כאשר חן אריאלי, יו"ר אגודת הלהט"ב (או בשמה הרשמי וההיסטורי: האגודה לשמירת זכויות הפרט) ורן שלהבי, סמנכ"ל הפיתוח של האגודה, הזמינו אותי להגיע הערב לתל אביב, לאירוע ההשקה של מצע הקהילה הגאה לבחירות המוניצפליות, נקלעתי למצוקה קשה. היה לי ברור שמדובר באירוע היסטורי, וחשוב שאהיה בו. אירוע ההשקה הזה ציין את סיומו של מסלול הכשרה, שהחל כבר לפני יותר משנה, ביוזמתה של חן אריאלי. במהלכו הכינו עצמם/ן 30 נציגות/ות של הקהילה לבחירות המוניציפליות. כמי שפועל כעת יחד עם אחרים להקמתה של מפלגה גאה, חשוב לי להכיר את הדור החדש של הפעילים והפעילות. אבל בימי שני הילדים נמצאים בצהרון עד 17.30, אבא שלי לא היה יכול להגיע לכאן כדי לשמור עליהם, בערב יום הכיפורים, והאירוע התחיל בנווה צדק, בשעה 20.00 בערב.
כבר הודעתי כי לא אוכל להגיע לאירוע, ואז החלטתי להכין שי צנוע לכול אחד/ת מבוגרי/ות המסלול: עותק מספרי הראשון והאוטוביוגרפי, "רק אתה," עם הקדשה אישית. "הקהילה שלנו עברה ממחאת יחידים לכוח פוליטי, ולך יש חלק בכך. בהצלחה בבחירות, ובשינוי פני המציאות בעבור כולנו. תודה, אילן שיינפלד."
כשסיימתי את אריזת המתנות אמרתי לעצמי, שאני לא מוותר על נוכחות באירוע. סיכמתי עם הגננת במרכזון שאקדים לאסוף את הילדים והודעתי להם על כך. בשעה 15.30 עלינו על המכונית ונסענו לסבא. אבא שלי לקח אליו את הילדים, שבילו איתו בין גלידריה, גן משחקים ומשחק דמקה, אמבטיה ועוד פינוקים של סבא – ואני נסעתי לתל אביב.
אירוע ההשקה, שהתקיים בנווה שכטר, נראה כמו אירוע בחירות לכול דבר. עם קוקטייל חגיגי, בלוני בחירות ענקיים, פלייארים, סיכות בגד ועוד. בין הנוכחים היו חברת הכנסת יעל גרמן (יש עתיד)" יו"ר השדולה למען הקהילה הגאה בכנסת, חברת עיריית תל אביב, גב' מיטל להבי, איתי פנקס, יניב וייצמן, גל אוחובסקי, רונאן קפלן-אפנר, חבר ואיש יח"צ שעבדתי עמו רבות וכיום מועמד למועצת העיר גבעתיים, חברי ושותפי אמרי קלמן וכול בני ובנות הדור הצעיר של פעילה האגודה, ומועמדי הבחירות המוניציפאליות מן המפלגות השונות. זה היה מרגש באופן מדהים.
אבל הכי שמחתי לפגוש באירוע את חברתי מיכל עדן, שהייתה חברת הקהילה הראשונה שרצה בבחירות המוניציפליות למועצת העיר תל אביב, מטעם מרצ, נבחרה ואף ישבה במועצה וחוללה שינוי גדול בחיי הקהילה הלהט"בית בעיר ובארץ, ובראשו – הקמת בית דרור, הוסטל לבני ובנות הקהילה, שנזרקו מן הבית בשל זהותם.
ישבתי לשוחח עם מיכל על מחשבותיי לעתיד. זו הייתה שיחה חמה ומלבבת, של חברים ותיקים. בשלב מסוים שאלה אותי מניין אביא כסף למרוץ פוליטי, ואמרתי לה, שאני מאמין שאצליח לגייסו, מפני שהמקצוע שלי הוא אמונה. שנינו צחקנו. אבל פתאום הבנתי, שזה אכן המקצוע שלי – אמונה בעתיד טוב יותר, אמונה בכוחו של היחיד ובכוחה של קהילה לחולל שינוי במציאות חייה, ורתימת כוחה של האמונה למעשה.
