בְּרֶגַע זֶה, שָׁעָה וּמֶחֱצָה אַחֲרֵי שֶׁזּוּג מְהַגְּרֵי הָעֲבוֹדָה הָיוּ כָּאן, הִכְנִיסוּ שְׁלוֹשָׁה זְכָרִים לְאַרְגָּז וְהוֹבִילוּ אוֹתָם לַשְּׁחִיטָה – פָּרְצוּ הַזָּכָר הַנּוֹתָר וְאַרְבַּע הַתַּרְנְגֹלוֹת בִּצְרָחוֹת אֲיֻמּוֹת.
החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (4)את אף פעם לא תהיי פסנתרנית, אמרה לה אימא שלה, הרחיקה את ידיה הקטנות מן הפסנתר וסגרה עליו את המכסה,
ביומיים האחרונים הייתי עסוק בספירת מלאי של ספרי 'שופרא.' דניאל, שכבר מאס במשחק הפורטנייט, והשתעמם, יצא אל החצר, בה עמדתי וספרתי ספרים בארגזים, שאל
לפני החגים או מיד אחריהם, זה תלוי בעיקר במידת הלחץ בבתי הדפוס, יראו אור חמשה ספרים משלי. "הנזיר היהודי" בהוצאת כנרת זמורה, מספר את
יֶשְׁנָם יָמִים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ בְּיָדִי בְּמָה לְפַנֵּק אֶתְכֶם. תַּעֲרֹבֶת בֹּקֶר, וְעִמָּהּ קִרְעֵי חַלָּה אוֹ לֶחֶם רְטֻבִּים, זַנְבוֹת יְרָקוֹת מִן הַסָּלָט, שִׁלְשׁוֹם אֲפִלּוּ פּוֹרַרְתִּי לָכֶם שְׁלוֹשָׁה
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַגִּישׁ לָכֶם אֹכֶל, אֲנִי עוֹמֵד וּמֵצִיץ בָּכֶם מִבַּעַד לַחֲרַכִּים, מִתְבּוֹנֵן בְּיִחוּד בְּךָ, גֶּבֶר, לִרְאוֹת הַאִם אַתָּה מַתִּיר לַחֲבֵרֶיךָ וּלְחֶבְרוֹתֶיךָ לָגֶשֶׁת אֶל הַמַּטְעַמִּים,
