הַנְשָׁמוֹת שָׁרוֹת טֶרֶם רִדְתָן – כליל סונטים (תזכורת)

חברתי אור מרוני-פנר הופתעה לגלות, כי אני אחד המשוררים העבריים היחידים שכתב כליל סונטים, והעז להתמודד עם צורה תובענית זו. היא ביקשה ממני קיצור דרך כדי לקוראו. מכיוון שאינו נמצא ברשת, החלטתי להקל עליה ולהביאו כאן. באותה הזדמנות אני שב ומזכיר אותו בפניכם.

התחלתי לכתוב אותו בשנת התשמ"ח, 1987, במלאת ארבעים שנה למדינת ישראל. סיימתי אותו בשנת התנש"א, 1990. הייתי אז בין גיל 27 לגיל 30. זה ניכר מן התעוזה, הכרוכה בעצם הניסיון לכתוב כליל סונטים, ולכלול בו את ארבע צורות המשקל והחרוז העיקריות מן השירה העברית לדורותיה (תוך כדי הפרת החוקים הקלאסיים של כליל הסונטים) – וגם מצד תוכנו והיקפו. ההיסטוריה של עם ישראל כנע בין גאולה לחורבן, כפי שהיא באה לידי ביטוי מגרונה של נפש יהודית עייפה ונרגנת.

יש כאן הרבה שורות שבישרו את הבאות. יש כאן גם כאלה שעשויות לעודד (במעט) את הנפש.

הריהו לפניכם/. הוא כלול בספרי "אוצר שירים," הכולל את כול השירים שפרסמתי בספריי הראשונים.

     הַנְשָׁמוֹת שָׁרוֹת טֶרֶם רִדְתָן

כליל חמישיות

א

רֵיקֵי תְּבוּנָה, גְּדוּשִׁים בְּהֶסֵּקִים,

גָּדַלְנוּ כְּגוֹלֵי תָּמִיד, פְּלִיטִים

מֵרֶחֶם לֹא רֻחָמָה, מִשַּׂקִּים

לַחִים שֶׁנִּתְעַבְּרוּ בִּפְלִרְטוּטִים.

אֵין בָּנוּ דָּבָר מִן הַנִּשְׂגָּב,

רַק נְמִיכוּת קוֹמָה בְּבֶגֶד שַׂק.

בָּנָיו שֶׁל אָב אֲשֶׁר שָׁכַב עַל גַּב

לְעֵת בְּשַׂר אִמֵּנוּ הוּא פָּשַׂק.

כָּזוֹהִי לֵדָתֵנוּ, מְנֻוֶּלֶת,

וְתַלְמוּדֵנוּ, אֵין תֵּמַהּ, אֲרָעִי,

כְּהוֹרוּתֵנוּ, נוֹאֵפָה, מֻפְקֶרֶת.

אֲבָל אִם לָנוּ הַבִּינָה — אִוֶּלֶת,

וְהַסָּפֵק — רַק צַו שֶׁל לֵב זַנַּאי,

צִפּוֹר הַמְּבוּכָה עוֹדָהּ נוֹקֶרֶת.

ב

צִפּוֹר הַמְּבוּכָה עוֹדָהּ נוֹקֶרֶת.

הֲרֵי לִטְהֹר כָּל אַהַב מְצֻוִּים

אֲנַחְנוּ, בַּתֵּבֵל הַמְּעֻקֶּרֶת

מֵחֹד הַחֲדִירָה שֶׁל אֲהָבִים.

לָמֹד מִדַּת מוּסָר וְקַו לַחֵשֶׁק,

לָשֵׂאת דְּרָשָׁה בִּזְכוּת אִפּוּק הַגּוּף,

לָשִׁית בְּיָד רוֹעֶדֶת עַל הַנֶּשֶׁק

יָדִיד נִשְׁכָּח, הוּא גּוּמִי הַסִּגּוּף.

אֲבָל עֶרְגַּת עַכּוּז הֲרֵי גִּלִּינוּ,

כִּי טַעַם רֵעַ הוּא עָרֵב לַחֵךְ

מַמָּשׁ כְּמוֹ שָׁד בָּסְרִי וּמְיֻסָּר

בְּאִסּוּרֵי בְּתוּלִין. עַל כֵּן עָלִינוּ

זֶה עַל זֶה, וְגוּפֵנוּ מְחַיֵּךְ

עַד שֶׁיִּפֹּל תַּחְתֵּינוּ, מְנֻסָּר.

