התנגדות ושמחות אחרות (18).
היום התעוררתי בחמשה לארבע לפנות בוקר. כפי הנראה מקץ ימים רבים של שתיקה, הספר הבא שלי כבר דוחק בי לכתבו, ומצאתי את עצמי כותב עוד במיטה, ואחרי כן גם במכונת הכתיבה, עד כדי כך שהסרט שלה נתפס בגלגליה, ונשחק, ונקרע. למזלי יש לי עוד שתי מכונות כתיבה בבית.
בשש הייתי כבר אחרי אימון ארובי, ארוחת בוקר וקיפול כביסה. ואז התיישבתי לקרוא את התגובות לנאומה של נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת אסתר חיות, אמש, ואת המאמר במוסף 'הארץ' על מפלגת נועם וסגן השר אבי מעוז העומד בראשה.
למקרא הדברים האלה, לא אֵימה חשכה נפלה עלי, כי אם אֶבל.
נאומה הנכוֹח, הזהיר ומלא-הכאב של הנשיאה חיות אמש, מול תגובתו המשולחת, השטוחה והטורפנית של שר המשפטים, ביטאו את הקרע שנִבּע בעם הזה, לא בין שמאל לבין ימין, אלא בין שוחריה של ישראל הדמוקרטית לבין חסידיה של מדינת הלכה יהודית. הפער האיום בין שני הנאומים הללו לא רק ביטא את הקרע, אלא נתן לו חותם רשמי. מלחמת האזרחים פרצה. ואין זו מלחמת אזרחים בין שמאל לבין ימין, בין דתיים לבין חילונים. זוהי קודם כול מלחמת אזרחים בין מי שמבקשים לשמור על ריבונותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, לבין מי שמבקשים לקעקע את יסודותיה הדמוקרטיים ולעצבה מחדש כמדינת הלכה.
כאשר קראתי את הכתבה על הרב טאו וסגן השר מעוז ומפלגתם, על האופן שהם רואים בו את הציונות החילונית ואת ארגוני החברה האזרחית בה, ובעיקר את הקהילה הלהטב"ית ככוחות הטומאה שיש לעקור, לחסל ולטהר מן המדינה היהודית שהם רואים בעיני רוחם, גם הבנתי את עוצמת המאבק ואת זוועת המלחמה הזאת.
בעבורי, הרב טאו, הרב אבינר, סגן השר מעוז וחבריהם, יחד עם שותפיהם להקמת הממשלה מעוצמה יהודית, מן הבית היהודי ובראשם ראש הממשלה הם אבי-אבות הטומאה. בדיוק כשם שהם רואים בי ובחבריי טמאים, כך אף אני רואה אותם, כצללים חשוכים ואפלים, שהגיחו מטיט היוון של היהדות, מן התהום שתמיד הייתה פעורה כחור שחור מתחת לציונות כתנועה לאומית. ועתה, בזכות בריתם עם מנהיג מושחת, בעיניי הלא-מקצועיות, עיניו של סופר, הוא גם נרקיסיסט פראנואידי, הגיחו ממחשכים כדי להרוס ולהחריב את כול מה שנבנה כאן בעמל ויזע ודמעות.
ובראותי את ההקצנה הזאת, בזולתי וגם בי, הבנתי לאיזה מצב קלע אותנו האדם הארור הזה, בנימין נתניהו, נהנתן חזירי, איש תוֹך ומִרמה, עליו מוסבים בעיניי פסוקיו הנכוחים של ישעיהו, מפרק ה', " הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע: שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. {ס} כא הוֹי, חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם; וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם, נְבֹנִים. {ס} כב הוֹי, גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן; וְאַנְשֵׁי-חַיִל, לִמְסֹךְ שֵׁכָר. כג מַצְדִּיקֵי רָשָׁע, עֵקֶב שֹׁחַד; וְצִדְקַת צַדִּיקִים, יָסִירוּ מִמֶּנּוּ."
האיש המתועב הזה, בנימין נתניהו, עם אשתו העבריינית המורשעת ובנו הנבזה, הם שורש האסון המתרחש על ראשנו. ולכן, "כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה: כִּי מָאֲסוּ, אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ-יִשְׂרָאֵל, נִאֵצוּ." רק מדהים אותי, ששותפיהם החרדים, הדתיים המשיחיים, מי שאמורים להיות אמונים על תורת השם, כמוני, החילוני הגמור באורחותיי אבל יהודי בעומק נפשי, מגדילים אותם כמלכי ישראל, ובלשונם ההפוכה, בלהט השנאה וההסתה שלהם, בעיוות המשיחי של תורת ישראל וערכיה ההומניסטיים, הצליחו לגבור עלינו, אזרחי ישראל, המבקשים לחיות במדינה יהודית דמוקרטית שוויונית, חילונית-מסורתית, שואפת צדק, שוויון וקדמה. ו"עַל-כֵּן חָרָה אַף-יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ […]וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל. ל וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, כְּנַהֲמַת-יָם; וְנִבַּט לָאָרֶץ, וְהִנֵּה-חֹשֶׁךְ, צַר וָאוֹר, חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ." אכן, חושך גמור נפל עלינו, קרע גמור נקרע בנו, ועל כך עלינו לקרוע היום קריעה.
