הדף היומי (181). הצד השני של צו הפיוס.

      על עובדה מעיקה זו הוסיף עורך הדין דניאל חקלאי, אחד מעורכי הדין המרכזיים המטפליו מדי שבוע בעצורי המחאה, רשימה ארוכה של תופעות מדאיגות: החדרת סוכנים סמויים להפגנות אזרחיות ודמוקרטיות; צילום פעיל במסגרת בילוי עם בת זוגו לפני הפגנה. על אלה נוספים מקרים של שליפת פעילים מבתיהם באישון לילה למתן עדות (אלק יפרמוב), מעצר ללילה שלם בתא המעצר, בגין אלימות, של מפגינה, שפעיל ימין ירק עליה ובתגובה זרקה עליו כפית; 600 מעצרים של מפגינים ומפגינות בבלפור וברחבי הארץ, מבלי שיוגש נגד ולו כתב אישום אחד; צילום של קצין משטרה על רקע שלט 'שמאלנים בוגדים"; הפניית גב של שוטר כאשר הוא נוכח בזמן שפעיל ימין מתקיף מפגינים בגז מדמיע, והגשת כתב אישום אחד בלבד נגד פעילי ימין, אחרי סדרה מסלימה של התקפות אלימות של פעילי ימין את המפגינים והמפגינות ברחבי הארץ, בבלפור ובגשרים.

       המשטרה משרתת כעת באופן גלוי ובלתי ניתן להכחשה את הרודן. כעת הגענו לשלב חדש, שבו שוטרים סמויים עוצרים צעיר כמו דניאל אוחנה, בנו של פרופ' דוד אוחנה, מבלי לומר לו אפילו את סיבת ה'עיכוב', וגורמים לו לבלות לילה שלם במעצר. השלב הבא יהיה, שמשטרת הסייבר תנטר את כול מתנגדיו של נתניהו, הפעילים ברשתות החברתיות, כמוני, ותעצור גם אותם בבתיהם, לצורכי 'עיכוב', כלומר – לצרכי הפחדה. אני מקווה שלא נגיע לשלב של השלכת גוויות מתנגדים ממטוסים מעל הים התיכון. אבל גם זה עלול להגיע.

     ואל תגידו לי שאני מגזים. כי לפני חודשיים לא היה עולה על דעתו של איש, ששוטרים יאספו צעיר  מביתו באישון לילה לצורך עדות, יעצרו צעיר אחר מבלי לומר לו מדוע, או יעצרו מפגינה שזרקה כפית על מי שירק עליה בפומבי.

*

     כתבתי את הדברים האלה, משום שהיום, אחרי שבועות וחודשים של מתקפות מילוליות אכזריות ונטולות מעצורים, מצד ראש הממשלה, יו"ר הקואליציה, השרה מירי רגב ואחרים, פתאום החליטו רה"מ הנאשם ויו"ר הקואליציה למתן את סגנון דיבורם, 'להנמיך להבות.' ובכן, מקורות יודעי דבר אומרים, שזה לא בא להם במקרה. שכפי הנראה, ראש הממשלה הוזהר אתמול או היום על ידי בית המשפט הגבוה לצדק ופרקליטות המדינה, שאופן התנהלותו מקרב אותנו למלחמת אחים, ואותו – לנבצרות. מכאן התמורה המפליגה שהתחוללה הערב בסגנון דיבורו של מיקי זוהר, ובסגנונו הפייסני פתאום של ראש הממשלה בהצהרתו לאומה אתמול.