ג

עַד שֶׁיִּפֹּל תַּחְתֵּינוּ, מְנֻסָּר,

אוֹתוֹ מוּסָר שָׁגוּר אוֹדוֹת מַצָּע,

אָנוּ תּוֹפְשִׂים לְפֶתַע מַה נִּמְסַר

לָנוּ בִּדְמוּת הַדָּת הַמְנֻצָּה:

הָעֹל הַיְּהוּדִי שֶׁל גַּבָּאוּת

שֶׁמִּשְׁכְּנָה מִכְּבָר אֶת הַקַּבָּ"ה

בִּלְאֻמִּיּוּת טְבוּחָה, וּבְלֹא לֵאוּת

הִיא קָמָה וְזוֹקֶפֶת אֶת גַּבָּהּ

לְמוּל חִלּוֹן, כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּרֶוַח

לְשֵׁם יִפּוּי כֹּחוֹ שֶׁל עוֹד אַדְמוֹ"ר

אֲשֶׁר צוֹעֵד בִּנְתִיבֵי הַצַּיִד

עִם אַבְרְכֵי צִיּוֹן, לַטֶּבַח

מֻכְשָׁרִים, שָׁרִים מִזְמוֹר

עֲלֵי גֵּרוּשׁ וְעַל תְּקוּמַת הַבַּיִת.

ד

בְּכֹחַ צַו הִיא אֶת בֵּיתוֹ עוֹרֶפֶת,

וּבְתוֹרָתָהּ תִּגְרֹס אֶת אֲבָנָיו,

הִיא לֹא תּוֹתִיר מִמֶּנּוּ אַף קַרְקֶפֶת

וְעוֹד תִּטֹּל נָקָם מִבְּנֵי־בָּנָיו.

מִכֹּחַ הַהִפּוּךְ, מִכֹּחַ הַתִּזְכֹּרֶת

הַתְּכוּפָה מִדַּי שֶׁל קָרְבָּנוֹת,

אֲשֶׁר הָפְכוּ מִכְּבָר לִנְעֹרֶת

בָּהּ בּוֹעֲרוֹת כָּעֵת עָרִים עוֹיְנוֹת.

שְׂבֵעָה, טְרוּפָה, בְּדִיעֲבַד מוּבֶסֶת,

נָסוֹגָה הָאֻמָּה לִמְאוּרָתָהּ,

אֶת הָעַוְלוֹת מֵעֲבָרָהּ אוֹבֶסֶת,

עַד שֶׁתָּגִיחַ שׁוּב אֶל הַשְּׁחִיטָה

שֶׁבָּהּ הַפַּעַם הִיא תִּהְיֶה הוֹרֶסֶת

אֶל הַבָּשָׂר הָרַךְ שֶׁל צָרָתָהּ.

ו

כִּי הַבָּשָׂר הָרַךְ שֶׁל הַצָּרָה

הוּא מְזוֹנָהּ שֶׁל נְכֵאַת־הָרוּחַ.

אֻמָּה אֻמָּה וְתַפְרִיטָהּ: מֵתִים, גֵּרָה,

נָקָם, פְּלִיטִים, אֲדָמָה וְאוֹר זָרוּחַ.

וּבֵין רָעָב לָטֶבַח פָּרוּשׂ הַזְּמַן

כְּמוֹ מַאֲהָל שֶׁל קָנִיבָּלִים. וְאַשָּׁף

כָּל עַם בּוֹרְאוֹ אַחֶרֶת מַשְׁלִיךְ מָן,

שְׂלָו וְדָם לְסִיר קוֹסְמוֹס מְכֻשָּׁף.

אָנוּ נִצָּבִים, רָזִים מִכְּדֵי לְהֵאָכֵל

אַךְ חֲפֵצִים לִשְׂבֹּעַ, רַבֵּי־טַבָּחִים

נֶחְפָּזִים, תַּקְדִּיחָם בְּלֹא דַּעַת הִתְעַכֵּל

וּמְבַשְּׁלִים לָנוּ הִיסְטוֹרְיָה: נִרְדָּפִים, בּוֹרְחִים

וְנָחִים, אַחַר שָׁבִים לְמַרְכֵּל

בְּדָם. וְכָךְ עַד קֶבֶר נִשְׂרָכִים.

