בשנת 1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה ואחרי המהפכה ברוסיה כתב המשורר האירי הנפלא, ויליאם באטלר ייטס, את שירו "ההתגלות השנייה." השיר מתייחס לאמונה בהתגלותו השנייה של ישו, או של המשיח, לפני אחרית הימים. בנצרות ישו אמור לשוב מן המתים. באסלם המאהדי אמור לשוב. ביהדות, מדובר במשיח בן דוד שיבוא אחרי מותו של משיח בן יוסף. בכל שלוש הדתות מדובר בשיבה קטסטרופאלית, ביום הדין שיחול עם קץ כל הימים, שרק אחריו תגיע אחרית הימים וייכון שלום עולמים.
ייטס משתמש באמונה בהתגלות השנייה, המשותפת לשלוש הדתות המונותאיסטיות, כדי לבטא את חורבן האנושות. השיר מדבר על אבדן השליטה של מאלף הבזים על הבז שלו, שעה שהציר עליו סובב העולם אינו מסוגל להחזיק בו עוד. שהכול מתפורר, הימים נמלאים דם, הרוע גובר על הטוב, וכל אלה הם סימניה המקדימים של התגלות איומה של מפלצת משיח, היפוכה של התגלות דתית, לידתה של ישות אפלה, שרק חיכתה עד שיגיע זמנה כדי להתגלות ולהשתרר על תבל ומלואה.
William Butler Yeats (1865-1939)
THE SECOND COMING
Turning and turning in the widening gyre
The falcon cannot hear the falconer;
Things fall apart; the centre cannot hold;
Mere anarchy is loosed upon the world,
The blood-dimmed tide is loosed, and everywhere
The ceremony of innocence is drowned;
The best lack all conviction, while the worst
Are full of passionate intensity.
Surely some revelation is at hand;
Surely the Second Coming is at hand.
The Second Coming! Hardly are those words out
When a vast image out of Spiritus Mundi
Troubles my sight: a waste of desert sand;
A shape with lion body and the head of a man,
A gaze blank and pitiless as the sun,
Is moving its slow thighs, while all about it
Wind shadows of the indignant desert birds.
The darkness drops again but now I know
That twenty centuries of stony sleep
Were vexed to nightmare by a rocking cradle,
And what rough beast, its hour come round at last,
Slouches towards Bethlehem to be born?
הנה התרגום שלי לשיר:
סוֹבֵב וְסוֹבֵב בִּסְלִיל מִתְרַחֵב
הַבַּז אֶת הַבַּזְיָר אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.
דְּבָרִים מִתְפּוֹרְרִים. הַמֶּרְכָּז אֵינוֹ אוֹחֵז.
אֲנַרְכְיָה טְהוֹרָה אֶל הָעוֹלָם מֻתֶּרֶת.
גֵּהוּת כֵּהָה שֶׁל דָּם מֻתֶּרֶת, וּבְכָל מָקוֹם
טָבוּעַ הוּא חַג הַחַפּוּת.
הַטּוֹבִים נֶעֶדְרֵי אֵמוּן, בְּעוֹד שֶׁהָרָעִים מִכֹּל
מְלֵאֵי עֹז שַׁקְקָן.
וַדָּאִי יֵשׁ אֵיזוֹ הִתְגַּלּוּת קְרֵבָה.
וַדָּאִי קְרֵבָה הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה.
הִתְגַּלּוּת שְׁנִיָּה! בְּקֹשִׁי נֶהֶגוּ אוֹתָן מִלִּים
וּמַרְאֶה עָצוּם שֶׁל רוּחָהּ דְּעַלְּמָא
טוֹרֵד אֶת מַבָּטִי: אֵי-שָׁם בְּחוֹלוֹתַיו שֶׁל הַמִּדְבָּר
דְּמוּת עִם גּוּף אַרְיֵה וְרֹאשׁ אָדָם,
מַבָּט רֵיקָן וְאַכְזָרִי כְּשֶׁמֶשׁ,
מְנִיעָה גַּפַּיִּם אִטִּיּוֹת, בְּעוֹד סָבִיב
צְלָלִים מִסְתוֹלְלִים שֶׁל צִפּוֹרֵי מִדְבָּר זְעוּפוֹת.
