אמש קיבלתי, בצער רב, את הידיעה על מותו של המעצב, הצלם והמשורר, חברי תמיר-להב רדלמסר, בגיל 65. תמיר היה בוגר "בצלאל," הציג ארבע תערוכות יחיד והשתתף בלמעלה משלושים תערוכות קבוצתיות, בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל. הוא היה בוגר כיתת השירה של הליקון לשנת 1997 והיה חתן פרס ראש הממשלה לסופרים לשנת תשס"ה. ספר שיריו הראשון, "רמוז איך אתה אוהב להתחזר," ראה אור בהוצאת "שופרא לספרות יפה" שבבעלותי, ותמיר היה גם מעצב הכריכות של כול הספרים הראשונים שהוצאתי לאור.
תמיר היה יוצר ואדם מיוחד במינו. נועז וחתרן, ובה-במידה גם איש מקצוע דקדקן. בכול אשר עשה, בעיצוב, בצילום ובכתיבה, ניכרה נגיעת ידו המיוחדת. הוא גם היה אחד מן האבות הגאים הראשונים בקהילה, שהביא את בנו נמרוד לעולם יחד עם חברה קרובה. בתוך כך גם היה הסופר הראשון שהוציא לאור ספר ילדים, המתאר את אבהותו, "נמרוד גם וגם." עוד על יצירתו בכול תחום ועל ספריו תוכלו לקרוא כאן. מאמר מרתק של פרופ' אריאל הירשפלד על שירתו נמצא כאן.
תמיר היה גם אחד מן המשוררים ההומוסקסואלים הראשונים שפרסמו את שיריהם ברבים, בלא יראה. השירים ב"רמוז/איך/אתה/אוהב/להתחזר" הביאו את זיכרונותיו המרים ממלחמת יום הכיפורים, בשלבם בין ההומוסקסואליות לבין הגבריות הישראלית. "מזמור לדוד," למשל, אחד משיריו הנודעים ביותר, שהירשפלד מתייחס אליו במאמרו, מחבר בין דוד המקראי לבין חבר לוחם, כשעל הכול שורה רוח הרעות, אותו מרכיב הומו ארוטי שהשתרש בספרות העברית.
צר לי מאוד על לכתו. יכול היה לחיות עוד שנים הרבה, ולזכות אותנו ביצירתו בכול תחום שעסק בו. נוכל להתנחם רק בדבר אחד. בגוף היצירה הגדול, המשוכלל והעשיר שהותיר אחריו. תנחומיי הכנים לבנו, לאם בנו, לחבריו ולחברותיו ולכול אוהביו.
יהי זכרו ברוך.