     שום דבר לא השתנה כאן, מלבד תשלום מס שפתיים הכרחי לביהמ"ש ולפרקליטות, כדי שלא יכריזו על רה"מ כמצוי מעל ומעבר לראשו במצב של נבצרות מהותית. את ההוכחה לכך קיבלתי הבוקר, כששמעתי את השר שטייניץ מתראיין בגלי צה"ל. הוא דיבר על הצורך בפיוס, באחדות, במלחמה משותפת במגפה, ובו-בזמן פנה מחד גיסא למתפללים וללומדים בתלמודי התורה – ומאידך גיסא דיבר על 'האלימות של המפגינים.' במלים אחרות, מתחת לדיבור המגוהץ למען אחדות, פיוס וערבות הדדית, מתחבאת הגיון שפת ההפך של הימין הפוליטי – המשך השיסוי של הציבור במתנגדים לנתניהו, בשם הסימטריה השיקרית בין הפרת תקנות החירום של הקורונה בחסידויות קיצוניות, והמרי האזרחי עליו הכריז הרב קנייבסקי, בשעה שפתח את תלמודי התורה בניגוד גמור להוראות הממשלה – לבין המפגינים, שעשו ועושים כול מה שהם יכולים כדי לשמור על התקנות לשעת חירום, ולכן גם פיזרו את ההפגנות ברחבי הארץ, עברו מהפגנה פיסית לשיירות התקווה, עוטים מסכות על פניהם בכול הפגנה ומשתדלים בהחלט לשמור על ריחוק חברתי, גם בתוך המכלאות שמציבה להם המשטרה, בבקשה להצר את צעדיהם, להאט את קצב זרימתם ממתחם הפגנה אחד למשנהו, ועל ידי כך מייצרת תאי שטח מסוכנים, צפופים ומועדים להדבקה, במקום להסיר את כול המחסומים, לאפשר לזרם המפגינים לעבור באופן חופשי ברחובות הבירה, וכך להתפרס על פני שטח נרחב, תוך שמירה על ריחוק חברתי.

     הקריאות לאחדות, לפיוס לאומי ולערבות הדדית אינן יכולות להיות מבוססות על סימטריות שקריות כמו מתפללים=מפגינים. הן אינן תקפות במצב שבו המשטרה מסמנת את המוחים כחברים בארגון ופשע, והן גם אינן יכולות לשמש ככלי לכרסום הציונות והדמוקרטיה בשם מאור הפנים שנדרשים החילוניים לגלות למול אחיהם, שתורתם אמנותם ותורתם היא נשמת אפם. רק אתמול כתבתי, שאני מעורב בניסיון להפגיש להידברות נשים חרדיות וחילוניות, תחת הכותרת 'ונשמרתםן לנפשותיכםן'. אבל גם בעשותי כן, אין בזה כדי לומר שאני מקבל או מכשיר את המרי האזרחי שהכריז עליו אתמול הרב הקשיש קנייבסקי, מרי במלכות בשמה של תורה.

     ראו, הציונות כתנועה מדינית ביקשה לנתק את עצמה מן היהדות. אבל את כוחה כתנועה לאומית מגשימה נטלה מן המשיחיות היהודית. הסיפור שמספרת מגילת העצמאות, על תקומת העם היהודי במדינתו, כול-כולו מסופג ברמיזות ובהקשרים לחזון אחרית הימים. בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי. לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה הָעָם מֵאַרְצוֹ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרָיו, וְלֹא חָדַל מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית. מתּוֹךְ קֶשֶׁר הִיסְטוֹרִי וּמָסָרְתִּי זֶה חָתְרוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל דּוֹר לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בְּמוֹלַדְתָּם הָעַתִּיקָה; וּבַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שָׁבוּ לְאַרְצָם בַּהֲמוֹנִים, וַחֲלוּצִים, מַעְפִּילִים וּמָגִנִּים הִפְרִיחוּ נְשַׁמּוֹת, הֶחֱיוּ שְׂפָתָם הָעִבְרִית, בָּנוּ כְּפָרִים וְעָרִים, וְהֵקִימוּ יִשּׁוּב גָּדֵל וְהוֹלֵךְ הַשַּׁלִּיט עַל מִשְׁקוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, שׁוֹחֵר שָׁלוֹם וּמָגֵן עַל עַצְמוֹ, מֵבִיא בִּרְכַּת הַקִּדְמָה לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ וְנוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לְעַצְמָאוּת מַמְלַכְתִּית […] מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת."

