יומן הצמיחה (47)
אינני חושב שהנשיא יצחק הרצוג טיפש. אני חושב שהוא שותף של בנימין נתניהו לשלטון. שותף נאמן, הרוצה בהתמד שלטונו של נתניהו, מפני שזה מה שמבטיח לו את המשך כהונתו ויוקרתו. יש הטוענים כי ההסבר היחיד להתנהגותו הבלתי ממלכתית בעליל הוא היותו נתון לסחיטה בידי נתניהו בשל מידע כלשהו שהוא מחזיק על אודותיו. אבל לטענות ממין אלה אין סימוכין, ולהערכתי הן נובעות מן הקושי ליישב בין ערש גידולו של הרצוג ותפקידו בעבר, כראש מפלגת העבודה, שהפכה בתקופתו ל'המחנה הציוני', לבין היפוך עורו כעת.
אבל התנהלותו של הרצוג במשך שנות ההפיכה המשטרית, כול ניסיונות הגישור וההידברות במשכנו, יותר משסייעה לאחדות העם החלישה את המתנגדים למשטר נתניהו וחיזקה אותו. כעת, ביומיים של ההתייעצויות במשכן הנשיא על הרכבת הממשלה, הגדיל הרצוג עשות ותקף את נציגי הדמוקרטים והמפלגות הערביות בשאלות בלתי ראויות, בלתי ממלכתיות ומוּטות פוליטית באופן גס.
המסוכנת בעיניי יותר מכל היא הודעתו כי ימתין עם ההודעה על מי יטיל את הרכבת הממשלה עד יום ראשון. לכאורה מובן מאליו שעליו להטיל את הרכבת הממשלה על גדי אייזנקוט, שזכה ב-67 ממליצים מול נתניהו, שזכה ב-46 ממליצים בלבד. אבל הנטייה של הרצוג להיות 'יצירתי' (כמו, למשל, בהיפוך סדר הזימון של הממליצים אל משכנו), והניסיון הגס שלו לכפות אחדות מדומה על המערכת הפוליטית, בשם הממלכתיות והשמירה על ישראל, אבל באופן המשמר את כוח שלטונו של נתניהו הארור – כל אלה מעמידות בעיניי את ההודעה של הרצוג על דחייתה של הענקת המנדט ליום ראשון, כסכנה.
אני חושש מאד, שעד יום ראשון תפרוץ כאן המערכה עם איראן. זה יאפשר לנשיא לכפות ממשלת אחדות על המערכת הפוליטית, או ליצור סיטואציה שבה ממשלת המעבר תמשיך לשלוט 'בשל המצב'. כולנו רואים את התחשרות העבים מעל המזרח התיכון. דחיית איראן את המשא ומתן הקטארי-אמריקני עמה, את השלמת ההיערכות של הכוחות האמריקניים כאן, את הדריכות והכוננות בכל האזור. גם הרצוג ונתניהו רואים זאת. אינני רוצה לחשוב שהרצוג מחכה עם הטלת המנדט – עד לפריצת המלחמה.
בעיניי, ככל שקרב מועד השבעתה של הכנסת, על מנהיגי גוש השינוי להוסיף עוד סעיף לסעיפים הדחופים על סדר יומם – איסוף עשרים חתימות של חברי וחברות כנסת, שיגישו קובלנה נגד נשיא המדינה המכהן לוועדת הכנסת מיד עם הקמתה, באופן שיחייב אותו לעמוד מול ועדת הכנסת ולהשמיע את טענות ההגנה שלו לפני העמדתו להדחה.
גם אם יקשה על הקואליציה החדשה לאסוף 90 חתימות כדי להדיחו, די בהנעת האופציה הזאת כדי להביאו להתפטר מתפקידו.
כך גם ראוי שיהיה. יצחק הרצוג, נשיא מסורס, מקולקל ומוּטה פוליטית, אינו ראוי עוד לשמש כנשיא המדינה.המשימה הבאה: הדחתו של נשיא המדינה.