ז

וְכָךְ עַד קֶבֶר נִשְׂרָכִים. צִבּוּר

גָּדוֹל: הַחוֹזֶה, הַזּוֹנָה וְהָעַסְקָן,

הַנִּצּוֹל וְהַפַּטְרוֹל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב, הָעִבּוּר

שֶׁל שָׁרוֹן, הַדִּבּוּק שֶׁל בֶּגִין הַשַּׁתְקָן,

הַגַּמָּד, הַשִּׁכּוֹר וְהַפֶּרֶס. קָהָל מֻפְלָא.

שַׁיָּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל בַּעֲלֵי אֵיבָה

בַּדְלָנִיִּים. שְׁדֻלָּה בַּטְלָנִית שֶׁל מְגִלָּה

עָפָה. בַּעֲלֵי מוּמִים שָׁרִים תִּקְוָה.

גַּם הַקֶּבֶר יִהְיֶה קֶבֶר אַחִים.

כְּמוֹ הַדֶּרֶךְ. כְּמוֹ פַּעַם, תַּלְמִידִים,

וּכְתָמִיד נִתֵּן בּוֹ גּוּפוֹתֵינוּ, מְעוּכִים

אַךְ לֹא בְּלִי זֵכֶר: הַיְּלָדִים

לָמְדוּ הֵיטֵב אֶת תּוֹלְדוֹתֵינוּ, וַעֲרוּכִים

לָקוּם אַט־אַט מִן הַשְּׂרִידִים.

ח

לָקוּם אַט־אַט מִן הַשְּׂרִידִים.

לִנְבֹּט. לִגְדֹּל. לִצְמֹחַ. לָדַעַת לְהַגְשִׁים

פְּעָלִים וִידִיעוֹת, דִּמּוּיִים אֲבוּדִים

שֶׁנִּנְגְּפוּ בִּיפִי הֶגֵּדִים, הֶסֵּקִים וְהֶקֵּשִׁים

עִקְּשִׁים. לָנוּ הֶעָמָל: לֹא לִירֹא.

לָסֶגֶת מִכָּל גְּבוּל מֻסְכָּם. לָגֶשֶׁת

שׁוּב אֶל הַמֶּרְחָב וְלָצֵאת בִּדְהִירָה

אַחַר הַדַּעַת. וְלֹא, לֹא לָרֶשֶׁת

מַפּוֹת שֶׁהִתְיַשְּׁנוּ. אַךְ תְּאֵבִים לִישֹׁן

אָנוּ חוֹרְגִים בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁשֻּׁכְתְּבוּ מִכְּבָר,

בְּפַנְטַזְיוֹת שֶׁל שַׁבָּת וִימֵי־רִאשׁוֹן,

לִמְחוֹזוֹת מְתוּקִים בִּגְדַת נְהַר כְּבָר

בָּם מִתְנַשְּׁפִים נָשׁוּט כְּבוּיֵי אִישׁוֹן

וּמֵהֶם נִנְעַר — וְאָנוּ פִּרְאֵי בָּר.

ט

מֵהֶם נִנְעַר — וְאָנוּ פִּרְאֵי בָּר. דּוֹר

בְּלִי דִּמּוּי, גֶּזַע בְּלִי מֶטָפוֹרָה.

נִזְחַל עֲלֵי גָּחוֹן, כְּמֵהִים לָאוֹר

בְּלִי יָכֹלֶת לְפַעְנְחוֹ; נִמְצָא אוֹרָהּ?

לֹא נֵדַע כִּי רְאִינוּהָ. בָּאֹפֶל

תִּשָּׁקֵף: כַּד אָטוּם, קְדֵרָה סְתוּמָה

זָחָה וְנוֹדֶדֶת עַל פְּנֵי אֹפֶק,

גּוּף מַשְׁחִיר תָּלוּי עַל בְּלִימָה.

וַדַּאי, אָז נְקַלֵּל אֶת הָאֵלִים.

כָּל עַם יְאָרֵר אֶת תּוֹלְדוֹתָיו

לְמִן רֶחֶם וְעַד קֶבֶר. גּוֹלִים

יְנָאֲצוּ מוֹלַדְתָּם. מְשׁוֹרְרִים — אֶת הַכְּתָב.

קוֹרְאִים — אֶת סִפְרֵיהֶם הַמַּשְׁחִיתִים, וּבְהוּלִים

לַמָּוֶת נֵאָסֵף, אִישׁ־אִישׁ אֶל אֲבוֹתָיו.

