת הוויסטריה, גריפת עלים וזרדים מחלקת הכרוב והכולרבי, מכונת כביסה, תליית כביסה, קיפול כביסה, הכנת צהרים, הגדלת מחמצת והכנת בצק ואז עיצוב שתי כיכרות לחם לאפייה למחר, עריכת טקסט שבועי לכיתה של מיכאל ושל דניאל, הגשת עוד שתי סופרות לקרן רבינוביץ', החתמת אישים על יוזמה נוספת חשובה והכנת השיעור למחר במכללת תל-חי.
ובתוך כול זה הספקנו, מיכאל ואני, גם להסתובב בין נקודות האירוח במימונה של תובל. היה כיף. זללנו מרקים ופיצות וסקונס ועוד, ופגשנו הרבה מן השכנים והשכנות. מה שכמעט לא קורה לי ביום-יום.
מחר מיכאל כנראה יישאר בבית, כי לא שולחים ילד לבית הספר, אם היה לו חום ביום הקודם. אני אתעסק בבוקר בבדיקת הגהה אחרונה לגיליון יום הזיכרון ויום העצמאות, בירור מצב התרומות, ובהתאם קביעת בית דפוס והזמנת עבודה. ואז, אחר הצהריים, אסע ללמד בתל חי.
זהו. שבוע שגרה מתחיל. חוזרים לעבוד. ארבע סדנאות בשבוע, שני ספרים לחוות דעת, שני חוזים לסופרים חדשים, תחילת עריכה של שני ספרי שירה חדשים. וכמובן פעילות ההתנגדות.
ובתוך כול זה צריך גם לנשום, לעשות כושר, לישון כמו בן אדם ולזכור – אני אולי טורבו. אבל לא בטרייה, כמו בפרסומת ההיא של 'דורסל' כמדומני. צריך גם להיטען קצת. במדיטציה, בכתיבה, באהבה. וגם לזה צריך למצוא זמן.
שיהיה לכולנו שבוע טוב. בלי הפתעות משטריות, בלי טילים. אמן.
