כְּשֶׁכּוֹכָבִים נוֹפְלִים – והמשאלות של ילדי 2023

יומן מלחמה (28).

     לפגוש ילדים של אחרים, כסופר, זו זכות גדולה. לשבת מולם, לקרוא להם ספר ולשוחח איתם בזמן מלחמה, זו מצווה. הבוקר הזדמנה לידיי המצווה הזאת, עם ספר-הילדים החדש, "כשכוכבים נופלים," שכתבתי לפי פניות משפחות מן העוטף, לסופרי וסופרות ישראל, לכתוב במהירות ספרי ילדים, שיעזרו לילדי ישראל בכלל, ולילדי העוטף בלבד, להתמודד עם האסון שנחת עלינו.

     ספר-הילדים החדש שלי מספר על כוכבה, גורת כוכבים קטנה, שאחרי סערה בשמיים, בה איבדה הרבה חברות וחברים, חשה עצב רב. כדי לעזור לה להתמודד, מבקשים השמש והירח המלווים אותה מן הכוכב הכי זקן בשמיים, חכם קדמונים הזקן, לבוא לשוחח אתה.

     חכם קדמונים מדובב את כוכבה, ושומע ממנה, שמה שהכי קשה לה הוא החורים השחורים שמותירים אחרים כוכבים נופלים. הוא מלמד אותה כמה דברים חשובים בנוגע לחורים שחורים, ומפקיד בידיה סוד: כול כוכב נופל הוא שליח של אהבה, למילוי משאלות הלב של הנותרים אחריו או אחריה.

     שני מפגשים עם ילדים קיימתי היום, כול אחד בן ארבעים וחמש דקות. האחד עם ילדי כיתת 'רימון' משכבת ו', השני עם ילדי כיתה ד', מבית הספר שבניי לומדים בו במשגב. בשני המפגשים נפעמתי מן הבגרות של הילדים, ההבנה שלהם את הטקסט, והחיבור העמוק שלהם למשאלות ליבם.

     בכיתה ו' הבנות הביעו משאלות שהחטופים יחזרו, שהמלחמה תיגמר. ילד אחד אמר, שאי אפשר לבקש שהמתים חזרו, אבל אפשר ללכת אליהם. שאלתי אותו למה כוונתו, והוא אמר 'למות.' השבתי לו, שהחיים יפים ומלאים, ומוטב לנו לחיות אותם. לזכור את האובדים, להתגבר על הכאב ולחיות את החיים.

     בכיתה ד' הופתעתי מאד. הגעתי לכיתה של ילדים וילדות ערניים, חכמים ומופלאים. הם ביטאו משאלות לב רבות, בהן אישיות ובהן קולקטיביות. כאשר הבחנתי בילד אחד, בן של שכנים, היושב מכורכם פנים, שאלתי אותו מה המשאלה שכתב במחברת. הוא אמר "שאבא שלי יחזור מהמלחמה." שאלתי אותו כמה זמן אביו, שאני מכיר היטב, נעדר מן הבית. "חודשיים," השיב. אמרתי לו שאני מקווה בשבילו שיחזור כמה שיותר מהר, וכולנו מצטרפים למשאלתו.

     ילד אחר, נמוך ומתולתל, ישב מולי, אחז בעיפרון וכתב בדייקנות, מילה מילה, אות אות, את משאלתו. כשסיים ביקש לגשת אלי ולספר לי עליה, ואחרי כן, כאשר הצעתי לילדים ולילדות לחלוק את משאלותיהם אתנו, גם קרא את משאלתו: "אני רוצה שיהיה שלום, שהחיילים לא יצטרכו להילחם יותר, שלא יהיה שימוש בנשק, ושנוכל לטוס לכול ארץ שנרצה."

     כול כך התרגשתי למשמע דבריו ששאלתי אותו לשמו ומניין הוא. התברר לי שהוא נועם פטישי, בנו של שחף, איש חינוך מן הקיבוץ השכן לנו, שאני מכיר ומוקיר. שמחתי מאד בילד הפלא הזה, המחובר כול כך לנפשו, ובטוח דיו כדי לבטא את עצמו בפומבי.

     ואז ציפתה לי הפתעה. בני דניאל ניגש אלי וביקש ממני להישאר אחרי המפגש השני בבית הספר, מפני שבשיעור שאחריו יישאו המועמדים לראשות מועצת התלמידים, והוא ביניהם, את נאומי הבחירות שלהם.

     יצאתי אל החצר. כול ילדי בית הספר התיישבו באמפיתיאטרון הפתוח בחצר. המורות הציבו בפניהם דוכן נואמים ומערכת הגברה, ונתנו לנואמים מיקרופון. ראשון עלה ילד בכיתה ו', יאיר, ודיבר נפלא. אחרי עלה בני דניאל. הוא עמד בטוח לגמרי בעצמו מול כלל בית הספר, הסביר מה הם הערכים המנחים אותו, הבטיח שיהיה קשוב לכול צורך מכול ילד או ילדה בבית הספר, וקרא את סיסמת הקמפיין שלו.

     כשסיים לא התאפקתי וניגשתי לנשק אותו. ואז עליתי על המכונית ונסעתי משם, ובדרך התקשרתי לאבא שלי, לסבא שלהם, כדי לספר לו בהתרגשות על הנכד שלו.

     לשמחתי, המאיירת הוותיקה הילה חבקין, שעמה אני עובד מזה שנים על ספרי הילדים שלי, – מלבד "הסיפור של מיכאל ודניאל," שציורו נשלם כעת בידי ענת אקסלרוד, – פנויה לעבודה, וסיכמתי איתה ועם המעצבת יעל רשף על ציור ועיצוב הספר "כשכוכבים נופלים." זה יקרה מהר מאד, וכך אוכל להוציא לאור את הספר הזה, לטובת ילדי ישראל, בהקדם.

     את הספר ניתן להוריד חינם כקובץ פי.די.אף, כאן –  https://restart-israel.co.il/falling-star/

     אם ברצונכם/ן לתמוך במימון הציור והעיצוב של הספר ובהדפסתו, תוכלו לעשות זאת כאן –  https://paypage.takbull.co.il/54XRA

     אם אתם באזור הצפון, ותרצו שאבוא גם אליכם לקרוא את הספר ולשוחח עליו ודרכו על המלחמה עם הילדים, צרו עמי קשר בהודעה פרטית.

     שלכםן/,

     אילן שיינפלד.