הבוקר, כשקמתי, הבנתי שאני הולך לעצמי לאיבוד, ועלי לשמור על כוחותיי כדי להתמודד עם הימים האלה. לכן החלטתי, שמעתה אשתדל למצוא בתוך סדר היום שלנו גם זמן לעצמי. לפרנסה, לכתיבה, לנשינה.
כמדי בוקר, ישבנו שלושתנו אחרי ארוחת הבוקר כדי להתוות את סדר היום. אני הצעתי המשך ניקיון פסח, עבודה בגינה ואימון נגינה וסיפרתי להם, שהיום שיבצתי אותם לשיחת מחנך בשעה 09.40 ו-10.00. מיכאל הוסיף טיול. דניאל רצה לבנות משהו, והתמרד למול שיחת המחנך. "החונכת שלי זו ליהי ואני רוצה לדבר אתה," הבהיר.
"כן, אבל עופר מעוניין לדבר עם כול אחד מילדי הכיתה," הסברתי לו, "הוא מתגעגע אליכם, ואתה תזכה הן בשיחה עם עופר והן בשיחה עם ליהי."
"אני רוצה רק עם ליהי," התעקש.
אמרתי להם, שאני חייב לצאת לחדר הכושר בישוב, ואעשה זאת עד השיחות. אך משהגעתי אליו, חדר הכושר במקלט מול ביתי, ראיתי שישנו שם בחור צעיר. הוא אמר לי שיסיים את האימון בתוך שעה, ולכן חזרתי הביתה. בינתיים הצעתי לילדים לנקות איתי מדור נוסף בספרייה. מיכאל נעתר לכך, דניאל סירב, וגם התחיל להציק לאחיו. הוא רדף אחריו עם חרב מעץ, והצמיד את הקצה שלה אל צווארו.
ביקשתי ממנו שוב ושוב שיפסיק. הוא סירב. אז לקחתי לו את החרב, ושמתי אותה מאוד גבוה בספריה. הוא נטל מקל פלסטיק והוריד אותה משם, ושב להציק לאחיו. שוב לקחתי את החרב, והבהרתי לו, שאם ימשיך לא תהיה לי ברירה אלא לשבור אותה, וזה מאוד יצער אותו. אבל הוא המשיך, ואני שוב ושוב הרחקתי את החרב מאחיו, עד שלבסוף החל רודף אחריו.
מיכאל החכם התחבא מתחת לשולחן הכתיבה שלי. אמרתי לדניאל שאין לי מושג איפה הוא. ואז, סגרתי את דלתו של חדר העבודה, קראתי למיכאל שיישב על ברכיי, ויחד ישבנו איזו חצי שעה, קראנו את חוברת 'אצבעוני' החדשה ופתרנו חידת מלים.
דניאל הבחין בנו, לרגע נכנס והשתתף בחידה, ואז הביא את החרב והצמיד את החוד שלה אל צווארי.
כול הסצנה חזרה מחדש.
כשהרוחות התלקחו, הוא גם הניף את החרב והטיח בה ארצה ספרים משתיים מכונניות הספרים במבואה אל חדרי. ואז, כששאלתי אותו מה עשה, פרץ בבכי ונמלט לסלון. בשלב מסוים לא הייתה לי ברירה אלא לעשות לו הולדינג. זה לא ממש עזר.
ככה זה היה עד אחת עשרה בערך, אז הלכתי לחדר הכושר. לבדי. הסברתי להם שאסור להם לגעת במכשירים, ולכן מוטב שיישארו בבית, ושאני גם זקוק לזמן לעצמי.
עשיתי אימון עם מגבת על המכשירים וכפפות על ידיי. אך אחרי שסיימתי אותו, רענן ונינוח, הודיעה לי אחראית הספורט, שוועד הישוב החליט לנעול את חדר הכושר, מחשש להדבקות בקהילה. זה מאד ציער אותי, מפני שזו הייתה לי ערובה יחידה להתרעננות גופנית. כעת יהיה עלי לאלתר תרגילי כושר ומתיחות על המזרן בבית. אבל זה קרבן מעט למול בריאות הקהילה.
