"פיוט" הוא ממתק ספרותי שמתקיים בזכות אדם יקר אחד. שמו הוא ד"ר דרור גרין, והוא פסיכותרפיסט וסופר. לפני אחת-עשרה שנים ייסד דרור כתב-עת שבועי לשירה, "פיוט" שמו. בתחילה היה דרור שולח למנוייו דף שיר מדי שבוע. כיום הוא שולח להם מדי שבוע דף שיר במייל.
הערב קיבלתי במייל את גליון מספר 543 של "פיוט," עם טקסט יהפהפ בפרוזה שירית, מאת הסופר העברי שאני ממש מעריץ, יואל הופמן. הנה זה לפניכם:
לפי פרשנותו של דרור גרין, הטקסט הזה עוסק בניהיליזם. את הפירוש המעניין תוכלו לקרוא כאן. על דרור תוכלו לקרוא כאן, ועל יואל הופמן כאן.
קראתי לפוסט הזה "ציפור גן העדן, הפטרוזיליה – והאידיוט." אבל איפה פה הפטרוזיליה ומיהו בדיוק האידיוט? ובכן, עלי להודות שהאידיוט הוא אני.
כפי שאתם יודעים, לפני שנה עזבתי את תל אביב לגליל ועברתי מחיי העיר העמוסים אל חיי השלווים בקהילה קטנה על פסגת הר בצפון הארץ. במשך שנה זו עבדתי מדי יום כדי להקים בחצר ביתי גינת ירק שופעת. זרעתי זרעים רבים וראיתי אותם נובטים וצומחים ומניבים ירק ופרי. הייתה לי רק אכזבה אחת – זרעתי המון גזר, הוא נבט וגדל והצמיח עלים ירוקים יפהפיים, אבל שום פרי לא יצא מתחתיהם.
העליתי שאלות לפורומים של גינון בפייסבוק, שאלתי האם עלי לעקור את שיחי הגזר ולזרוע חדשים במקומם. ועד הבוקר הזה המשכתי לחפש אחר גזרים בגינת הירק שלי. אך לשווא.
הבוקר קראתי כמה מאמרים על ליקוט צמחי בר והשימוש בהם למטרות מרפא ותזונה. לאחרונה נבטו בגינתי הרבה נבטים של גדילן מצוי, ורציתי לדעת איזה שימוש אוכל לעשות בהם.
כך אירע, שהגעתי למאמר שכתב דווקא שכני מתובל, הנטורליסט אלירן דה מאיו. אלירן מנהל כאן בית מרפא מיוחד. במאמרו כתב, בין השאר, שרבים מאיתנו איננו יודעים איך לעשות שימוש תזונתי נכון בירקות שאנו צורכים. למשל, האם אנו יודעים שלעלי הגזר יש ערך תזונתי הרבה יותר גבוה מאשר לפרי עצמו. מאמרו המלא נמצא כאן.
שמח, החלטתי לצאת לגינה ולטעום את עלי הגזר השופעים בה, בלא פרי. אם יהיו טעימים, אמרתי לעצמי, אקצוץ אותם ואוסיפם לסלט הירקות שאני משתדל לאכול מדי יום.
קטפתי כמה עלים, הכנסתי אותם אל פי ולעסתי אותם.
היה להם טעם של פטרוזיליה.
זה לא יכול להיות, אמרתי לעצמי.
ניגשתי לשיח אחר, קטפתי גם ממנו כמה עלים ולעסתי אותם.
פטרוזיליה.
גידלתי בחצרי יער של פטרוזיליה וחיכיתי לשווא שיהפוך לגזרים.
אידיוט, כבר אמרתי?
הנחמה שלי היא, שאוכל להשתמש בכמות אדירה זו של שתילי פטרוזיליה להכנת שיקוי ירוק מרענן. וכמו כן יש אתי עוד שקיק זרעים של גזר, שאוכל לזרוע אותו. כעת העונה לכך, וכך אעשה.
ההיהפכות לחקלאי אינה קלה כפי שחשבתי. אבל טעויות כאלה משתלמות בסופו של דבר, תודה לאל.
שיהיה לכם סוף שבוע נעים,
אילן.
הכל בסדר. הבנתי את הפתגם גם כך:)
אוי ,טעויות ההקלדה, הכוונה הייתה :"אם נפלו בחיקך לימונים -עשה לימונדה" ומה שעלול היה ליבול הייתה כמובן הפטרוזיליה
וחז"לנו היו אומרים" אם נפלו החיך לימונים -עשה לימונדה". ובמחשבה שניה, טובשגילת את העובדה לפני שהפרוזיליה נבלה.
העיקר שהגעת, מירה:)) ותודה על האזהרה לגבי הפטרוזיליה. כנראה אהפוך לספק הפטרוזיליה האורגנית בתובל:)
איזה מותק של טעות… אפשר גם לעשות פסטו מפטרוזיליה ולהקפיא. ובעיקר סלטא קוצ'א, שזה סלט מבושל מפטרוזיליה, עגבניות, שום, שמן, מלח. זורקים הכל יחד לסיר, מביאים לרתיחה, ממשיכים על אש קטנה כחצי שעה. הטעם – דוז פואה!
היי אילן. היופי בפטרוזיליה הוא שהיא מזריעה את עצמה משנה לשנה. אין צורך יותר לזרוע אותה. רק מה, הפטרוזיליה חונקת את כל הצמחים האחרים. היא פשוט צמח חזק מאוד. לגזר יש עלים אחרים לגמרי, קצת דומים לשמיר. מה שאנחנו אוכלים בגזר זה לא פרי אלא שורש.
אני מנויה שלך וקוראת נלהבת כבר מספר חודשים. אין לי מושג איך הגעתי אליך.
בברכה מירה