יומן מלחמה (287).
אחרי שנות המגפה, ההפיכה והמלחמה הרב-זירתית, שבהן הלכתי והסתגרתי בביתי, הן בשל מצב המציאות והן בשל השנה המאתגרת שעברתי בכל הנוגע לבריאותי, הרגשתי לאחרונה שאני זקוק לאוויר, צריך לצאת קצת אל האוויר החופשי. לפגוש בני אדם, לחוות דברים חדשים.
הפתרון צף ועלה מתוך העניין ההולך וגובר שלי בגינון. גיליתי חוות פארם קלצ'ר בכפר סירקין, 'יער בכפר', בה מתקיימות סדנאות שונות. הבוקר התקיימה בה סדנה להרכבת עצים, עצי פרי, והחלטתי להירשם אליה. אפשר לקרוא על החווה כאן – https://food-forest.co.il/about/.
כיוון שהסדנה התקיימה בשעות 09.00-12.00, וחששתי שלא אספיק להגיע אליה מן הגליל, החלטתי לנסוע עם הבנים למרכז כבר אתמול. ביקשנו מנערה מן השכבה שלהם להשגיח על בעלי החיים שלנו – הכלבה, שלושת החתולים ושש הפרגיות החדשות – ונסענו אתמול אחר הצהריים, ביום הסיום של שנת הלימודים של הבנים, מתובל היישר לשרונה, אל יומו האחרון של שבוע הספר. כך תפסתי כמה חוויות יחד. בעבור הבנים זו הייתה הפעם הראשונה כבוגרים בשבוע הספר. בעבורי זו הייתה הזדמנות להיפגש עם נועה, העורכת שלי, עם ערן ויורם, המו"לים, עם עידו, איש היח"צ, ועם סופרות וסופרים. וגם, כמובן, לרכוש ספרים ולפגוש עוד חברים בדוכנים אחרים.
הבנים קיבלו ממני דמי כיס והלכו להסתובב וליהנות מן המגוון הקולינארי של שוק שרונה, ואני הסתובבתי בין הדוכנים, וקניתי לי ספרים שרציתי, וכמובן שוחחתי עם נועה, ועם ינץ לוי ואראלה גולדמינץ, עופרי אילני, חגית גרוסמן ועידן בריר ושלהב יעוז-קסט וצביקה ניר ועוד חברים, ושמחתי להתבונן מסביב, בסופרים ובסופרות ובקהל הרב שצבא על הדוכנים.
ארוחת הערב שלי הייתה כריך עוף מטוגן בדוכן של אהרוני, שלא ידעתי על קיומו כלל, ואז נסענו לבית ילדותי, לבית אבא שלי, שחיכה לנו. הבנים צפו עם סבא במונדיאל, אני הקדמתי לישון, ולהפתעתי ישנתי היטב שם, תחת המזגן. חם מאוד ברמת השרון בלילות.
בבוקר נסעתי לכפר סירקין. בדרך עצרתי בקפה דודינק'ה ברמת השרון, בית קפה שאני מחבב, כדי לקנות לעצמי קפה ומאפה לדרך. בכפר סירקין כבר חיכו לנו ליאורה ברגר-צביקלר, בעלת הבית והחווה, וכמאל חאטיב מעראבה, בכיר במכון וולקני לשעבר ומומחה להרכבות. למעגל הצטרפו אנשים מכול קצווי הארץ. כל אחד ואחת הביאו עמם 'רוכבים' מעצי הפרי בחצרותיהם לשם החלפה. והגיע לשם גם בחור אחד, מורן מ'אורגניקו', שמכר לנו סכיני הרכבה וסרטי הרכבה ועוד.
שעה ארוכה סבבנו בחוות הפארם קלצ'ר של ליאורה. מלבד הלימוד איך להרכיב עצים, ספגתי שם השראה רבה. החווה מאוזנת אקולוגית, הגידולים הרבים והנפלאים בה אינם מרוססים, והכול עולה ופורח ומבשיל עד להתפקע, ומעל הכול זמזומי הדבורים המיטיבות, והכול יפה ומשמח את הלב.
בזמן שאני למדתי איך להרכיב עצים הבנים נסעו עם סבא לעזריאלי. מיכאל, המטפח מאוד את הופעתו, רכש לעצמו חולצה, שני צמידים ושרשרת, דניאל פחות זקוק לדברים האלה, הם אכלו עם סבא ארוחת בוקר בבית קפה וחזרו שמחים. אני אספתי אותם בצהריים מרמת השרון ונסענו חזרה לתובל. הגענו הביתה בשלוש וחצי. הייתי גמור מרעב ועייפות, אכלתי שניצל מאתמול והלכתי לישון. כשקמתי הכנתי את ארוחת ליל שישי, וכמה פעמים אמרתי בקול רם, כמה טוב להיות בבית, ובבית הכי טוב בעולם.
טוב לצאת מגבולות עולמי אל עולמי משכבר, וטוב לשוב ממנו הביתה. מחר בבוקר ארכיב על עצי ההדר בחצר אתרוג תימני, לימון ננסי, שמוטי ועוד סוג תפוז שאיני זוכר את שמו, וגם רוכב שקטמתי משיחי הוורדים שטיפחו סבתי ואמי על גבי שיחי הוורדים ששתלתי אני פה. זה מאד ישמח אותי.
בינתיים, בשעות האחרונות אני קורא על עקרונות הפארם קלצ'ר, וכבר מחר אתחיל ליישמם. אני מרגיש כאילו גיליתי את עולמי. הרי מזה מספר שנים אני כותב על ההכרח ליצור לעצמנו איש איש בחצרו או בביתו מגוון גידולי ירקות. הבוקר ראיתי בדיוק איך זה נראה, ולאילו הישגים אפשר להגיע בעבודה נכונה. ולכן, כנראה שהקיץ, בעוד הבנים ילכו למכון כושר, לבקשתם, ומיכאל ילמד ספרות – הוא מתחיל ביום שני קורס ספרות בכרמיאל! – אני כנראה אלך לקורסי חקלאות, וגם מתכנן לעצמי קורס אפייה וקונדיטוריה מתישהו, לקראת הסתיו.
בתמונה הספרים שרכשתי אתמול בשבוע הספר. את תמונות ההרכבה של עצי הפרי תקבלו אחרי שההרכבה תתבצע.
שבת שלום ולילה טוב.
