יומן מלחמה (82).
את ליל הסדר אין לי מושג איך נעבור. הוא יהיה אצל אחי וגיסתי, וזה בלי שום ספק יהיה סדר קשה, בלי החטופים בבית ותחת צל המלחמה. אבל את הניקיונות לכבוד פסח אי אפשר למנוע ממני. אימי זכרה לברכה היטיבה להטמיע את זה בי, כבנה הבכור. פעמיים בשנה, לקראת ראש השנה ופסח, יש לערוך בבית ניקיון יסודי.
בשל מצב הרוח הלאומי והאישי נשבעתי בי שהשנה אמנע מכך. אך מבלי משים מצאתי את עצמי מנקה מגרה פה, מגרה שם ומפעיל גם את הבנים בזה. היום נשברתי סופית.
זה התחיל בג'אנקיה בחדר המשחקים של הילדים. המון מגרות פלסטיק מלאות בצעצועים ובמשחקים שאין להם דורש. מיינתי הכול, צילמתי היישר לקבוצת קח-תן של תובל-פלך והזמנתי א.נשים לבוא ולקחת מה שהם רוצים מיד. הביקוש היה נהדר. חיש קל נעלמו מכאן כול רובי ואקדחי הצעצוע, הפאזלים, משחקי קופסה שאין להם דורש ועוד הרבה. את השאר סידרתי במגירות של שידת ההחתלה, שחברי ערן פוגל העניק לי במתנה, פרי יצירתם של מרב אחותו ושל דני הנגר, בעלה. משידת החתלה הפכה היום לשידת אחסון לכול ציוד המחשבים של הבנים, מגירות לחומרי היצירה של דניאל, ממוינים בקפידה, אוסף הפוקימונים והקוביות ההונגריות, אוסף הפקקים, אוסף הגולות ועוד. לקינוח, גם ניקיתי את החלונות בחדר ההוא, כדי שייכנס המון אור הביתה.
אבל אחרי שסיימתי נזכרתי, שמאז הדליפה של מי הגשם על ארון ספרי השירה היה בו בלגן איום. לא מצאתי בו את ידיי ורגליי. אז אחרי שסיימתי עם חדר המשחקים החלטתי לסדרו מחדש, וכמו שצריך, לפי סדר א'-ב' שמות המשוררים.ות.
כול היום ביליתי בזה. מדובר במאות, אם לא אלפי ספרי שירה. ואחרי שהיה נדמה לי שכבר סידרתי את הכול, גיליתי שכל הספרים של האות א' והאות ג' נותרו מחוץ לסדר. אז היה עלי להזיז מדפים שלמים מחדש מפה לשם. ואז גיליתי עוד משהו: מדפי הספרייה לשירה מעטים מלהכיל. חסרים לי לפחות 2-3 מדפים כדי להכיל בהם את כול ספרי השירה שבבית.
ואז הגיע השלב הבא, השנוא עלי, אבל בלית ברירה עשיתיו – סידרתי את כול ספרי הסיפורת המתורגמת בשתי שורות, כדי להרוויח הרבה מדפים ריקים, ובהם לסדר את ספרי השירה מהאות ס' עד ת'. וכאשר עשיתי זאת, בא הכול על פתרונו בשלום. כעת ספרי השירה מסודרים למופת, ספרי הסיפורת המתורגמת גם הם מסודרים היטב, אבל בשתי שורות. כך או כך, הכול מסודר לפי סדר ה-א'-ב', וכך אדע לאתר כול ספר כשאזדקק לו.
אין כמו סדר בארון הספרים. מצאתי כל כך הרבה ספרי שירה שחשבתי שאבדו לי. מלבד זאת, בעבורי אין מדובר בספרים, אלא בבני אדם, במשוררים ובמשוררות שכתבו אותם, ורבים מהם היו או עודם מבין חבריי וחברותיי. למצוא ספר שירה נהדר כמו 'קרפה' של איל מגד, ושאר ספריו, מי בכלל זוכר מכם שאיל הוא קודם כול משורר, או הספרים של חברתי שנפטרה בדמי ימיה, נעמי שחר, או את ספרי השירה של בן ציון בן משה, משורר מעודן ומדויק, או את ספריו של דוד רוקח, משורר נפלא שנפטר לפני שנים רבות, והייתה לי הזכות לבקרו בסטודיו שלו, ועוד ועוד חברים וחברות, שכול ספר משלהם הזכיר לי אותם, ומילא את לבי בגעגוע ובאהבה ובצער, ובשמחה על כך שלפחות הותירו אחריהם את יצירתם.
עכשיו נשאר לי לסדר ככה גם את ספריית הסיפורת המקורית, את ספריית ספרי ההיסטוריה, את ספריית ספרי הילדים ואת ספריות התחקיר בחדר העבודה שלי. לא את הכול אוכל להספיק לפני החג. יש עוד כול כך הרבה מה לסדר ולנקות פה. הכיריים, המחסן של כלי העבודה, ועוד.
השנה הרשיתי לעצמי דבר אחד – לקחתי נער מתובל לעזרה בעבודה בחצר. אחרי שעקרתי בעצמי עשביה בכמחצית ממנה הבנתי, שלא אוכל להתמודד עם זה לבדי. צריך לעקור המון עשבים, לעדור ולהפוך את האדמה כדי להכין אותה למרבדי דשא, שהחלטתי לעשות כמו השכנים, להכין ערוגות לשתילת ירקות, כול זה עבודה קשה ומאומצת, שלא אוכל לעמוד בה לבדי. ומכיוון שאחד מנערי תובל חיפש עבודה לפי שעה, ואני סומך עליו מאד, הזמנתי אותו לעבוד בגינה שלנו. הוא התחיל היום וימשיך מחר, וכול יום כזה הוא ברכה בעבורי.
זהו. גם את הקניות כבר עשיתי הערב עם דניאל. מיכאל יצא למחנה של הנוע"ל לסוף השבוע. דניאל לא רצה בזה, אז בילינו יחד היום בסידור ספרים ובקניות. ומחר יבוא הנה הבחור, כך שלניקיון הזה יש תכלית נוספת. שהבית יהיה מסודר ונקי כשיבוא.
רק שמלחמת הצפון לא תחמיר ושהתגובות בין ישראל לאיראן לא תיפולנה דווקא בסוף השבוע הזה. שיחכו עד אחרי פסח. שנעבור לפחות את החג הזה בכאב לב נורא, על החטופים ומשפחותיהם, אבל בלי היזק נוסף. אמן.
