התנגדות ושמחות אחרות (51).
פעם, לפני אחת עשרה שנים, קצת אחרי שמיכאל ודניאל נולדו, מישהו או מישהי אמרו לי, שיהיו לי כמה שנים קשות, עד שיגדלו, ואז אחזור לעצמי, אבל אחרת. אני לא זוכר מי אמר או אמרה לי את זה, אבל היום, ביום הולדתם האחד-עשר, נזכרתי בכך.
ישנתי הלילה שמונה שעות. זה דבר נדיר אצלי. הייתי גמור, כי שלשום עבדתי על שכתוב 'שיח השכולים' לגיליון ואישורו על ידי משתתפיו עד שתיים לפנות בוקר. כשקמתי, הספקתי לנפח 24 בלונים ולאפות עוגת שוקולד מהירה, ואם לטאטא את הקומה התחתונה ולסדר את השולחן בסלון ולערוך אותו עם קנקן תה חם וצלוחיות לעוגה, לפני שהערתי את הבנים, בתשע וחצי בבוקר, עם שיר יום הולדת וחיבוק לכול אחד מהם במיטה. אחרי שאכלו העמדתי שתי מכונות כביסה ותליתי אותן, ואז התיישבתי לעבוד.
זה היה יום עבודה עמוס. עברתי על עשרות אי-מיילים והודעות ווטסאפ, שבהן א.נשים שלחו לי עוד ועוד שירים וטקסטים לגיליון יום הזיכרון ויום העצמאות שאני עורך, ולמעשה נמצא כבר בעיצוב. קראתי את הכול ועניתי לכול אחד ואחת מהם. בו-בזמן הנעתי את ההתרמה למימון הגיליון ועמדתי בקשר רציף עם יפעת ענבר אברמוב, המפקדת שלי בשירות מילואיי במקח"ר בזמנו, ויועצת לגיליון הזה. בתוך כך, גם עבדתי על הגשות של שלושה רומנים ושלושה ספרי שירה, רובם מפרי עטם של תלמידיי, לקרן רבינוביץ'.
אחרי כן הגיעה שעת הצהריים. מיכאל ביקש מרק שעועית. הכנתי לו מרק, בזכות שלי יחימוביץ', שלימדה אותי פעם, בתוכניתה ברדיו ואחרי כן בתכתובת בינינו, להכין תמיד מראש קטניות מבושלות ומוקפאות לצורכי בישול מהיר, ושניצלים לדניאל ולי.
קמתי משנת צהרים מול שני ילדים, שביקשו לרדת שוב ל'מיי ביבי' בירכא, כי כול היום היו סגורים בבית בשל מזג האוויר החורפי. אז נסענו לשם. הילדים בילו בזמן שאני עבדתי בווטסאפ על הגיליון. ואחרי ששבנו הביתה ואכלנו ארוחת ערב, התיישבתי שוב לעבוד. על הגשת הספרים לקרן, על עוד טקסטים, על עבודה מול מעצבת הגיליון, על מחשבות להנצחתו של מאיר ויזלטיר, על בדיקת עבודות של תלמידיי, שמחכות לי מאז תחילת החג ועוד לפניו, ועוד.
בשלב מסוים הבטתי בעצמי. אמרתי לעצמי שאינני זוכר מתי עבדתי כל כך הרבה בעשור האחרון. הספקים כאלה היו לי רק בגילאי 30-50, במשרד יחסי הציבור שהיה לי, בטרם נולדו הילדים. ואז נזכרתי במשפט הזה, שאמרו לי זמן קצר אחרי שנולדו, ואמרתי לעצמי. אכן כך הדבר. הילדים בני אחת עשרה, עצמאים, דעתנים, מוקפים בחברים ובעלי תחומי עניין משלהם, ואני מוצא את עצמי משוחרר ליותר ויותר שעות ביממה כדי לחזור אל עיסוקיי, עד שלעתים אני שוכח לקום מן הכיסא, ומבקש מהם להכין לי קפה, מרוב ריכוז ומיקוד בעבודתי מול המסך.
ההתנגדות למשטר נתניהו שותה את זמני ואת כוחותיי. בזה אין ספק. אבל אני מרגיש חיות, יצירתיות ונחישות למול הממשלה המופרעת הזאת, כפי שלא חשתי זמן רב. הלוואי והמערכה הזאת למען הדמוקרטיה תוכרע במהרה, ואוכל לשוב אל כתיבת הרומאן הבא שלי. עצרתי אותה כליל, כרטיסיות חומרי התחקיר מונחות בערמה גבוהה על שולחני, ישנו גם ספר הילדים בדרך, וספר סיפורים קצרים, מלבד הרומאן. אבל כרגע כל מעייניי נתונים לפעילות התנגדות, מלבד הטיפול בבניי.
אני מודה לאלוהים על כול רגע שעבר מאז לידתם. וגם להם. היום גם אמרתי להם זאת במפורש. "אני מודה לכם שאתם הילדים שלי, ושמח בכם. אתם מביאים אל חיי שמחה ואושר בכול יום מאז שנולדתם." והם, כול אחד בדרכו ובזמנו, גם ענו לי. כך, למשל, חיבוק ממושך ועז במיוחד, שקיבלתי לפתע מדניאל, בעמדי ליד השיש במטבח, או מיכאל, שאמר לי, "אבא, תודה על היום הזה. היה ממש כיף אתך היום."
מה אגיד ומה אומר, יש לי על מה להודות לקב"ה, וגם עשיתי כך, הבוקר, במחברתי.
ומחר ארד לכרמיאל לערוך את הקניות לשבת ולמסיבות יום ההולדת שלהם. בשישי בבוקר הזמינו את כול בני ובנות כיתתם לבילוי של שעתיים בגרביטי פרק בכרמיאל, פרק הטרמפולינות, ועלי לאפות לאירוע הזה שתי עוגות, אחת רגילה ואחת ללא גלוטן, ולהכין להם קעריות ירקות חתוכים וחטיפים, שתייה קרה ועוד. פיצות ופטל יקבלו במסגרת החבילה.
ובשבת כול המשפחה תבוא אלינו לחגוג בארוחת צהרים על האש. ובסוף השבוע גם אקבל את תיקוני הניקוד לגיליון ואת עיצובו ואעבוד על התקנתו לדפוס. ואז, ביום ראשון, אוריד את גיליון הזיכרון והעצמאות לדפוס, ואסע ללמד במכללת תל חי.
והאמינו לי, אני מאושר מכול רגע. גם כשאני עובד כמו משוגע.
שיהיה לכולנו סוף שבוע נחוש, בהפגנות השבת, והמשך מאבק עיקש. אנחנו ננצח. ישראל לא תהיה דיקטטורה. בזה אין לי ספק. השאלה היא רק כמה זמן וכוחות זה ייקח.
נ.ב.
הנה סרטון ההזמנה שהכנתי לבנים, למסיבת יום ההולדת שלהם.
