יומן מלחמה (23).
נדמה לי שהצלחתי למצוא דרך להערים על הזמן, על האימה. בשני אופנים. האחד, לכתוב רסיסי מחשבה, להתיר לעצמי להיות גם לא קוהרנטי, לכתוב במפוזר, מפה ומשם, בידיעה שממילא אני תמיד משכתב ועורך כול מה שיוצא מתחת ידיי. האחר, ללכת לישון מוקדם ולקום השכם בבוקר, עוד לפני הזריחה.
אתמול הלכתי לישון ב 23.00, יחד עם הילדים. אמנם, בשל כך פספסתי את הספייס שחברי ירון מ'הדמוקרטים' פותח מדי לילה בטוויטר, ובו אנחנו מדברים על יום המלחמה החולף, על מצב ההפיכה המשטרית וההתנגדות לה ועוד. אבל הייתי גמור מעייפות, והדבר הכי טוב שיכולתי לעשות הוא פשוט ללכת לישון.
התעוררתי בארבע וחצי. ערני ושׂבע שינה. התיישבתי מיד לכתוב דפי בוקר, ועד שהילדים התעוררו הספקתי לקפוץ לחדר הכושר מול הבית, לאימון משקלות, לחזור הביתה לאימון ארובי, להתחיל בהכנת מחמצת לכיכרות הלחם שאאפה מחר בבוקר, להרתיח פעמיים סיר שעועית ענק, כדי שתהיה לי שעועית מוכנה לחמין לשבת לחיילים ולבית, ולבשל למיכאל תבשיל שעועית ברוטב עגבנית לארוחת הצהריים.
הערתי את הבנים בשש וחצי, נתתי להם ארוחת בוקר והכנתי להם את הארוחה לבית הספר, ומיד עם צאתם קפצה מתוכי אישה מוכה במאה השבע עשרה. אז רצתי אל מכונת הכתיבה, וכתבתי סצנה לספר. ואז התיישבתי לערוך עוד כמה דפים מתוכו, והנה השעה רק עשר בבוקר, ואני כבר אחרי עמל של יום ומלואו.
תכף אכנס לשיחת זום. אחריה, בשעה שתים עשרה ומשהו, אחמם את ארוחת הצהריים שאני מביא היום לחיילים. הבוקר התחיל כאן גשם, סוחף, ואני בטוח שישמחו לאכול קארי ירקות חריף וחם, מרק חם שהכינה אביבית, סיר מג'דרה ענק משלי וגם קינוחים משל חברת יישוב אחרת.
בינתיים קיבלתי הבוקר בשורות נפלאות. ספר הילדים שכתבתי לילדי ישראל ולילדי העוטף, "כשכוכבים נופלים," תורגם בן-לילה לאנגלית ותכף יושלם גם תרגומו לרוסית. אני עצמי העברתי אותו כעת לחברה, פעילת שלום ותיקה, כדי שתעזור לי לתרגם אותו לערבית. הלוואי וזה יצליח לי, ואז אוכל להביא אותו לילדי דיר אל אסד ובכלל, לילדי החברה הערבית.
יש לי הרבה מה לומר על המתחולל כאן, בכול הנוגע לנאשם, לסביבתו הרעילה, להתחדשות ההפיכה המשטרית וההתנגדות לה. אך את זה אותיר למאמר נפרד, או שמא לנאום מוקלט. עוד לא החלטתי. כאן, עכשיו, אני רוצה רק לומר דבר אחד. הרשו לעצמכםן להיות מקוטעים, חלקיים, לעשות קצת מכול דבר. פיזרון הדעת הזה הוא טבעי והכרחי לנוכח המצב שאנו שרויים בו. וגם, תנו לעצמכם לישון. מוקדם. זה מביא אתו השכמה מבורכת לפני הזריחה, וגם מורי גוף נפש יגידו לכם, שיש בהשכמה כזאת ברכה גדולה.
שנזכה לראות את החטופים שבים ושבות כמה שיותר מהר הביתה, שלמים לפחות בגופןם. שנוכל לחבק ולאמץ אותם אל חיקנו, ולנחם את נפשם, אמן.
