כמה דקות אחרי ששמעתי בחדשות על השריפה המשתוללת בהר חלוף ובלבון התקשרה אלי איילת, כדי לעדכן אותי מה קורה ולבקש ממני שאכין תיק למקרה פינוי. סיפרתי לה שהכנתי אותו כבר אתמול, והודיתי לה על דאגתה. ואז ראיתי מחלון המטבח שלנו את החבר'ה מהישוב נקבצים על קצה הצוק. לבשתי מעיל ומיהרתי אליהם. "אהלן אילן," קידם את פני אחד השכנים, "עברת מתל אביב כי רצית אקשן, אז ברוך הבא לגליל המערבי."
מקצה המצוק כבר ניתן היה לראות את האש על הרכס, בצד של הר חלוץ. כמה גברים תהו על מידת האפשרות שהאש תדלג, ברוח העזה השוררת כאן, על פסגת ההר, אל החורש הנמצא בין בתי הקיבוץ מוקפי העצים לבין בתי ההרחבה. ליתר ביטחון פתחו כבר את כל ברזי הכיבוי בנקודות הכיבוי המרכזיות בישוב ואת מחסן כיבוי האש, ובנו גם פטרול של זוגות תושבים, שיפטרל בישוב כול הלילה, כדי להתריע על אש מתקרבת.
בשל היותי הורה יחיד, איני יכול להתנדב לפטרול, כי אינני יכול להשאיר את הילדים לבד בבית, ומכיוון שהבית כולו מלא בארגזים גם לא לארח כאן משפחה ממפוני הר חלוץ. אבל הכנסתי למכונית את תיק הפינוי שהכנתי כבר אמש, ואת כונן הגיבוי הנייד שלי, אוכל לכלבה, תרופות לי ולבוש חם לילדים. אם חס וחלילה תגיע לכאן האש ניכנס למכונית וניסע מכאן דרומה, אם זה רק יתאפשר.
כדי להיות ערוך לכול תרחיש גם מתחתי את צינור ההשקיה הארוך של הבית עד אל מול הרחוב הראשי, שאחריו החורש, והוצאתי מן הממ"ד את שני המטפים, שתמיד הקפדתי שיהיו לי, בשל היותי מוקף וחי בתוך ניירות וספרים.
אני מקווה שהלילה הזה יעבור בשלום כאן. אבל אני מוכרח להודות שאני מודאג. בפתיחות הקלפים שעשיתי לפני החלטתי לעבור לתובל עלה לי קלף המגדל, פעם אחת שהדחקתי, ואני מאוד מקווה שהוא לא יתממש.
שתיתי כרגע אספרסו כדי להיות ער עד אחת-שתיים בלילה, למקרה שאצטרך לשלוף את הילדים ממיטותיהם ואת הכלבה ממקום רבצה ולברוח מכאן.
אגב כך ניגשתי אל חדר העבודה שבו כל ארגזי הספרים והקלסרים שלי עומדים והעפתי מבט מסביב. אמרתי לעצמי שאצטער מאוד אם הכול יישרף כאן, אבל החיים חשובים יותר. וחוץ מזה, בדקתי, כול הדברים האחרונים שאני עובד עליהם מגובים בדרופבוקס. אז שרק נהיה בריאים ונעבור את הלילה הזה בשלום.
לילה טוב. גם לכל תלמידותיי הוותיקות בחיפה, שאני חושב עליהן ללא הרף. אני מקווה שכולן בשלום.
