בסוף יוני 1986 כינס שמעון פרס, ראש הממשלה דאז, את ועדת העורכים. הוא הודיע לה כי ישראל לכדה מרגל אטום, וכי מרגע זה אין להזכיר את המלה 'אטום' בעיתונות הכתובה. כעבור כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מחברה, שסיפרה לי כי מרדכי וענונו הביע, עוד בהיותו סטודנט באוניברסיטת באר-שבע, ובמקביל לעבודתו בכור, השקפות נגד נשק אטומי. הייתה בידיה אפילו הקלטה שלו בנוגע לכך. מיד הודעתי על זה לעו"ד אביגדור פלדמן, והתיישבתי לכתוב פזמון סאטירי, במדור הסטירי שהיה לי אז, ב'עמוד האחורי' של 'על המשמר', בעריכתו של אפי לנדאו:
אנא, צווחו הקסדות, מנונו/ לכסות על ראשו, הרהוריו בו אוגד,/ אנחנו נשכיח את פני וענונו/כי בידי היעלם נעשהו בוגד!// שיתקו – קפצצו ממקומם הסדינים – /אנחנו נסתיר את הגוף המיותר/כי אם נותירו עם גוף בלי פנים/ירכיבם מחדש במונטאז' מאולתר.// אז ניעור מרבצו המפלץ, תא האיקס,/ ובלעו – ושוב שמו לא נודע./ ומאז סובבת אידיאה-פיקס/ 'לא הייתה זו אלא אגדה.'// מאז עברו שנים רבות/עכשיו כבר הלכה שנת אלפיים/ישראל הופצצה, ובעיי-חורבות/ נותרנו קטועי גפיים.// כעת שקצרו ידינו כול-כך/ מרדכי וענונו, סלח/ לא ידענו בכלל שאתה לא כזה/שהיית לנו אח."
יום למחרת פרסומו של הפזמון היה גל של ביטולי מנויים של חברי קיבוצים על 'על המשמר.' ישראל זמיר, סגן עורך 'על המשמר' ובנו של הסופר הנודע יצחק בשביס זינגר, פרסם רשימה שכותרתה "וענונו אינו אחי," ואני זכיתי אז, כפי הנראה, לפתיחת תיק בשב"כ – וכמעט פוטרתי מן העיתון.
כעבור זמן לא רב העביר אביגדור פלדמן את הפזמון הזה לווענונו, והוא כתב לי תשובה, את השיר "אני המרגל שלך": "אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג,/ אמרו לו תעשה כך וכך. אל תסתכל/ ימינה שמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל/ על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג/ אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת./ תתעסק רק בעניין אחד./ אל תתעניין בדברים שהם למעלה ממך. אל תחשוב/ במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה./ חשבו הגדולים, החכמים, המבינים בעתידנות./ אין חשש. אין פחד. הכול עובד, דופק./ הפקיד הקטן שלנו הוא עובד חרוץ./ הוא טכנאי פשוט. הוא הקטן./ כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא/ יראו. ראש לנו/ ולא לקטנים./ענה להם, חשב לעצמו, בינו לבינו/ האזרח הקטן. האיש עם הראש אבל לא קטן. מי כאן הבוס, מי יודע/ לאן הרכבת נוסעת?/ איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש./ מדוע אני רואה את כל המכונה,/ מדוע אני רואה את התהום,/ האם יש נהג לרכבת הזאת?/ הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים/ ראש. התרחק מעט וראה איזו מפלצת. /לא מאמין חזר שפשף עיניו ואכן/ – אני בסדר גמור. אני אכן/ רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת, אני/ חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא/ את המשכו. הבורג הזה הוא חלק מפצצה/ הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי,/ ואיך אחרים ממשיכים להבריג./ מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע./ המלך אכן עירום. אני רואה אותו. / מדוע אני. זה לא בשבילי. גדול עלי./ קום קרא. קום והודעת לעם הזה./ אתה יכול. אני הבורג, המכונאי,/ הטכנאי. אתה כן. אתה הסוכן החשאי/ של העם הזה. אתה העיניים של המדינה. /סוכן מרגל גלה מה ראית. גלה /לנו מה המבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו. / אם אתה לנו, תהום לנו. שואה לנו./ אתה ורק אתה יושב/ על ההגה ורואה את התהום./ אין לי ברירה. אני קטן, אזרח, עמך, /אבל אני אמלא את חובתי. אני שמעתי/ את קולו של מצפוני. ואין לאן לברוח./ העולם הוא קטן. קטן לעומת האח/ הגדול. הנני בשליחותכם. הנני/ ממלא את תפקידי. קחו את זה/ ממני. בואו ושפטו. הקלו מעלי את/ המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו/ את מלאכתי. עצרו את הרכבת. תרדו/ מהרכבת. התחנה הבאה שואה גרעינית./ הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר כזה."