כאשר מיכל דיברה על ניסיון העבר שלה, ועל האתגרים העומדים בעתיד בפני מועמדי ומועמדות הקהילה לבחירות המוניציפליות, הרגשתי שהיא מדברת מגרוני, כאילו כבר קראה את המצע שכתבתי, וערכתי ושיפרתי בעזרת רבים/ות אחרים/ות. החיבור בינינו אידיאולוגי ומדויק, והקרבה קרבת נפש.
כאשר חן דיברה, ואחריה מנכ"ל האגודה, אוהד חזקי, שפרש את המצע ואת דרכי הפעולה המתוכננות של קמפיין האגודה לבחירות המוניציפליות, השתאיתי ממש. צוות האגודה כולו (וסליחה שלא הזכרתי את כולכם/ן) פועל כמטה קמפיין משומן. זה בדיוק המטה שצריך להצטרף ליוזמה להקמתה של מפלגה ישראלית גאה, והלוואי וכך יהיה הדבר.
שהרי העבודה המוניציפלית העומדת בפני נבחרי/ות הקהילה תשנה את מרקם החיים בישובים שייבחרו בהם. אבל רק מפלגה גאה עצמאית תפעל במישור הארצי – ותיתן גב וגם תדאג להפניית תקציבים לפעילות הגאה ברמה המוניציפלית. רק בשילוב כוחות ארצי ומקומי נוכל להביא לשינוי שאנו מקווים ומייחלים וגם מתכוונים לו – כולנו שווים.
בדרכי הביתה, קיבלתי הודעה מחבר הקהילה. הוא שאל אותי מה מצב היוזמה שלי להקמת מפלגה גאה לבחירות הקרובות לכנסת, וציין, כי השמועה אומרת שבנימין נתניהו יטפל בתיקון האפלייה בחוק הפונדקאות מיד עם תחילת מושב החורף בכנסת. זה, כך אמר, ודאי ימוסס את המומנטום של המחאה הקהילתית, וישמוט את הקרקע מתחת לכוונה להקים מפלגה גאה.
לא השבתי לו על כך בכתב, מכיוון שנהגתי. אך בלבי חשבתי עד כמה הוא טועה. התיקון המפלה לחוק הפונדקאות לא היה מהות המאבק הלהט"בי. הוא היה רק המרעום שהצית את פתיל הזעם של הקהילה. כמו שאמרה חן באירוע הערב, המחאה הלהט"בית לא התחילה לפני חודשיים, אלא לפני כמה עשורים. היא פשוט משנה צורה בהתאם לנסיבות וצוברת כוח. גם מסמך הדרישות, שהגישה האגודה בפני ראש הממשלה, עם פרוץ המחאה הלהט"בית, הבהיר בצורה ברורה, כי לא נסתפק בתיקון חוק הפונדקאות, משום שהדרישה לשיוויון אינה קשורה רק בזכות להורות, אלא בעוד הרבה דברים אחרים – הזכות לנישואין חד-מיניים, הזכות לגיור כדת וכדין, הזכות לניתוחים למעבר מין, ועוד הרבה מאוד עוולות שיש לתקנן, במערכות החינוך והבריאות, הרווחה והמשפטים.
האירוע הערב היה עוד חוליה חשובה מאוד בתהליך ההתבגרות הפוליטית המואצת של הקהילה הגאה. אחריו עוד צפויים לנו מאבקים, שיאים והישגים רבים נוספים.
כך או כך, הערב הזה היה מעצים ומרגש. כבן הדור הוותיק בקהילה, קשה לתאר את התרגשותי למראה עשרות פעילים ופעילות מלאי יוזמה ומרץ ומודרכי חזון, העושים בהתנדבות למען שינוי החיים בישראל.
ריגשתם/ן, חברים וחברות. ועכשיו, בלב מלא תודה, אני יכול גם ללכת לישון.