עם שובי ממכון הכושר התלבטתי בין ניכוש עשבים לבין עריכה לשם פרנסה. בחרתי בעריכה, ואכן הייתי ממוקד, ובתוך שעה, שבה הילדים צפו במסכים, ערכתי כמה עמודים בספר שקיבלתי לערוך. ואז ניגשתי להכין לנו ארוחת צהריים.
אחר הצהריים, אחרי שישנתי טוב, הצעתי לילדים לצאת לטיול. יצאנו לתצפית ונהנינו שם, וכשחזרנו הביתה נסענו בתוך הישוב לקיבוץ השכן, שם גר עופר, המחנך שלהם. בשיחה עמו סיפרתי לו שבכוונתנו לבנות לול תרנגולות בחצר, ושבנינו מנבטה, אך אין לי מושג איך למנוע מן החתולים לעלות על משטחי ההנבטה. עופר, שהוא איש ברוך כישרונות, הזמין אותנו אליו כדי לתת לי יריעות ניילון, לעטוף בהן את המנבטה, מפני החתולים – ושני ספרים באנגלית על גידול תרנגולות.
בניית הלול, זה מה שנעשה בקרוב.
אחר הצהריים גם הייתה לדניאל שיחה עם החונכת שלו, שיידעתי אותה מראש בדבר הקושי שלו לשמור על סדר יום. בסיומה, יצאתי לרוקן שני שקי גזם ועשב שניכשתי מן החצר, ואחרי כן עוד שני שקי ענק עם שאריות הקרשים לעבודות נגרות, מן השנה שעברה, שנרטבו בגשם. נסענו לעופר, הבאנו יריעת ניילון ויחד בנינו את המנבטה.
לקראת ערב הודעתי להם, שהיום הם לא יוכלו לצפות בחדשות. כששאלו למה, אמרתי להם שנועצתי במישהו לגבי זה. וסירבתי לומר להם עם מי. ליהי היא זו שהזכירה לי, שהחדשות מיותרות בעבורם, ואולי מציפות את דניאל. מיד הסכמתי לזה בלבי. הרי בימים האחרונים נשארו לצפות בחדשות, ובכול בוקר, בלי יוצא מן הכלל, התלונן על קשיי הירדמות.
לכן, הערב, הקדמתי לעלות אתם למעלה, נכנסתי אתם למיטה, ועשיתי מה שכבר לא עשיתי מזמן, בשל משבר הקורונה – קראתי להם עוד סיפור מספרו הנהדר של תום ביייקין-אוחיון, "אגדות אמיתיות," הפעם על ליסט ועל שומאן. כמובן שבחרתי בסיפור המסוים הזה כדי לעודד אותם לנגינה.
כבר שכחתי עד כמה קולי האבהי משרה עליהם שקט. הם שכבו לצידי, מקשיבים לסיפור, ונכנסו לשינה ערבה.
כמה טוב, שאני יכול בכול יום ללמוד משהו, כהורה, ולתקנו מיד. לא הכול ניתן לתיקון, אך כול מה שניתן לתיקון, ראוי שייעשה.
אני שמח שמצאתי לי זמן לכושר ולעבודה היום, ושהשבתי אל יומם את הסיפור לפני השינה, במקום מהדורת החדשות בטלוויזיה. כך אעשה גם בימים הבאים. וכעת אתפנה למשהו שתכננתי ביומיים האחרונים – למצוא בוויקיפדיה טקסט על הירגזי, הציפור שבנו בעבורה תיבות קינון, ומדי יום הם בולשים אחריהן כדי לראות אם כבר גילו אותן הירגזים, לנקדו, להדביק אותו על קרטון, לגזור כול מלה בפני עצמה – ולהפוך את זה למשחק 'מגלים את המטמון', במהלכו ילמדו להרכיב משפטים.
וזה אולי יעסיק אותם איזה זמן מחר.
שיהיה לכם/ן לילה טוב.