יומן הצמיחה (47)
אינני חושב שהנשיא יצחק הרצוג טיפש. אני חושב שהוא שותף של בנימין נתניהו לשלטון. שותף נאמן, הרוצה בהתמד שלטונו של נתניהו, מפני שזה מה שמבטיח לו את המשך כהונתו ויוקרתו. יש הטוענים כי ההסבר היחיד להתנהגותו הבלתי ממלכתית בעליל הוא היותו נתון לסחיטה בידי נתניהו בשל מידע כלשהו שהוא מחזיק על אודותיו. אבל לטענות ממין אלה אין סימוכין, ולהערכתי הן נובעות מן הקושי ליישב בין ערש גידולו של הרצוג ותפקידו בעבר, כראש מפלגת העבודה, שהפכה בתקופתו ל'המחנה הציוני', לבין היפוך עורו כעת.
אבל התנהלותו של הרצוג במשך שנות ההפיכה המשטרית, כול ניסיונות הגישור וההידברות במשכנו, יותר משסייעה לאחדות העם החלישה את המתנגדים למשטר נתניהו וחיזקה אותו. כעת, ביומיים של ההתייעצויות במשכן הנשיא על הרכבת הממשלה, הגדיל הרצוג עשות ותקף את נציגי הדמוקרטים והמפלגות הערביות בשאלות בלתי ראויות, בלתי ממלכתיות ומוּטות פוליטית באופן גס.
המסוכנת בעיניי יותר מכל היא הודעתו כי ימתין עם ההודעה על מי יטיל את הרכבת הממשלה עד יום ראשון. לכאורה מובן מאליו שעליו להטיל את הרכבת הממשלה על גדי אייזנקוט, שזכה ב-67 ממליצים מול נתניהו, שזכה ב-46 ממליצים בלבד. אבל הנטייה של הרצוג להיות 'יצירתי' (כמו, למשל, בהיפוך סדר הזימון של הממליצים אל משכנו), והניסיון הגס שלו לכפות אחדות מדומה על המערכת הפוליטית, בשם הממלכתיות והשמירה על ישראל, אבל באופן המשמר את כוח שלטונו של נתניהו הארור – כל אלה מעמידות בעיניי את ההודעה של הרצוג על דחייתה של הענקת המנדט ליום ראשון, כסכנה.
אני חושש מאד, שעד יום ראשון תפרוץ כאן המערכה עם איראן. זה יאפשר לנשיא לכפות ממשלת אחדות על המערכת הפוליטית, או ליצור סיטואציה שבה ממשלת המעבר תמשיך לשלוט 'בשל המצב'. כולנו רואים את התחשרות העבים מעל המזרח התיכון. דחיית איראן את המשא ומתן הקטארי-אמריקני עמה, את השלמת ההיערכות של הכוחות האמריקניים כאן, את הדריכות והכוננות בכל האזור. גם הרצוג ונתניהו רואים זאת. אינני רוצה לחשוב שהרצוג מחכה עם הטלת המנדט – עד לפריצת המלחמה.
בעיניי, ככל שקרב מועד השבעתה של הכנסת, על מנהיגי גוש השינוי להוסיף עוד סעיף לסעיפים הדחופים על סדר יומם – איסוף עשרים חתימות של חברי וחברות כנסת, שיגישו קובלנה נגד נשיא המדינה המכהן לוועדת הכנסת מיד עם הקמתה, באופן שיחייב אותו לעמוד מול ועדת הכנסת ולהשמיע את טענות ההגנה שלו לפני העמדתו להדחה.
גם אם יקשה על הקואליציה החדשה לאסוף 90 חתימות כדי להדיחו, די בהנעת האופציה הזאת כדי להביאו להתפטר מתפקידו.
כך גם ראוי שיהיה. יצחק הרצוג, נשיא מסורס, מקולקל ומוּטה פוליטית, אינו ראוי עוד לשמש כנשיא המדינה.
צילום: אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית.