י

לַמָּוֶת נֵאָסֵף, אִישׁ־אִישׁ אֶל אֲבוֹתָיו,

אֶל הַוּוֹתָיו, אֶל אוֹבוֹתָיו, נִדְחָקִים

בְּעֹמֶק לֹעַ דֹּמֶן, שְׂבַע מֵתָיו

אַךְ עוֹד תָּאֵב לִפְגָרֵינוּ הַצְּמוּקִים.

הִנֵּה, הַנֶּמֶק כְּבָר מַזְחִיל רִבּוֹא גַּפַּיִם

קְטַנּוֹת עַל עוֹר פָּנֵינוּ, טוֹרֵף

אֶת עֵינֵינוּ הָאִלְּמוֹת. הָבָה, נִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם,

נָחֹג מֵעִם קֶבֶר, אֶל תֹּהוּ נְעוֹפֵף.

עֲיֵפִים מִכָּל הַפְּרוֹצֶדוּרוֹת שֶׁל הַמָּוֶת,

מִן הַגְּסִיסָה, הַחֶנֶק, הַמִּקְוֶה, הַלְּוָיָה,

נִתְכַּנֵּס, רַכִּים, בְּחֵיקוֹ שֶׁל אֱלֹהַּ,

כְּצִבּוּר שׁוֹקֵק שֶׁלֹּא סָבַב אֶת

גְּלוֹבּוּס הַזְּמַן נְפַטְפֵּט, נָשִׁיר הַלְלוּיָּה,

אַחַר נָחֵל שׁוּב לַתֵּבֵל לִכְמֹהַּ.

יא

אַחַת הִיא לָנוּ, חֹרֶף חָל אוֹ קַיִץ,

כְּפוֹר סוֹחֵף פְּנֵי רָקִיעַ, אוֹ גַּל לַהַט;

שָׁטוֹת בָּאַיִן, אֵין לוֹ גְּבוּל, לֹא חַיִץ,

גַּם לֹא זְמַן. סְחוּפוֹת לְאַט. בְּלֹא שַׁעַט.

כָּל נֶפֶשׁ שָׁטָה לְבַדָּהּ. בְּלֹא דַּיִץ

וּבְלֹא יָגוֹן. לְעַצְמָהּ נוֹגַהַת,

שׁוֹקַעַת, מַחֲשִׁיכָה. אוֹמֶרֶת "פַּיִץ

נְגֹהוֹת", אוֹ "מַחֲוִירָה כַּבַּהַט".

לֹא מְדַבֶּרֶת בִּכְלָל. מְגַמְגֶּמֶת.

סְתָם. שְׁכוּחַת תְּחִיַּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

עוֹשָׂה תְּנוּעוֹת בָּאֲוִיר, אִלֶּמֶת.

אֲבָל מְטַלְפֶּנֶת דֶּרֶךְ הֲגִיגֵיכֶם,

בַּחַגִּים, גַּם בְּעַרְבֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ,

אֲלֵיכֶם, שׁוֹכְנֵי עָפָר, סוֹבְאֵי לֶחֶם.

יב

מְשֻׁעֲמֶמֶת, מַמְשִׁיכָה: תִּפְאֶרֶת,

חָכְמָה, בִּינָה, מַלְכוּת וָנֶצַח,

וְאַחַר חוֹזֵר חָלִילָה. גּוֹמֶרֶת

סִיבוּב וְשָׁבָה לָרֵאשִׁית. זֶה רֶצַח,

דְּאִיָּה זוֹ בִּנְתִיבָה זוֹהֶרֶת,

בְּרֹאשָׁהּ שָׁר לוֹ אֱלֹהַּ, בְּפֶה צַח,

תָּוֵי בְּרִיאָה מִתּוֹךְ הַמַּחְבֶּרֶת

כְּמוֹרֶה יָשִׁישׁ, כָּעוּס, גַּם קְמוּט מֵצַח.

מֵילָא. גַּם זֶה יַעֲבֹר. כָּל טוֹרַחַת

תָּבוֹא עַל שְׂכָרָהּ. כְּמוֹ בְּבֵית־סֵפֶר.

לוֹמֶדֶת יָפֶה, אַחַר מִשְׂתָּרֶכֶת

שׁוּב בַּצִּנּוֹרוֹת אֶל פֹּת וְאֶל אֵפֶר.

נֶפֶשׁ זְקֵנָהּ בְּחִתּוּלִים. אוֹרַחַת

עוֹבֶרֶת מִפִּיּוֹת גָּחוֹן — אֶל חֵפֶר.

