הודעתו הדרמטית של אביגדור ליברמן הערב מציבה אותו, לכאורה, בעמדת כוח אולטימטיבית של 'מבוגר אחראי.' אבל היא צעד אחד רחוק מדי. באולטימטום האינפנטילי שהציב הערב בפני בני גנץ ובנימין נתניהו, גילה ליברמן לא רק שהוא מתענג על שימור הכוח האלקטורלי הזמני בידיו, אלא שהפך למשנה הצורה האולטימטיבי, לזיקית, דמות בלתי יציבה שעיקרה הוא תעתוע, ואת כוחה היא שואבת מקדיחת קדרות של אחרים.
משנה הצורה הוא אחד הארכיטיפים המוכרים ביותר של תרבות המערב. זהו ארכיטיפ גמיש, והוא מאפיין דמויות, שתפקידן העיקרי הוא, שהן משתנות ללא הרף. אנשים כאלה משנים תדיר את הופעתם או את מצב רוחם, מטעים ומתעתעים בבני בריתם, ומידת נאמנותם וכנותם עומדת תמיד בספק. קוסמים, מכשפות ומפלצות הם משני הצורה המסורתיים של סיפורי האגדה
התפקוד הפסיכולוגי של משנה הצורה הוא לבטא את האנרגיה של האנימה והאנימוס, האנרגיה הזכרית והנקבית, על פי יונג. אנו עשויים לחוות זאת, באמצעות מנגנוני השלכה, גם במציאות. כאן, אביגדור ליברמן מנסה לשחק את 'המבוגר האחראי,' להקרין דימוי של ראש ממשלה בפוטנציה, אבל בכול יום שעובר, עם הודעותיו והכתבותיו לראשי שני המחנות המתגוששים ביניהם, הוא מראה שאינו באמת יכול להיות ראש ממשלה, מפני שאינו אלא נוכל.
החוויה הפנימית שלנו מאדם כמו אביגדור ליברמן היא, שהוא כול הזמן משתנה. נכנס לממשלה ומתפטר ממנה תדיר, מפריח ססמאות קיצוניות בעת בחירות ואז מאפסן אותן, תודה לאל, עד סיום כהונתו כשר זה או אחר.
חשוב לציין, כי התפקוד הדרמטי של משנה הצורה בסיפור הוא הבעת ספק ויצירת שיהוי. אנו נפגשים בו בדרך כלל כאשר אנו תוהים האם הדמות הזאת היא נאמנה או בוגדנית, האם היא בת ברית או אויבת, עמית או טורף.
במלים אחרות, אביגדור ליברמן מתנהג כעת כמו הפאם-פאטאל הקלסית. האישה כמפתה וכהורסת.
העניין הוא, שלעתים דמות או אדם מנצלים את מסכת משנה הצורה, או הפאם פאטאל, רק ככסות למהות אחרת. נדמה לי, שבמקרה של אביגדור ליברמן מדובר בארכיטיפ הנוכל, מאחז העיניים. ארכיטיפ זה מבטא את השובבות והתשוקה לשינוי, ועל פי רוב בא לידי ביטוי במחזאות ובספרות בדמויות ליצנים או בדמויות קומיות אחרות.
התפקוד הפסיכולוגי של מאחז העיניים הוא הפחתת אגו גדול מדי, הורדת הגיבור והקהל לקרקע. מאחזי העיניים מביאים שינוי וטרנספורמציה בריאים, על ידי הסבת תשומת הלב שלנו לחוסר האיזון או לאבסורדיות של מצב פסיכולוגי של קיפאון ועמידה על השמרים. הם אויביו של הסטטוס קוו.
הבעיה עם מאחזי העיניים היא, שלעתים הם נגלים כסוכנים עצמאיים עם אג'נדה מסולפת, מתחזים לבני ברית, אך למעשה מחישים את אבדן הגיבור על ידי התחבולות שלהם. חשבו, למשל, על 'משרתם של שני אדונים,' 'תעלולי סקפן,' ועוד.
היתרון של מאחזי העיניים הוא, שהם ממריצים את סביבתם לשינוי, שוברים את הסטטוס קוו. אבל בסופו של דבר מתגלה, שאין בפעולותיהם שום גאונות פוליטית, אלא התענגות אינפנטילית, נרקיסיסטית, על יכולתם הזמנית לסתור את הקדרה.
אביגדור ליברמן מראה הערב דבר אחד – אי אפשר לסמוך עליו, אי אפשר לבנות עליו דבר. ולכן, אנחנו נלך למערכת בחירות שלישית בקרוב.
