הבוקר מיכאל סבל מכאב ראש וסירב ללכת לבית הספר. בתחילה התעקשתי אתו שייצא אל תחנת ההיסעים. הוא בכה, כי תבע שאתקשר מיד לרמב"ם ואקדים את מועד בדיקת ה_MRI שנקבעה לו לשבוע השלישי של יוני. הסברתי לו שזה בלתי אפשרי, ואז המשיך לבכות כי חשב שלדעתי הוא משקר לי. הסברתי לו שכלל לא חשבתי כך. שאני מאמין לו ובו. אך משראיתי שהוא איתן בדעתו הנחתי לו. ליוויתי את דניאל להסעה. שם הסתבר לי מפי ההורים, שעוד ילדים התלוננו בימים האחרונים על כאבי ראש, וכנראה יש וירוס בטן מלווה בכאבי ראש בישוב ובבית הספר.
בבית, ניהלנו שיחה. הסברתי למיכאל שיש פתרונות בטווח הארוך וישנם בטווח הקצר. בטוח הארוך, נעשה בדיקת MRI ונראה מה קורה לו. בטווח הקצר אני יכול להציע לו אקמולי או נורופן שיקלו על כאב הראש שלו.
"אבא, אני רוצה ללכת לבית הספר. אני מתגעגע לחברים שלי ורוצה לעבוד על החץ והקשת, אבל כולם צועקים בכיתה וכואב לי הראש," הסביר לי, "חשבתי כבר מה אעשה בבית. אנקה ואסדר את הבית ואת הגינה."
הוא ניכש קצת עשבים בגינה והלך לרוקן את פח הזבל, אחרי כן התלונן על כאב הראש ושכב וצפה בסרטים בטלפון שלו, ומדי פעם ישבנו גם יחד. בצהריים, כשדניאל חזר בהסעה, היה לי ברור שיתגעגע לאחיו, ולא ירצה ללכת לצהרון. ואמנם, כך היה. הוא בא הביתה, אכל, ואז שניהם יצאו לשחק.
אחר הצהריים פינה המחנך שלהם, הגר בקיבוץ השכן, זמן לשיחה אתי. קפצתי אליו. שוחחנו. כשחזרתי הביתה סיפרתי לילדים שביקרתי אצל המחנך שלהם, וביקשתי לשוחח אתם. מיכאל התיישב אתי. שאלתי אותו במשך שעה ארוכה מה הוא אוהב לעשות, מה מעניין אותו, אילו פעילויות יכולות לשמח אותו בבית, במרכזון (צהרון) ובבית הספר. עשינו רשימה, והוספתי בה כול מיני דברים שסיפר על בית הספר. ואז אמרתי לו, שאדפיס לו את רשימת הדברים שמעניינים אותו, עם ניקוד, אתלה עותק ממנה על המקרר ועותק אשים לו בילקוט בית הספר. ואז, בכול פעם שישעמם לו, יוכל להוציא את הרשימה ולבחור מתוכה מה לעשות, כדי לנהל את עצמו בזמן שהמחנך שלו עסוק בהוראה עם ילדים אחרים.
אחרי כן גם ישבנו להכין מערכת שבועית משפחתית, בה קבענו את שעות החברים, את שעות השינה ועוד שעת איכות אתי לכול ילד.
ניסיתי לעשות זאת גם עם דניאל. בתחילה הוא סירב בכלל לשוחח. אחרי כן יצא לחבר. כשחזר, ניאות לומר קצת מה מעניין אותו. בשיתוף פעולה חלקי בהחלט.
ואז התקשר אחי, והציע שאבוא עם סבא והילדים לאמצע הדרך, ניפגש, ומשום הוא יאסוף את אבא שלי בחזרה לביתו.
מיכאל מיד עלה להתקלח ולהתלבש לקראת היציאה. עם דניאל זה היה קשה. הוא מאד דעתן, ומנהל אתי באופן קבוע מלחמה על סמכויות. בסופו של דבר נסענו לטמרה. קבעתי עם אחי להיפגש במסעדת 'גני טמרה.' ולא במקרה.
במשך ארבע השנים שאנו גרים בתובל יצא לי פעמיים לנסוע מתל אביב לתובל בשעת לילה מאוחרת בלי אוכל, גווע ברעב. בהפרש של כמה חודשים יצא לי לעצור במסעדת 'גני טמרה.' נכנסתי אליה, ובשל החיפזון להגיע הביתה ביקשתי רק פיתה וחומוס.
בעל הבית הכין לי כזו, אך סירב ליטול עליה תשלום.
"היה לנו יום טוב, יא חביבי," אמר לי, "קח, תאכל ותהיה בריא."
זה קרה פעמיים בהפרש זמן ניכר. ואני זכרתי אותו לטובה. אז היום, כשאחי הציע שניפגש באמצע הדרך היה לי ברור היכן ניפגש. ב'גני טמרה.'
התיישבנו שם חמישתנו, הזמנו שלוש מנות בשריות ופלטת סלטים. קיבלנו מכול טוב. כול מנה בשרית (שיפודי פרגיות, שיפודי קבאב), כללה שלושה שיפודים. שזה המון. גם מנת השניצל לילדים הייתה ענקית והספיקה לשניים.
בסיום הארוחה ניגשתי לדלפק הקבלה. הזכרתי להם את הפיתות בחומוס שקיבלתי מהם במתנה בעבר, והודיתי להם. זה שימח אותם מאד.
המסעדה שומרת על תקנות החירום בנוגע לקורונה. השולחנות מרווחים מאוד זה מזה, בכניסה יש אלכוג'ל ומטליות לחות, המלצרים ניגשים לשולחנות חבושים במסכות. מומלץ להגיע אליה, הן בשל השירות האדיב והאוכל הטעים והשופע, והן בשל נדיבות הלב שלהם. וכן, עד למשבר הקורונה המסעדה הזאת, שיש בה, בהערכה גסה, כ -250-300 מקומות ישיבה, הייתה עמוסה, מפוצצת. כיום היא עובדת על רבע תפוסה. בקושי 50 איש בכול חלל המסעדה.
אז ראוי לפרגן להם פרנסה. ואשמח אם תבואו לשם.
והבוקר שימח אותי חבר ממשגב, מלחין ומורה למוסיקה, משה אביגדור, ששלח לי הקלטה מתוך חזרות, מפרויקט שהוא עושה על שיריה הלא-מולחנים של לאה גולדברג. זה כול כך מוצלח, שמיד חיברתי אותו עם אגודת הסופרים ועם חברתי דליה שימקו, אולי יעשו משהו יחד. ובזה שמחתי כפליים.
זה היה יום עמוס. כול הבוקר ערכתי בו עשרות עמודים בספרים שאני עורך כעת, טיפלתי במיכאל ובישלתי צהריים. אחר הצהריים היו מוקדשים לגמרי להורות ולילדים. כשישבנו במסעדה, וסיפרתי לאחי על המתרחש, הוא חייך ואמר לי "ככה זה הורות. ואתה לבדך. כך שזה קשה כפליים."
ואני חייכתי אליו במאומץ, והתחשק לי בירה, ולא העזתי, כי היה עלי עוד לנהוג הביתה.
יש גם ימים כאלה, שבהם אני לא יכול ולא רוצה ולא מסוגל לעסוק בפוליטיקה. במתרחש. שהבית והפרנסה שואבים את כול כולי. ואולי טוב הדבר, לעתים.
שיהיה לכם/ן לילה טוב.
