'שיווק כתיבה' הוא צירוף שנשמע כמו אוקסימורון. אף אחד לא יכול לשווק את חווית הכתיבה, ושום כותב לא זקוק לשיווק כזה כ'לקוח פוטנציאלי' של כתיבה. אך זה בדיוק מה שעשיתי היום, פעמיים.
התעוררתי בארבע וחצי בבוקר. כתבתי את דפי הבוקר הליליים שלי ואז יצאתי לחצר כדי לקטוף בה צרור נאה של עלי מנגולד. שטפתי אותם והכנתי מהם פשטידת מנגולד לתלמידיי.
כול אימת שמסתיים אצלי קורס לכתיבה יוצרת, אנחנו חוגגים. כל אחד ואחת מן המשתתפים/ות מביא/ה עמו/ה משהו לקרוא, שאיננו מכירים מקודם לכן, ומשהו לאכול. וכך גם אני נוהג לעשות.
הבנים התעוררו וטיפלתי בהם, ואחרי כן הסעתי אותם אל הגן דרך דיר אל אסד. מכיוון שאזלו בבית מוצרי החלב האהובים עליהם, לא רציתי לרדת לתל אביב ולהותירם אחר הצהריים עם סבא, ללא המעדנים שלהם.
אחרי כן קפצתי לאימון ארובי קצר במקלט הכושר ותפסתי את הרכבת לתל אביב. פגשתי בקניון עזריאלי את אחד מתלמידיי המבוגרים, וישבנו לשוחח על פרוייקט הכתיבה שלו.
הופתעתי לגלות שאיש טוב וכותב מצוין זה עודנו מהסס בין האפשרות לכתוב אמת, כלומר את עובדות חייו – שעליהן הוא יודע מעט מאד, וזו הסיבה שהחל לכתוב – לבין כתיבת בדייה.
הבטחתי לו שאין שום סתירה בין השתיים, שלמעשה הוא זקוק לשני הקצוות הללו על ספקטרום הכתיבה, כדי לסיים את ספרו.
"מכיוון שיש חורים שחורים בסיפור חייך, אתה חייב להמציא דברים, לבדותם ולהכלילם בתוך מסגרת החיים הידועה לך," אמרתי לו. ואז הראיתי לו את הטבלה שהכנתי בעבור עצמי, כדי לכתוב בעזרתה את הרומן ההיסטורי הבא שלי. "אתה רואה, חילקתי את חיי הדמות שלי לאירועים כרונולוגיים, שנה אחר שנה. אני יודע את העובדות לאשורן. אבל אני בודה את כול השאר – את תכונותיו, את המניעים שלו, רגשותיו ומחשבותיו. וכך גם לגבי האנטגוניסט ודמויות המשנה בספר."
אחר הצהריים נפגשתי עם התלמידים שסיימו אצלי הערב את הקורס הראשון בכתיבה יוצרת. שוחחתי עם כמה מהם עוד לפני תחילת השיעור. הם שאלו אותי שאלות כמו – איך אוכל לבחור בפרויקט אחד מסוים מתוך שלושה פרויקטים אפשריים לכתיבה? האם יש לי הזכות לכתוב סיפור מחיי משפחה, שהייתי חלק ממנה, אך אינני עוד חלק ממנה? האם עלי להמשיך לכתוב? האם כדאי שאירשם לקורס ההמשך?
מכיוון שכך, לא פתחתי את המפגש המסכם כפי שאני פותח אותו בדרך כלל – בתרגיל כתיבה אוטומטית. תחת זאת שוחחנו על הדברים שעלו בהם במהלך הקורס ולקראת סיומו, על תחושותיהם, ואז הרציתי בפניהם על תהליך היצירה.
"אני לא יכול להכריח אתכם לכתוב. כול מה שאני יכול לעשות הוא להראות לכם את הקסם ואת המאגיה של הכתיבה, את היופי והכאב הטמונים בה, את רגעי האושר והיאוש שבה, את שיאיה ואת תהומותיה."
"חלק מכם באו לשיעור שלי בלי שום כוונה לכתוב ספר, ועתה, אחרי שנים עשר מפגשים, שוקלים ברצינות לעשות כן. חלק מכם אולי לקח את הקורס הזה כזמן איכות או ככיף עם עצמכם, ונדהמתם לגלות שכתיבה היא הרבה מעבר לזה. שהיא דרך חיים, כלי לפירוק ולהרכבה, להתפתחות ולצמיחה. כול מה שאני יכול לומר לכם הוא דבר אחד. אם אתם רוצים לכתוב, כיתבו. עשו זאת מדי יום, שבצו את הכתיבה כעוד משימה בסדר יומכם, ושבו אל שולחן הכתיבה כפי שעושה פקיד. אל תחכו למוזה, ואל תתמלאו בעצמכם, בפוזה 'אני סופר/ת.'"
"אם היה עלי לשבת אל שולחן הכתיבה שלי מלא בעצמי, בתור 'הסופר של רבי המכר,' קרוב לוודאי שלא הייתי מסוגל לכתוב דבר. אני ניגש אל שולחן הכתיבה שלי כפי שאני הולך מדי בוקר לכושר, כדי לעשות עוד אחת ממטלות יומי. המחויבות הזאת מעניקה לי את הביטחון שאכתוב, בסופו של דבר, גם את ספרי הבא. היא המעניקה לי ביטחון זה – וערימת הדפים הנערמת על שולחני, אותה אני מתייק בקלסר משרדי פשוט, כפי שפקיד עושה," אמרתי – והוצאתי מן התיק את הקלסר הזה, ובו חומרי הספר הבא. לקחתי אותו כול הדרך מן הגליל לתל אביב, כדי לערוך משהו ממנו במהלך הנסיעה ברכבת.
ואז הודיתי להם על האמון שנתנו בי כמורה שלהם לכתיבה יוצרת, ונפרדתי מהם לשלום.
מחר מתקייים עוד מפגש מסכם של סדנת כתיבה, הפעם בביתי. אחרי כן ייוותרו לי 14 ימים לכתיבתי שלי, ואז יתחיל סמסמטר חדש, עם בין ארבע לשש קבוצות חדשות של תלמידים, שנרשמו לקורס שלי, מבלי לדעת עד כמה עמוק יצללו במהלכו.
אם אתם רוצים, אתם יכולים לעזור לי בהקדשת קצת יותר זמן כתיבה ליצירתי שלי, על ידי תמיכה בקמפייין שלי למימון המונים, שמסתיים עוד תשעה ימים בדיוק.
תודה, ולילה טוב.
אילן.