מעולם לא פגשתי את מרדכי וענונו. גם אינני מסכים עם מה שעשה. אבל שיר התשובה שלו מעיד מה שטענו כול השנים האלה – וענונו לא עשה את המעשה בשל בצע כסף, אלא מתוך אמונה עמוקה בשליחותו. להודיע בפני עם ואומה שישראל מפתחת פצצה גרעינית, שעלולה להביא לשואה גרעינית.
אפשר להסכים או לא להסכים עם השקפתו דאז ועם מעשיו. בעיניי, הוא פגע במדיניות העמימות הגרעינית של ישראל, חשף אותה לביקורת בינלאומית ואולי גם גרם בחשיפתו להאצת המרוץ הגרעיני במזרח התיכון, ובזה הביא, בסופו של דבר, להפך ממה שהתכוון אליו. אך קשה להטיל ספק בכנות כוונותיו.
כוונות טובות עלולות להביא בני אדם למשגים גדולים, היסטוריים. ומדינה, כול מדינה, ודאי מדינת ישראל, הנתונה באופן מתמיד באיום על קיומה, חייבת להגן על עצמה מפני בני אדם טובים, שעלולים לעשות משגים גדולים. ההגנה הזאת כרוכה לעתים גם במעצרם, בהשמתם בבידוד, בשיפוטם בבית דין צבאי ובהשמת כל הפרשה תחת איפול וצנזורה. אבל בו-בזמן, מדינה דמוקרטית אינה יכולה להתנהל באפלה, להחזיק בבידוד במשך חודשים ארוכים אסירים, מבלי לדווח על טיב האשמה והליכי המשפט, ומבלי להעמיד את מעשיה תחת ביקורת פרלמנטרית, או ציבורית.
להבדיל אלף הבדלות מלבד אחת, הבידוד והאיפול עליו – לפני שמונה שנים התפוצצה פרשת מעצרו, בידודו ומותו של האזרח האוסטרלי בן זייגר. על פי ויקיפדיה, בפרסומים שונים בכלי התקשורת בעולם נטען, שזיגייר עבד בחברת קש של "המוסד", שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן , ושפעילותו זו נחשפה בסוף שנת 2009 על ידי עיתונאי אוסטרלי שפעל בירושלים. נוסף על כך, נטען שזיגייר אף נחקר על פעילותו זו על ידי שירות הביטחון הפנימי של אוסטרליה. פרסומים אחרים טוענים כי יצר ביוזמתו קשר עם איש חיזבאללה במזרח אירופה במטרה לגייסו כסוכן כפול למוסד, אולם ניסיון זה הובילו למסירת מידע סודי על סוכני מוסד מרכזיים בלבנון, אשר נחשפו והועמדו למשפט בעקבות זאת.