     חוזה המדינה ומייסדיה שאפו לכונן כאן מדינה יהודית דמוקרטית, שתהא הגשמה של חזון אחרית הימים במתכונת מדינית ומשטרית חילונית. זה מה שאפשר לרב קוק זצ"ל לראות בחלוצי א"י ומפעלם כ'אתחלתא דגאולה', אך זה גם מה שיצר, למן הקמתה של ישראל, וביתר שאת עם המהפך השלטוני שחל בה בשנת 1977, שנת עלייתו של 'הליכוד' לשלטון, שני נראטיבים, שאם עד 1977 היו משולבים זה בזה תחת השאיפה ל'שמירה על הסטטוס קוו', הפכו לשני זרמים מתנגדים, שחצו את החברה הישראלית לשניים.

בנימין נתניהו, במהלך ריצתו לראשות הממשלה, קיבל מארתור פינקלשטיין, יועץ הקמפיין שלו, שהיה איש רב ורע מעללים, עצה אחת. כול מי שאתך, כול מי שבעדך ובעד הימין הוא יהודי. כול מי שנגדך, כול מי שבעד המרכז-שמאל הוא ישראלי. ברוח זו התכופף נתניהו על אזני הרב כדורי ולחש לו עלינו, 'הם שכחו מה זה להיות יהודים,' ובאותה רוחה הוא הסית ושיסה וקרע את החברה הישראלית בשנים וביתר שאת בחודשים ובשבועות האחרונים, בשעה שדיבר על 'אנחנו,' רוב הציבור הרוצה רק בבריאות ובשקט, מול ה'אנרכיסטים', 'מפיצי המחלות', 'מטילי הצואה בחצרות' וכיו"ב תארים, שלא לומר הסמולנים והבוגדים, כמאמר תומכיו.

הקרע הזה עמוק מכדי להתחבא מתחת לטיח המלים היפות שדיברו בהם אמש נתניהו והיום שליחו, מיקי זוהר. השסע קיים. הדרך היחידה לרפא אותו, לגשר עליו, למצע אותו, היא באמצעות הידברות הגונה, קשובה וכנה של מחנה אחד עם משנהו. הידברות ארוכת שנים כזו נעשית במסגרת ארגונים כמו 'צו פיוס' הוותיק, ושלל ארגונים והתארגנויות נוספות. אבל למול כול ניסיונות הפיוס וההאחדה צריך שיהיה ברור דבר אחד: הדרך היחידה שנוכל לחיות בה כולנו יחד היא חידוש ושימור הממלכתיות. תחילה בכיבוד הבוחר, המשכה בשמירה על החוק ובציות לחוקי המדינה ותקנותיה והתמדה בבניה משותפת של החיים כאן: שיוויון חובות בכול הנוגע לגיוס לצבא ו/או שירות לאומי, שיוויון זכויות בכול הנוגע לתקצוב בכול מערכות החברה, החינוך, ההשכלה הגבוהה והמשק, ועבודה משותפת ברמה הערכית-רוחנית.

את הדברים הנשגבים והנעלים הללו אי אפשר יהיה להשיג, כול עוד בראש ממשלת ישראל יושב אדם הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, אשר מזה חודשים ארוכים עושה כול שביכולתו כדי לנתץ את מערכות האכיפה, החוק והמשפט בארץ, לערער את סדרי המשטר ולקרוע את החברה הישראלית לגזרים. האדם הזה מקומו בכלא, לא בראשות הממשלה. ואם החרדים חפצי חיים המה, ואני מקווה כי כך הדבר, ייטב אם יסירו תמיכתם ממנו ומעדת עושי הרעה הסובבת אותו, ויושיטו יד של שלום, של חברות ושל אחאות לנו, אחיהם החילוניים, המבקשים לחיות יחד עמם בארץ אבותינו, מתוך כבוד הדדי, ולא מתוך הדרה או ביטול הדדי.

זה צו הפיוס האמתי הנדרש מאתנו. לא מלים יפות שתוכנן היפוכן, אלא מעשה פוליטי אמיץ, של שבירת גוש הימין-חרדים, כדי לכונן כאן ממשלת אחדות אמתית וראוייה לשמה.