את חוסר היכולת של בנימין נתניהו להנהיג למדתי כבר מזמן, בימי 'צוק איתן.' כבר אז הזדעזעתי מן האופן שתפקד כראש ממשלה, למול גילויי המנהרות בעזה. ואז כתבתי לו שני שירים, המשקפים את ההפכפכות, חוסר ההחלטיות והפאניקה המאפיינים אותו, ואת המחיר שמשלמת החברה הישראלית על כך.
השבוע כינו ביבי וסביבתו את המפגינים 'אנרכיסטים', ובמסיבת העיתונאים שלו השבוע גם נשא נאום גבלסי, שבו האשים את המפגינים נגדו ברחוב בלפור ב"הפצת מחלות באמצעות תנאים סניטריים ירודים ועשיית צרכים בחצרות." זמן קצר אחרי כן הדהדה המשטרה את דבריו המזעזעים בהפצת שמועה, לפיה חולה קורונה מאומת נלכד ללא מסיכה בהפגנה. מקץ זמן קצר חזרה בה, בהודעה שהבחור כבר סיים את תקופת הבידוד שלו.
הדברים הללו מעידים על טירוף מוחלט. הם מלווים בגיוס 'לה פמיליה' להפגנה בעד ראש הממשלה, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, בניסיונו של השר לביטחון פנים להגביל את המחאה או את מיקומה, בצו משטרה מופרך, הדורש מן המפגינים לסיים את ההפגנה בשעה מסוימת, וכך הלאה. כול זה מכוסה בדברים הפוכים, כהרגלו של הנאשם.
אבל השימוש שלו בשפת ההפך, בניסיון לכסות על כשליו, על אי יכולתו להנהיג את ישראל בכלל, ובמשבר הנוכחי בפרט, ועל פרי הבאושים של השיסוי, ההסתה והפילוג שנהג בהם במשך כול מערכות הבחירות הקודמות, מבהירים יותר מכול – נתניהו לא כשיר. נתניהו צריך להודיע על נבצרות, ולרדת מכיסאו.
אם ימשיך להיאחז במשרתו, האלימות שאנו רואים ברחוב, מצד המשטרה, והאלימות שתומכי הנאשם מנסים לחרחר על ידי הסתננות להפגנות המחאה ועל ידי התנפלות על מפגינים בסמטאות צדדיות בירושלים, עלולה להסלים לכדי שפיכות דמים. החשש מזה, הוא שהזכיר לי שני שירים, שכתבתי עוד בתקופת 'צוק איתן,' ונדפסו בספרי "ספר התמורה" (שופרא, 2017). הנה הם בפניכם, ואתם מוזמנים/ות להפיצם.
יו־יו בי־בי
יוֹ־יוֹ, יוֹ־יוֹ, קוֹרְאִים מֵאֲרוֹנוֹת
הַמֵּתִים, מִתְנוֹדְדִים
אָנֶה וָאָנָה, בְּבַקְשָׁם
כִּי תִּהְיֶה לְמוֹתָם תַּכְלִית,
כִּי לֹא יִהְיֶה לַשְּׁוָא.
יוֹ־יוֹ, הֵם זוֹעֲקִים
מֵחֶלְקוֹת הַקְּבָרִים הַפְּעוּרוֹת,
הַמֻּשְׁקוֹת בְּדִמְעוֹת אֵם וָאָב.
יוֹ־יוֹ, יוֹ־יוֹ, מִקֹּדֶם סַיְּמוּ
מַה שֶּׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ,
אֶת כִּלּוּי הַמִּנְהָרוֹת, הַמַּשְׁגְּרִים,
אַחֶרֶת אֵיךְ נֵדַע שֶׁלֹּא סְתָם הָלַכְנוּ,
אַחֶרֶת אֵיךְ נוּכַל לָנוּחַ עַכְשָׁו.
*
לך הביתה, ביבי
לַחֲרֹק שִׁנַּיִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ סִבָּה. אוֹ־אָז
נִסְפֹּג הַכֹּל. טִילִים, מֵתִים, שִׁבְעָה.
אֲבָל אַתָּה שִׁטִּיתָ בָּנוּ
וּבְעַצְמְךָ. בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ
מַה סִּפַּרְתָּ לְעַצְמְךָ וְלִבְנֵי בֵּיתְךָ.
הִגִּיעַ הַזְּמַן
שֶׁתלֵּךֵ הַבַּיְתָה
וְתַעֲזֹב אוֹתָנוּ בִּמְנוּחָה.
לֵךְ הַבַּיְתָה, בִּיבִּי.
כָּל הַמֵּתִים הָאֵלֶּה
עָלֶיךָ וְעַל רֹאשְׁךָ.
*
כאשר כתבתי ופרסמתי את השירים הללו, הם נסובו על הרוגי 'צוק איתן.' בפרסומם מחדש כעת אני מבקש להזהיר את בנימין נתניהו באופן שאינו משתמע לשני פנים. כול דם שיישפך ברחובות, כתוצאה מהיאחזותך במשרתך, יהיה עליך ועל ראשך.