יג

אֲבָל בֵּינְתַיִם מְיֻסֶּרֶת. רַק צָפָה

בַּמִּשְׁכָּנוֹת הַמַּשְׁמִימִים, גָּלַקְסְיָה

שֶׁצֹּרְפָה בַּהֲגִיג יְהוּדִי; עָפָה

בִּשְׁבִי נוֹפֵי הַהֵיכָלוֹת שֶׁל הַס־יָהּ,

חוֹוָה, בְּלֵית־בְּרֵרָה, עֹל מוֹרֶשֶׁת

שֶׁל שֵׁבֶט עֵבֶר, בְּלִי יְכֹלֶת חֶמֶק

מֵאֱמוּנוֹתָיו, פְּרוּשׁוֹת כְּרֶשֶׁת

זָדוֹן סְבוּכָה שֶׁל נִוּוּן וְשֶׁל נֶמֶק;

יִחוּד, סְגֻלָּה, אָשָׁם, חֻרְבָּן וָשֶׁבֶר,

מַלְכֹּדֶת הֻטְבְּעָה בִּזְמַן וָחֶלֶד

וְצָצָה גַּם עַל פְּנֵי כָּל בֵּן לַחֶבֶר,

אָב וָאֵם וּבֵן, סַבְתָּא, סָב וָנֶכֶד;

זֶה עַם לָנֶצַח לֹא יַרְא יוֹם מַה יֵּלֶד.

נְתִיבוֹ שֻׂרְטַט. מִגְּאֻלָּה — לְכֶחֶד.

יד

רֶגַע, סְלִיחָה. הָאֵל דּוֹרֵשׁ הוֹדָיָה.

בְּסֵדֶר. בְּסֵדֶר! (תּוֹרִי הִגִּיעַ).

אִם לֹא יְגַלְגְּלֵנִי שׁוּב יְהוּדִיָּה

אָשִׁיר וַאֲזַמֵּר עַד שֶׁאוֹגִיעַ.

שֶׁיַּעֲשֵׁנִי נוֹצְרִית, בּוּדְהִיסְטִית,

מֻסְלְמִית, שֶׁיִּמְצָא לוֹ כְּבָר מַשֶּׁהוּ;

אֲפִלּוּ סְתָם אָתֶאִיסְטִית, אוֹ מִיסְטִית,

אֱנוֹשׁ, מִפְלָץ אוֹ כָּל דַּחְלִיל קַשׁ שֶׁהוּא!

רַק לֹא יְהוּדִית: כְּפוּפָה, עֲנִיָּה,

בּוֹכִיָּה, וְתָמִיד תָּמִיד נִבְחֶרֶת,

מְקוֹנֶנֶת כְּחָתוּל תַּאֲנִיָּה

מוּל פָּרֹכֶת, עֵגֶל אוֹ גְּדַת נַחַל,

מְנַעֶרֶת אֶצְבָּעוֹת — וְחוֹזֶרֶת

רַק כְּדֵי לָשׁוּב אֶל רְמִיָּה וָנַכַל.

טו

טוֹב. קִטַּרְתִּי דַּי. אֲנִי כְּבָר מוּכֶנֶת

לָרֶדֶת שׁוּב אֶל עַם, אֶל בְּרִית, אֶל בֶּתֶר

וְאֶל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה: חֶנֶט

גְּוִילִים נָמֵק. פֶּגֶר כְּתָב עִם כֶּתֶר.

אֲקַבֵּל הַכֹּל: פִּדְיוֹן הַבֵּן, הַחֶתֶךְ

בָּעָרְלָה, הַהַפְטָרָה שֶׁל שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה,

הַחַג, הַמּוֹעֵד, הַגַּבַּאי בְּמֶתֶךְ

יָד מִכִּיס לְקֹדֶשׁ, וְכָל תְּרֵי־עֶשְׂרֵה

הַיְּרֵחִים הַמְשֻׁנִּים. נוֹאֶשֶׁת,

אַסְכִּין גַּם לְלַהֲגָהּ שֶׁל שְׂפַת עֵבֶר

וּלְכָל מִתְוֵי לְאֹם עַל פְּנֵי אֲרֶשֶׁת;

אַךְ אָנָּא, אֱלֹהַי, מְתַח מֵעֵבֶר

הֵיכָלְךָ מְעַט חֶסֶד, כְּעֵין קֶשֶׁת

זְמַן חָדָשׁ, בְּלֹא רִשְׁעָה, יֵאוּשׁ וָשֶׁבֶר.

י"ז בשבט התשמ"ח — כ"ה בכסלו התנש"א