הַחשֶׁךְ שׁוּב יוֹרֵד. אַךְ כָּעֵת אֲנִי יוֹדֵעַ
כִּי עֶשְׂרִים מֵאוֹת שֶׁל תַּרְדֵּמָה בָּאֶבֶן
הֻרְגְּזוּ לִכְדֵי בִּעוּת בְּעֶרֶשׂ מִתְנוֹדֵד.
וְאֵיזוֹ בְּהֵמָה פְּרוּעָה, שֶׁשְּׁעָתָהּ הִגִּיעָה לְבַסּוֹף,
מִתְנַהֶלֶת לְבֵית לֶחֶם כְּדֵי לְהִוָּלֵד.
את השיר הזה תרגמתי לפני שנים רבות.
ייטס כתב את זה בהקשר אחר, בזמנים אחרים. אבל השיר העז הזה קופץ מזיכרוני כל אימת שיש לי תחושה, שהעולם מתפורר, שכל הוודאויות שחיינו עמן מתפרקות. בפעם הראשונה ציטטתי את השיר הזה עם תחילת 'האביב הערבי,' עם התפרקות חלוקת הגבולות בין מדינות לפי הסכם סייס פיקו. כתבתי אז, שאסד מצוי ברגעיו האחרונים ועומד להפעיל נשק כימי באזורנו. לא טעיתי. כתבתי גם, ש"נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, נבחר לכהונה שנייה, אבל הבנתו את המזרח התיכון ואת הדינמיקה של האסלם מוטלת, בעיניי, בספק." סיימתי את הפוסט ההוא, מלפני כמה שנים, בכתבי ש"מול טירוף המערכות הבינלאומי הזה עלולה לעמוד ממשלה ישראלית נטולת לגיטימיות, שאיבדה את תמיכתה מחוץ ואת חמלתה וחשיבתה על האזרח מבית." בפעם השנייה העליתי את השיר הזה למול השתלטות 'המדינה האיסלמית' על חלקי מדינות מתפוררות, עם ניסיונו הכושל של אובמה להקים קואליציה נגד ארגון זה, ועם כל מה שהתחולל אצלנו מאז מלחמת עזה.
היום, בתוך מהומות הדמים ביפו ובירושלים, מטחי הטילים מעזה וההתנכלות של משטרת ישראל לבניה המובחרים של הדמוקרטיה הישראלית, במחאת 'אין מצב,' אני מעלה אותו שוב.
אנחנו בימים רעים, ימי אנרכיה. את האנרכיה הזאת מעורר ומחולל בנימין נתניהו, המנהיג הכי מסוכן שידעה ישראל, בניסיונו להימלט מדין. לו הייתי הרמטכ"ל, ראש המוסד או ראש השב"כ, הייתי נכנס ללשכתו, ומודיע לו שכהונתו תמה. שהוא מתבקש לעזוב בטוב את משכן ראש הממשלה, אם אינו רוצה להיעצר בגין המרדה, פגיעה בסדר הדמוקרטי והחרבת המדינה. בעבר, כשכתבתי זאת, אמרו לי שאני קורא להפיכה צבאית. כיום, אחרי שנשיא המדינה נתן לו את המנדט להקים ממשלה, וביה"ד הגבוה לצדק דחה את העתירה על הטלת המנדט על הנאשם, ואף העניק לו עוד יומיים של חסד, כדי לקיים את המוטל עליו ולמנות שר משפטים, אומר במפורש – הדמוקרטיה מוכרחה להתגונן מפני מי שתפס בגרונה. מצבנו כיום דומה מאד למצבה של גרמניה לפני עליית הנאציזם, ויש לומר זאת בפה מלא ואף להשוות בין הנסיבות. בזה אין לומר שאני מזהה בין ביביזם לנאציזם או בין ביבי להיטלר, אלא שאני מבחין בבירור בדמיון הן בנסיבות קריסתה של גרמניה לפני הנאציזם לבין קריסתה של הדמוקרטיה הישראלית, וגם בסכנה האורבת לפתחנו – עלייתו של מנהיג יחיד רודני, נרקיסיסטי, מסוכן ונטול כול עכבות.
אני מקווה שמה שלא השכילו הנשיא וביהמ"ש לעשות יעשו הפוליטיקאים. אך אם גם הניסיון להקים ממשלת שינוי ייכשל, יהיו הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ הרסן האחרון ביותר בפני הנאשם, שיטיל אותנו לאנרכיה מוחלטת.
הלוואי ואתבדה.