כך או כך, בן זייגר הוחזק בבידוד מוחלט בשב"ס. ארגון הרופאים לזכויות אדם פנה אז קצין הרפואה בראשי בשב"ס, נציב תלונות הציבור במשרד הבריאות ואל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לבדוק את נסיבות בידודו המוחלט, תנאי כליאתו ונסיבות מותו של זייגר. בחקירת סיבות המוות, שניהלה השופטת דפנה בלטמן-קדראי, התגלתה שורה ארוכה של כשלים בטיפול באסיר בשירות בתי הסוהר. בין השאר התברר, כי "עובדת סוציאלית שהייתה אחראית למעקב אחר מצבו הנפשי של האסיר לא הכירה בחומרת מצבו ביום התאבדותו, ולמפקד הכלא לא הייתה כל שליטה או ידיעה על המתרחש בתאו של זיגייר מפאת מעטה הסודיות שבכליאתו." באפריל 2013 הודיעה פרקליטות המדינה , שמחומר הראיות שנאסף בעניין מותו של זייגר לא ניתן להוכיח שאנשי שב"ס או אחרים פעלו ברשלנות. ולכן לא יוגשו כתבי אישום בפרשה. בפשרה שהושגה בין משפחת זיגייר לבין המדינה, נקבע שמשפחת זיגייר תפוצה ב-4 מיליון ₪.
ארגון רופאים למען זכויות אדם פנה בפברואר 2013 אל קצין הרפואה בראשי בשב"ס, נציב תלונות הציבור במשרד הבריאות ואל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לבדוק את נסיבות בידודו המוחלט, תנאי כליאתו ונסיבות מותו של זייגר. בפנייתו כתב הארגון: "אמנם, סוגיות רבות בעניין מותו של בן זייגר אינן ברורות לעת זו אולם עולות בבירור שתי עובדות מרכזיות: האחת היא עובדת בידודו המוחלט של האסיר והשנייה היא מותו של הנ"ל בעת שהיה בבידוד, ככל הנראה כתוצאה ממעשה אובדני. נראה כי הקשר בין השניים אינו מקרי. מחקרים שונים, המוכרים גם למערכת הכולאת, מצביעים על כך שבידוד אדם לתקופה ממושכת גורם ללחץ פסיכולוגי קשה. אסירים הנתונים בבידוד סובלים מתחלואה נפשית כפול מאחרים, כשההפרעות השכיחות ביות הן הפרעות הסתגלות ותסמונות דיכאוניות. כל זאת בנוסף לתחלואה פיזית הנגרמת בעקבות הבידוד."
בימים אלה התגלתה פרשה חדשה של מעצר, שיפוט, כליאה בבידוד – ומוות. סרן תומר אייגס (25), קצין מודיעין-סייבר ביחידת 8200, הוחזק בכלא צבאי בבידוד קיצוני במשך תשעה חודשים לפני משפט בבית דין צבאי, בעקבות הגשת כתב אישום, שלא כלל ריגול בגידה או מגע עם סוכן זר. על הפרשה הוטלה צנזורה קיצונית, עד כדי כך שהוריו נאלצו לחתום על הסכמה להסתיר אפילו מאחיותיו את המעצר. תומר מת בנסיבות לא ברורות, הצבא סירב לקבור אותו בבית קברות צבאי, ועד רגע זה אין הוריו או הציבור יודעים את טיב האישום נגדו או את סיבות המוות.
האיפול על הפרשה גרם בימים האחרונים לגל של ספינים ותיאוריות קונספירציה ברחבי הרשת. היו שהגיעו עד כדי האשמת ישראל ברצח פוליטי של הקצין המצטיין. אחרים הזכירו את מכתב הסרבנות של 43 מאנשי המילואים של יחידת 8200, אשר בשנת 2014 חתמו על מכתב, בו הם מספרים: "במהלך השירות למדנו, כי המודיעין הוא חלק בלתי נפרד מהשליטה הצבאית בשטחים. האוכלוסייה הפלסטינית, הנתונה תחת משטר צבאי, חשופה לגמרי לריגול ולמעקב של המודיעין הישראלי. לאור זאת הגענו למסקנה שבתור מי ששירתו ביחידה 8200 גם עלינו מוטלת האחריות למצב והחובה לפעול. אנו קוראים לחיילי חיל המודיעין בהווה ובעתיד, ולכלל אזרחי ישראל, להשמיע את קולם נגד העוולות האלו ולפעול על מנת להביא להן קץ. אנו מאמינים שגם עתידה של מדינת ישראל תלוי בכך".
