החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (88).
לפני כמה חודשים, אחרי שנים רבות של משיכת חובות אחרי סגירת בית הקפה שהיה לי בנווה צדק, וחובות הפונדקאות, וחובות שהצטברו מעשור של הורות יחידנית, פניתי בעצת חברים וחברות לעמותת פעמונים. עמותת פעמונים היא עמותת מתנדבים, הנפגשים עם משפחות מאותגרות כלכלית, מלמדות את בני.ות המשפחה איך לנהל תקציב, איך לחסוך עלויות ולהגדיל הכנסות, איך לשמור על איזון תקציבי ואיך לתכנן את העתיד.
עמותת פעמונים הצמידה לי מנחה מכפר ורדים, איש יקר שעשה אתי עבודת קודש. עד שהכרנו, לא עשיתי מעולם דברים בסיסיים כמו רישום כול שקל בהוצאותיי, השוואת מחירים מתמדת של כול מוצר או שירות שאני מתכנן לצרוך והתבוננות קבועה ומתמדת ביחס שבין הכנסות להוצאות. כיום, מקץ כמה חודשים של עבודה מאומצת, הכרוכה גם בשינוי דפוסי חשיבה והרגלים, אפשר לומר שסוף סוף, בגיל שישים ושתיים, קיבלתי אחריות על חיי ועל ניהול משק הבית שלנו. מחר תתקיים פגישתנו האחרונה, בה אתחייב מול המלווה שלי לעבודה על פי תקציב שנתי לשנת 2022, אותו יציב בפני מחר. וזה יחייב אותי גם לצמצומים ולהגדלת הכנסות.
לשמחתי, לפני שבועיים זכיתי בפרס ברנר לספרות. המחשבה הראשונה שלי עם הידיעה על זכייתי בו הייתה, שאקדיש אותו להחזר חובות ולתרגום יצירתי, אולי גם למימון פרק זמן של כתיבה. אבל הפרס הזה הגיע אחרי חודשיים שבהם חלה ירידה זמנית בהכנסותיי, ולמגינת לבי שקע-צלל בגירעון. אני שמח שהותיר אותי ביתרת פלוס קטנה, שכמותה לא ראיתי מזה שנים.
מאז קבלת הפרס קרו המון דברים. בני אדם החלו פונים אלי בהצעות ובבקשות שונות, אם הצעות לשיתופי פעולה בכתיבה, אם בקשות לקריאת ספריהם ויצירותיהם, לעריכת דבריהם, למתן חוות דעת ועוד. הדברים הללו שמחו אותי, מפני שאני בן אדם של אנשים, מפני שאני אוהב לפגוש יוצרים ויוצרות חדשים.ות, והדבר שאני הכי אוהב בעולם הוא ללמד ולערוך טקסטים, לנקות אותם, להבהירם, להכינם לדפוס. אך רק מעטים מבין הפונים שאלו אותי כמה זה עולה. משום מה, הנחת היסוד שלהם הייתה ועודנה, שזמני בידי, שכול מאודי הוא רק לקרוא ולעסוק בלא תמורה ביצירות של אחרים.
ובכן, אני אמנם אדם נחמד, כך נדמה לי, סקרן ואוהב בני אדם. אבל בו-בזמן אני גם סופר, שיש לו רומן ובו כמה שנות עבודה, עוד שני ספרי מאמרים מוערמים בערמות דפים על הארץ, מחכים לשכתוב, עוד ספר על יחסי ציבור שממתין לשכתוב, ספרי ילדים שמחפשים לראות אור, תזה שמתה להפוך לספר עיון, כמה קבצי סיפורים קצרים שמשתוקקים לראות אור עולם, ועוד כמה וכמה יצירות בארכיון שלי. ואני גם עובד ברגע זה על ארבעה ספרי שירה של אחרים, על פרויקט שירה וצילום בעכו ועל תחרות שירה מגדרית.
ידיי עמוסות, תודה לאל. מדי יום אני קם אל יום עבודה מלא וגדוש, מרתק ומספק. אבל עיניי פקוחות כעת, יותר מבכול זמן אחר בעבר, על איזון התקציב, על תקציב מול ביצוע ועל תזרים המזומנים.
הבוקר קיבלתי בדואר רשום ספר באנגלית ממישהו, שפנה אלי באינטרנט. הוא הציע לי לקרוא את ספרו, ועל פי נושאו ראיתי שאכן הוא מדבר אלי. נתתי לו בחפץ לב את כתובת הדואר שלי. הספר הגיע היום. שעתיים אחרי כן שאל המחבר האם ספרו הגיע אלי, ומשהשבתי בהן כתב לי, שישמח לקרוא את דעתי עליו. הוא לא העלה על הדעת לשאול האם זה כרוך בתשלום, ואם יש לי בכלל פנאי לקרוא כעת בספרו, מרתק עד כמה שיהיה, והוא אכן נראה כזה.
הערב שלחה לי מישהי שאינני מכיר שירים לחוות דעת. כתבתי לה, שקריאת יצירות של אחרים ומתן חוות דעת עליהם היא פרנסתי, וביקשתי שתנקוב בסכום, כול סכום שהיא יכולה לעמוד בו, שתהיה מוכנה לשלם בעבור כך. היא השיבה לי, כי לא העלתה על דעתה שהדבר כרוך בתשלום, ושאם כך, תוותר על השירות.
זו רק אילוסטרציה לפניות רבות נוספות.
האם היא הייתה מעלה על הדעת להזמין אינסטלטור הביתה לניקוי סתימה בכיור, שיפוצניק לסיוד קירות, נגר לתיקון דלתו הרופפת של ארון בחינם? האם הייתה נכנסת לחנות מכולת שכונתית, ממלאת סל מצרכים ויוצאת ממנה מבלי לשלם? אני מניח שכול מפגש כזה עם בעל מקצוע היה עולה לה במאסר או בשן ובעין. מדוע, אם כן, היא מעלה על הדעת שאני יושב בשלווה בחדרי בגליל, ורק ממתין למטר ברכה של כתבי יד וספרים שיפול עלי, ויגזול ממני את שלושים הדקות, פחות או יותר, היחידות ביממה, שאני יכול להקדיש לכתיבה, או את אנרגיית המעט שנותרת לי, אחרי יום שלם של הורות, לקריאה?
חברי וחברותיי, סופרים וסופרות, אל תעבדו בחינם. כול אחד ואחת מאתנו עובדים כול חיינו על היצירה שלנו, קוראים ולומדים, משכתבים ומפתחים, וכך מגבשים אט אט, בתהליך ארוך וממושך, את כלי העבודה שלנו. היצירה, כידוע, אינה מפרנסת איש. והפרסים, כפי שאתם יודעים, צוללים בגירעון ולא משאירים אחריהם אפילו בועות. מגיע לנו להתפרנס מעבודתנו.
ואתם, קוראיי וקוראותיי, אל תפנו לסופרים בבקשות חינם. כל אחד ואחת מכם בטוח שמדובר רק בזמן מעט, בטרחת מעט. אתם לא יודעים כמה פניות כאלה אנו מקבלים מדי יום, ועד כמה לא נעים לנו לסרב.
לילה טוב.
