התנגדות ושמחות אחרות (14).
הבוקר, כמדי בוקר, הערתי את בניי בנשיקות על מצחיהם ובברכת בוקר טוב. כשירדו מחדרם לחדר האורחים והתכרבלו, כדרכם, כול ילד בשמיכה שלו, על הספה שהיא 'שלו', נתתי לדניאל 'פצפוצים' ולמיכאל נשיקה של לחם ביתי ופרוסת עוגת שוקולד, לפי בקשתו. בזמן שאכלו כתבתי דפי בוקר והכנתי להם כריכים לבית הספר, וכשסיימו יצאנו יחד עם הכלבה שלנו, רונה, אל תחנת ההיסעים.
מנהג הוא, שמדי בוקר כול הורי תובל מלווים את ילדיהם אל תחנת ההיסעים. זה זמן טוב לנשק עוד קצת את הילדים, וגם לשוחח בניחותא עם השכנות והשכנים. ואחרי שהילדים עולים בשלום להסעה, כול אחד ואחת מאתנו הולך לעמל יומו.
הבוקר, מכיוון שהכלבה כבר ממש רצתה לטייל, נפרדתי בנשיקה מן הבנים בתחנה והמשכתי הלאה עם הכלבה, עושה איתה סיבוב רגלי ארוך בקור המקפיא. ואחרי שסיימה, שבנו הביתה, התרתי אותה מרצועתה, ועליתי על הליכון הכושר.
אחרי כן אכלתי ארוחת בוקר וניקיתי את הבית לשבת, כי מחר לא יהיה לי זמן לזה, ואז התיישבתי לעבוד. זאת, עד שקיבלתי לחרדתי עלון מתועב, שהופץ השבוע בתיבות הדואר בתל אביב, בידי קנאים דתיים, היוצא נגד גידול חיות מחמד, וכלבים בפרט, בשם ערכי המשפחה.
הנה הוא בפניכםן.
אין די מלים בפי כדי להביע את שאט הנפש והזעזוע מתוכנו. יהודים קנאים חסרי ערכים וחסרי תרבות, בורים ועמי ארצות, שאינם יודעים דבר על האופן שבו כלבים וחיות מחמד בכלל משפרים את חייהם של בני אדם בכלל, ושל קשישים, בני אדם בודדים, נכים ומוגבלים בפרט, אוסרים מלחמה על חיות המחמד האהובות שלנו בשם האדרת ערך המשפחה.
זו גם הסיבה שפירטתי את סדר יומי הבוקר הזה. הילדים נמצאים תמיד בראש סדר העדיפויות שלי, ומיד אחריהם, אני מדגיש, אחריהם, חיות המחמד: הכלבה, שני החתולים, ושש התרנגולות. משק החי הקטן הזה מלווה את בניי ואותי מאז היוולדם. הם הגיעו כתינוקות בני יומם לבית שהיו בו כלבה וחתול, וכאשר השכנות ניסו להניא אותי מגידול תינוקות ובעלי חיים יחד הסברתי להן, שזה דווקא מומלץ, מפני שזה מחסן את הילדים מפני מחלות, ובעיקר הופך אותם לבני אדם טובים יותר.
ואמנם, בניי גדלו עם אהבה גדולה לעולם החי והצומח. לימדתי אותם לחבק עצים, לבקש רשות משיח לפני שקוטפים ממנו פרח ולברך שהחיינו על כל פרי שהם קוטפים. הם גם ישנים על הכלבה והחתולים שלנו, מטפלים בהם, מפנקים אותם במיני חטיפים מיוחדים לבעלי חיים מתייחסים אליהם כאל בני ובנות בית ואף מונים אותם כחלק מחברי.ות המשפחה שלנו. ואם תשאלו אותי, אין בעיניי דבר יפה מזה.
חלוקת העלון הזה בתיבות דואר בתל אביב היא פרובוקציה וחציית גבול. הסרטן הממאיר הזה של יהדות קנאית, השונאת את ערכיה הליברליים של חברה דמוקרטית וחילונית מתוקנת, צריך תגובה הולמת. זוהי התאנות וקריאת תיגר נוראה. שערו בנפשכם, למשל, רק כדרך דוגמה, מה היה קורה לו קבוצות של איג"י היו מחלקות גלויות-שיר של שירה להט"בית בתיבות דואר של משפחות בערים ובשכונות חרדיות, או לו חוליות חשאיות של הקהילה היו תולות פשקווילים של שירה גאה בחוצות מאה שערים. זעקות החמס ושוועת הגזל היו נשמעות עד לוותיקן.
היהדות הקנאית אסרה מלחמה על אורחות חיינו. זה בא לידי ביטוי בכול מישורי החיים. הפוליטיים, הפרלמנטריים, הדתיים-הלכתיים, החינוכיים, הכלכליים, הביטחוניים, וכעת גם בכול הנוגע לערכינו היסודיים ביותר ולאורחות חיינו. ואנו חייבים לעמוד על שלנו, לגדור את גדרותינו, ובמידת הצורך גם להשיב מלחמה.
מי שמחלק עלונים מתועבים כאלה בערים חילוניות צריך לקחת בחשבון, שהוא הופך למטרת הזעם של החברה החילונית כל אחת מדרכי ההפצה של היהדות בערי ישראל: דוכני הנחת התפילין, חלוקת עלוני השבת בבתי הכנסת, קריאת בני אדם להשלמת מניין בבתי העלמין, כניסת בנות שירות למערכת החינוך הממלכתית, מתחמי הגרעינים התורניים בערים החילוניות ו/או המעורבות, מרכזי הרצאות להפצת היהדות בערים הגדולות וגם סניפי הרבנות הראשית. כול אלה יהפכו לנקודות חיכוך ולמטרות לזעם החילוני.
באותה הזדמנות גם כדאי שארגוני החברה האזרחית יבדקו את מידת החוקיות של הפצת הודעות ס.מ.ס של הדתה, זימון לקבורת קדושים, מכירת ברכות ותפילות ישועה והצלה וניסים וגם חלוקת עלונים נתעבים בתיבות הדואר, יסמנו את החברות העוסקות בכך ויפרסמו את קלונן ברבים.
בד-בבד עם כך, החלו כבר בחברה האזרחית יוזמות תביעה להשוואת זכויות של החברה החילונית עם החברה הדתית. כזו היא יוזמתם של עורך הדין יאיר נהוראי, מחבר הספר "המהפכה השלישית," ושל תא"ל אמיר השכל ואחרים. כדאי להצטרף אליה.
אנחנו ננצח, כי אין לנו ברירה.