בכתבה של אליאור לוי מווי-נט, מ-12.9.14, סיפרו אנשי המילואים של 8200 על חיבוטי הנפש הכרוכים בשירותם הצבאי. וכך אמרו לו: "אנחנו רוצים להגיע אל הציבור הישראלי ולא להיות מוקעים ממנו. הרצון שלנו הוא שהמסר יובן, שזו תהיה אמירה של אנשים שדואגים למצב כאן ועושים את זה מתוך אכפתיות ולא מתוך רצון לשרוף את הגשרים. אבל אני בטוח שיהיו גורמים שינצלו את המכתב הזה ויקראו לזה בגידה, כמו שעושים היום לכל מי שיוצא נגד הקונצנזוס".
*
תחילתה של פרשת וענונו הייתה כרוכה, כנראה, בטעות מרה בשיבוצו מלכתחילה לעבודה בכור. מישהו כנראה לא היה ער דיו להשקפותיו, לקשריו עם סטודנטים קיצוניים באוניברסיטת באר שבע ולהתפתחות עולמו האידיאולוגי. פרשת זייגר היא כנראה אכן פרשה של בגידה, ולא על רקע אידיאולוגי כמו פרשת וענונו, אלא על רקע של משבר אישי. פרשת תומר אייגס אינה ברורה, ועד שלא יוסר החיסיון עליה, ולו במקצת, לא נדע עליה דבר. ייתכן כי עצם אזכורי אותה בצמידות לפרשות הקודמות היא עוול. אך היא בהחלט מעוררת תהיות, על מה ולמה נעצר ונכלא בבידוד קצין מצטיין, שעה שאינו מואשם בריגול או בבגידה.
לו היו לנו ממשלה וכנסת מתפקדות, יכולנו להיות רגועים במידת-מה, בידיעה שיש פיקוח פרלמנטרי על פרשות כאלה. אבל פרשת אייגס 'נפלה' בין השמשות, בין ארבע מערכות בחירות, במשבר פוליטי וחוקתי חסר תקדים. תקוותי הגדולה היא כי ממשלת האחדות אכן תוקם, וכי העומדים בראשה, וחברי וחברות הכנסת בקואליציה החדשה, יבדקו את הפרשה, יפעילו פיקוח על הצבא והשב"ס בכול הנוגע לטיפול באסירי איקס, ויעשו כול שביכולתם כדי לעצור את השימוש במערכת המשפט ובחוקי הצנזורה כדי להטיל איפול על שלילה קיצונית כל כך של זכויות אדם.
כפי שכתבתי לעיל, אני מאמין בחובתה של מדינה ריבונית להגן על עצמה מפני מעשי חתרנות, ריגול או בגידה. בו-בזמן, מדינה דמוקרטית מחויבת בשקיפות כלפי אזרחיה ואזרחיותיה, בכול הנוגע לטיפולה בפרשיות כאלה. ויותר מכל, מדינה כמדינת ישראל צריכה להיות רגישה מאוד לטיב האתגרים המוסריים שהיא מעמידה בפני בניה ובנותיה, ילדים וילדות של כולנו, המגויסים לשמירה על המולדת, ולעתים ניצבים, בעל-כרחם, בפני שאלות מוסריות, ערכיות ואידיאולוגיות, הקורעות את נפשותיהם, ועלולות להביא אותם למשגים גדולים.
את כול הדברים הללו אני כותב כסופר וכאזרח חרד. מעולם לא הייתי עיתונאי חוקר, אלא עורך ספרותי בלבד. גם הדברים לעיל כולם מצוטטים ממקורות גלויים, ואין בידי שום מקורות אחרים למה שכתבתי, מלבד הערנות האזרחית והמיית הלב.
