הבוקר החל כאן בזריחה בלתי רגילה. מיכאל ואני יצאנו עם הכלבה שלנו, פינו (זו המילה ל'כלב' בתאית), ובמהלך טיול הבוקר שלה הבטנו בזריחה המהממת. אני בירכתי בלבי את אלוהים, כפי שעשיתי פעמים רבות כול כך מאז עברנו הנה מתל אביב.
התעוררתי מאוד מוקדם הבוקר, אם משום שמיכאל ודניאל התגנבו אל מיטתי באישון ליל, אם משום שיש לי כול כך הרבה מה לעשות. מחר אנחנו יורדים לתל אביב. אקח איתי את הבנים, מפני שבערב ראש השנה, מחרתיים, נחגוג אצל אבא שלי ברמת השרון, ואין שום טעם שאסע חזרה מתל אביב לתובל, מחר בלילה, רק כדי לרדת איתם שוב ברביעי בבוקר לאזור המרכז.
לכן היה עלי לשאוב לכלוך מן המכונית, שהיתה מטונפת בשיירי חטיפים וביסקוויטים, בקבוקי מים ריקים ועוד. אחרי כן השקיתי את גן הירק שלי, לפני שהחום יעלה, במטרה לזרוע בו הבוקר זרעי ירקות חדשים. בהמשך כתבתי את 1000 המילים היומיות שלי (טוב, נו, כתבתי רק 750, אבל אני סולח לעצמי על כך), ואת השעות הבאות אחרי כן ביליתי בעריכת ספרים של אחרים ובבישול בין ספר לספר.
הייתי כול כך מרוכז בעבודתי שלקח לי כחצי שעה לקלוט, שמשהו מתרחש בחצר, מתחת לחלוני. הצצתי החוצה ונחרדתי – הכלבה של השכנים הייתה בתוך גן הירק שלי, רצה והורסת ומחריבה את כולו.
מיהרתי החוצה. מה שראיתי היה מחריד. הכלבה חפרה החוצה את שתילי התירס שלי, שכבר היו מלאים בפרי, את שתילי הבזיליקום השופעים, את שתיל הפלפל הירוק שהיו עליו פלפלים ורבים משתילי הגזר בגני. גן הירק שעבדתי כל כך קשה על טיפוחו, ואותו בירכתי מדי בוקר מתוך אושר עמוק של הגשמה, הרוס לגמרי.
רכנתי מעל השיחים השבורים והפזורים על העפר, החזקתי בהם בידיי ובכיתי. התוכניות שלי, לזרוע ירקות הבוקר, בחלקות שהשקיתי, עלו בתוהו. יהיה עלי לגדר את מלוא החצר שלי, כדי לשמור על גן הירק בטוח מפני הכלבה הזאת – ומפני חזירי הבא, הנוהגים לבוא אל החצרות שלנו בחורף ולחפור בהן, בחפשם אחר מזון.
הייתי כול כך מוכה ממה שראיתי, ששתיתי כוס יין אדום – וזה מאד נדיר אצלי – ונכנסתי למיטה.
זו לא הפעם הראשונה שהכלבה הזאת הורסת לי את החצר. היא עשתה זאת מקודם לכן בחצר הקדמית של הבית. אבל בהיותי מתיישב חדש בקהילה קטנה, ובאופן בסיסי אדם הנמנע ככול האפשר מקונפליקטים, הבלגתי על כך. הפעם הראשונה שדיברתי עם בעליה הייתה כאשר מצאתי את הכלבה הזאת שוחה להנאתה בבריכת השחייה שבניי שוחים בה, ושוב כאשר שתתה מים מלאים בכלור מתוכה. אבל היום כבר לא יכולתי לשאת זאת עוד. אמרתי להם שאני מצפה שישמרו עליה קשורה – או שיממנו את החומרים הדרושים לגידור כול החצר שלי, ששטחה חצי דונם, בגדר רשת. הם יממנו את החומרים ואני אממן את העבודה. אני מקווה שכך יעשו.
אחר הצהריים נסעתי עם מיכאל, ודניאל כמובן, לרופאת עור. לאחרונה, גופו של מיכאל נמצא בעקיצות, והוא גירד את עצמו עד זוב דם. מכיוון שהמועצה האזורית הפיצה רק השבוע מכתב אזהרה לכול התושבים, בשל גילוי מקרים חדשים של 'שושנת יריחו' באזור כרמיאל, רציתי שרופאת העור תבדוק אותו, שמא חס וחלילה נעקץ על ידי הזבוב הזה.
תודה לאל, הוא לא. הרופאה אמרה לי, שהעקיצות האלה הן של פרעושים, ורשמה לו סבון גוף מיוחד וקרם גוף. השבוע כבר טיפלתי בפרעושים של הכלבה ושל החתולים. כעת עלי למצוא מדביר, שיוכל לבוא ולרסס את הבית שלנו בחומר אורגני נגד פרעושים.
אחרי החג אעשה זאת, וגם אגדר את החצר ואזרע אותה מחדש. אני עיקש מכדי לתת לכלבה פוחזת אחת להרוס לי את החלום הכפרי שלי.
אני מאחל לכולכם/ן ראש שנה יהודי כשר ומשמח. הלהט והכמיהה לחידושה של היהדות הוא הנושא של ספרי הבא, יחד עם הרבה יותר מזה. אם אתם רוצים לעזור לי להפוך את השנה הזאת לפורייה, תרתי משמע, הן בכתיבה והן בגידולי השדה, אשמח אם תתמכו בי באמצעות הקמפיין למימון המונים שפתחתי, ובקרוב יסתיים. הנה, כאן.
תודה, חג שמח ושנה טובה,
אילן.
