גם לאבא הומו יש אדיפוס קטן בבית

   היום (אתמול, למעשה. אני מפרסם את הפוסט של אתמול), הייתה לי עוד הזדמנות להיווכח בגרסה המיוחדת של תסביך האדיפוס שנמצא אצלי בבית. וזה הכול בגלל שעון החורף הארור, שהוחל כאן לפני שלושה ימים, וקלע את כולנו לסוג של ג'ט-לג.

     התעוררנו בשעה 04.30 לפנות בוקר. זו הייתה השעה הרגילה שהיינו מתעוררים בה במהלך הקיץ (05.30). אבל עכשיו זה ממש אמצע הלילה. ולכן, בשעה 11.30, בדיוק ברגע שפתחתי את המחשב הנייד שלי בקפה 'ארומה' בכרמיאל, כדי לעבוד קצת, הייתה לי הודעה מן הגן. הגננת הודיעה לי, שכמו שאכן חששתי, הילדים ממש רדומים, וכדאי שאקדים לקחתם הביתה.

     מלכתחילה ירדתי לעבוד בכרמיאל, מפני שהזמנתי הבוקר מדביר מזיקים הביתה. דניאל, ובייחוד מיכאל, נעקצו באופן חריף בשבועות האחרונים. הלכתי איתם לרופאת עור, אך האל-סבון והקרם שרשמה למענם לא הקלו עליהם. המדביר הגיע אלינו הביתה, בחן בדקדקנות את כול חדרי הבית, עם פנס תאורה, ומצא מושבה של כיני יונים או כיני עופות, דווקא בחדר השינה שלי, רחמנא ליצלן.

     הוא ריסס את כול הבית נגד כיני עופות ופרעושים, וזה חייב אותי להוציא את הכלבה והחתולים למשך כמה שעות מן הבית, ולצאת ממנו בעצמי.

     כך או כך, עם קבלת ההודעה מן הגן סגרתי את המחשב שלי ב'ארומה' אפילו מבלי לשתות את הקפה שלי עד תומו, ומיהרתי לתובל. כשהגעתי לגן, דניאל ביקש ללכת הביתה, ואילו מיכאל העדיף להישאר עם חבריו. לא התווכחתי איתו. אני מעודד אותם כעת למציאת זמן איכות לכול אחד לבדו, עם אבא.

     נתתי לדניאל 'דניאלה' כבקשתו, ואז הצעתי לו לפרק את שואב האבק שמצא בפינת המיחזור. הוא הסתער עליו בשמחה, עם מברגים ופטיש. בתחילה הפך אותו ל'גלשן,' אחרי כן פצפץ אותו לחלוטין והותיר ממנו רק את המוט שלו, כמעין כלי נשק לעת מצוא.

     אכלתי בעצמי צהריים, ואז שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא לישון איתי יחד. הוא שמח על כך מאוד. על פי רוב, אני מרשה להם לבוא אל מיטתי רק כשהם סובלים מסיוטי לילה, ובמקרים כאלה הם עושים זאת יחדו.

     נכנסנו למיטה והתחבקנו. "אבא, אני כול כך אוהב אותך, שאני רוצה להתחתן איתך," אמר דניאל.

     צחקתי.

     "אתה הבן שלי, אתה לא צריך להתחתן איתי. מוטב שתתחתן עם מישהו או מישהו שתאהב."

     "אז אני אתחתן עם פינו (הכלבה שלנו) ועם דמקה וגילון (החתולים)!" שחק דניאל.

     הלכנו לישון.

     אחר הצהריים הבאתי את מיכאל מן הגן. הוא היה עייף כהוגן, ובילה יחד עם אחיו איזה זמן בצפייה שקטה בטלביזיה. כשנמאס להם מזה, נתתי להם את מכשיר הווידיאו הישן שמצאנו בפינת המיחזור, ושמרתי אותו עד לשובו של מיכאל מן הגן כדי שיוכלו לפרק אותו יחד. הם עשו כן בהתלהבות רבה.

     אני ניצלתי את הזמן הזה כדי לעדור עוד חלקת אדמה בגינה, במקום שהמנוע של מערכת החימום התת-רצפתי נמצא בו. זה מקום מגודר, שהילדים שיחקו בו כבמקום מחבוא במשך הקיץ, ומילאו אותו בפסולת שגררו מפינת המיחזור. אבל עכשיו חורף, נתקעתי עם מלאי זרעים גדול וללא שום חלקת אדמה פנויה בחצר, ולכן החלטתי להפוך גם את חלקת האדמה הזאת לחלקת גן ירק.

     אתמול הפכתי את אדמתה בקלשון. היום אזרע בה.

     הערב נפל מוקדם. בשש בערב כבר היה חשוך בחוץ. עשיתי לילדים מקלחת, קראתי להם סיפור והם הלכו לישון. אני ירדתי למטה כדי להשלים את תכנון העבודה השנתי שלי, בכול הנוגע לכתיבה, הוראה ופרויקטים בעריכה.

     יש לי שישה רומאנים לערוך, שישה רומאנים לקרוא, ועוד ארבעה ספרי שירה ושני ספרי ילדים לערוך. אני מצפה לפחות לעוד שני רומאנים בדרך, לעריכה השנה.

     זה אינו כולל הוראה בשש סדנאות לכתיבה בסמסטר א', המתחיל תיכף, ואת כתיבתם של שני רומאנים חדשים משלי, ועריכתם של ספר ההורות, קובץ סיפורים קצרים והתיזה שלי ל-מ.א. לכדי ספר.

     זה גם לא כולל חידוש מהדורות של "בית ספר למשוררים" ו"שדלץ." וגם לא את כתיבתן של הצעות לסדרות טלביזיה על פי הרומנים הקודמים שלי.

     זה לגמרי מטורף. אני באמת מקווה שאזכה השנה בפרס ספרותי, במלגה או באיזו הצעה מדהימה לשיתוף פעולה יצירתי, שיאפשרו לי לדלל ולרווח מעט את פרקי הזמן שיהיה עלי להקדיש לפרוייקטים של פרנסה, שאינם חלק מחיי ככותב.

     שיהיה לכולנו רק טוב.

     אילן.