בעולם מושלם, בחצות הלילה, בטרם יתחילו הטילים לרדת על ישראל, נתבשר כי פצצה לביקוע בונקרים, שהייתה מיועדת למלחמת ישראל-איראן, הופלה על בית החולים "שיפא," שיש האומרים כי מתחתיו מצוי מוצב הפיקוד של החמאס, והפכה אותו לעיי-חורבות. לחליפין, בעולם מושלם היינו מגלים, כי בשל אי היכולת להתריע מראש ולדרוש את פינוי בית החולים, כדי שחפים מפשע לא ייפגעו בו – יחידות מובחרות של צה"ל, בחיפוי חיל האוויר, הסתערו על מנהרת הפיקוד והשליטה של החמאס מתחת לבית החולים "שיפא," והרגה או שבתה את מנהיגי החמאס, הצבאי והמדיני גם יחד.
בעולם מושלם, ראש ממשלת ישראל היה מודיע מיד לאחר חיסול ראשי החמאס או שבייתם על חידוש לאלתר של התהליך המדיני, במטרה לממש את חזון שתי המדינות לשני העמים, ועל פתיחת שיקומה של עזה.
בעולם מושלם, הרשות הפלסטינית בראשות אבו-מאזן הייתה מקבלת אז מידי ישראל את השליטה מחדש ברצועת עזה, ומסתייעת בישראל בקבלת הכספים והחומרים הדרושים לשיקום הרצועה.
אבל אנחנו לא חיים בעולם מושלם.
ולכן, הלילה בחצות ישובו טילים להיירות על מדינת ישראל. למעשה, זה כבר החל בשעה 21.40, תוך כדי כתיבת הפוסט הזה. אני רק מקווה שלא ישתרבב ביניהם גם טיל כימי, כחלק מניסיונם של פלגי ההתנגדות להגביר את הלחימה בישראל. אם הצליחו להפתיע אותנו בטווח הטילים שלהם, אין סיבה לחשוב, שאינם יכולים להפתיע אותנו גם ביכולת השיגור של טיל כימי או בקיומו במחסניהם.
סביר להניח שזה קיים. ואם לא, זה בדרך. כל ארגון טרור שהיה ניגף מול מערכת כמו 'כיפת ברזל,' ומאבד את הנכס האסטרטגי הגדול שעליו עבד שנים, המנהרות, היה מכין לעצמו נשק ביולוגי וכימי כתחליף.
כך שהחלק השני של המערכה הנוכחית, או לכל היותר המערכה הבאה, יהיה כרוך גם בזה. וזה, בזמן שייצור המסכות בישראל נפסק, ולרבים אין מסכות כלל.
אנחנו לא חיים בעולם מושלם. למעשה, אנחנו חיים בעולם מחורבן. צבוע, מתחסד, מתפתל מוסרית, מערל עיניו למול סכנת התפשטותו של האיסלם, ולקשר בין החמאס, האחים המוסלמים ודאעש. הם עוד יבינו את טעותם. אבל לעת עתה זה רובץ לפתחנו.
ואנחנו צריכים לקבל את היוזמה הסעודית, לאמץ את היוזמה הפאן-ערבית, היוצאת נגד איראן, טורקיה וחמאס, ולהניע את גלגלי המשא ומתן.
אבל זה לא יקרה, כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כנראה בכל זאת איננו מנהיג בעל שיעור קומה.
לרגע, בימים הראשונים של המלחמה, חשבתי שבנימין נתניהו נתגלה כמנהיג חכם, מחושב, היודע את דרכו. הדרך שבה התנהלה הלחימה, בין הפסקת אש הומניטרית אחת למשנהה, נתנה לי, כמו רבים אחרים, את התחושה, שהמושכות נמצאות ביד בטוחה, הלוקחת בחשבון מצד אחד את סבלם של תושבי הדרום ואת הסכנה למדינת ישראל, ומצד שני את סבלם של תושבי עזה, את מערכת הלחצים הבינלאומיים ואת היחסים עם ארה"ב.
אך ככל שחלפו הימים, מטרות המלחמה השתנו, ודברים החלו להיחשף מתהליך קבלת ההחלטות בממשלה ובקבינט, וגם הלחצים הבינלאומיים הלכו וגברו, התברר, כי מיהרנו להכתיר לנתניהו כתרים של מנהיג האומה.
אינני יודע אם הוא מנהיג או סמרטוט, ואני מכיר את המימרה הגורסת, כי דברים שרואים ממשרד ראש הממשלה לא רואים מן הבית, ליד מסך המחשב. אבל היו כבר ראשי ממשלה לפניו, כמו אריאל שרון המנוח ואהוד אולמרט יבדל"א, שהעזו למול אויבנו בתוך מערך לחצים דומה. איש מהם לא היה קולע אותנו למצב שקלע אותו בנו בנימין נתניהו, כבני ערובה לארגון טרור רצחני, שבכלל נתפס על ידינו כבן שיח למשא ומתן.
אינני פרשן מדיני או צבאי. אני אדם מן הישוב, המתבונן ככל יכולתו בתמונת המציאות הנפרשת בפניו. כמו רבים אחרים, אני מרגיש כיום חסר ביטחון בהרבה משהייתי מקודם לתחילת המלחמה בעזה. חסר ביטחון בהנהגת ישראל, חסר ביטחון ביכולתה לעמוד מול אויביה. ואינני רוצה לחשוב בכלל איך מרגישים תושבי הדרום.
הפעילות הזאת, הלוך ורצוא, גיוס מילואים ואי הפעלתם, תנודה בין לחימה כותשת ומהרסת, שאינה מביאה תוצאות בדמות ראשי החמאס, לבין הפסקות אש הומניטריות, חייבת להיפסק.
והיא חייבת להיפסק הלילה, בצורת צעד דרמטי ודרסטי של צה"ל כלפי חמאס.
כי אם לא כן, אנחנו עלולים לגלות, כי המלחמה הזאת הובילה אותנו לקראת אבדון. כל הדיבורים על הרתעת חיזבאללה יהיו שווים כקליפת השום אם לא יחול מפנה דרמטי במלחמת עזה עוד הלילה, או לכל היותר מחר.
רק אחרי כן אפשר יהיה לחתור לשלום.
