יומן הצמיחה (29).
למי שנגמל מעישון, כמוני, יש לוח זמנים משונה. הוא מוכתב לפי שוועת הגוף לניקוטין וקצב ניקוי הניקוטין ממנו. אתמול, למשל, נרדמתי ב 21.30, שעה מופרכת לכל הדעות, התעוררתי בחצות, ואז בארבע לפנות בוקר, וכך אפוא מצאתי את עצמי כותב דפי בוקר ב 4.30, עושה אמון ארובי ומנקה את הבית וכותב לגיא פלג הודעת תודה בשעה 07.30 בבוקר, שעה שבה בני אדם בדרך כלל רק מתעוררים.
ולמה כתבתי לגיא פלג תודה הבוקר? כי במהלך ניקיון הבית האזנתי לשיחתו עם יזהר כהן, בפודקאסט שלו. "הפודקאסט של גיא פלג", שנמצא כאן – https://open.spotify.com/show/033CCVpgSMm6elqxkOLo1Y. אני מכיר את יזהר קלושות. הוא כמובן ליווה את ילדותי ונעוריי וגם בגרותי. אבל משהו בכימיה בינו לבין גיא פלג הוציאה ממנו דברים, שנדמה לי שלא שמעתי מפיו מקודם לכן, ודאי שלא בכנות ובישירות ובעוצמה שכזאת. בעיקר התנודה בין חרדה קיצונית לבין פיאור עצמי והתפארות, בין תחושת חוסר לבין תחושת עודפות.
מן השיחה ביניהם הבנתי שהכירו מקודם לכן. שגיא הביע עניין בשיחה עם יזהר זה מכבר, ושעל בסיס היכרות מוקדמת זו היה יכול לדבר עם יזהר ולהפנות אליו שאלות באופן שאחרים לא עשו לפניו. יזהר, כדרכו, עמד כחומה בצורה על גבולותיו, וגם בשיחה זו לא היה מוכן לפרוע את גבולותיו ולחלוק עם המאזינים את חייו הרגשיים, האינטימיים והמיניים. הקשבתי לו בחיבה, בלי שמץ של כעס. בליבי אמרתי לעצמי, שכבר מזמן עברתי את השלב שבו כול מי שלא חי פתוח כמוני מסכן אותי או מכעיס אותו או מערער על קיומי. שאני מכבד כול אדם ובחירותיו, ושהעובדה שאני יצאתי מן הארון בגיל 14 לא מחייבת איש, ואולי גם אתי לא תמיד היטיבה, בסופו של דבר.
מקודם לשיחה זו האזנתי לעוד שני פרקים בפודקאסט של גיא פלג. שיחה עם אהד נהרין ושיחה עם שני אילוז. שתי השיחות הללו עוררו בי עניין רב, מסיבות שונות. אצל שני אילוז הרי זה המהפך שעברה. היא הייתה תומכת ליכוד והתרחקה ממנו מאד, אחרי שהליכוד לא תמך במרוץ שלה על ראשות העיר טבריה. ושמעתי היטב את הקושי של אילוז להסביר את המהפך שעברה, ואת ההתפתלות הפנימית שלה בנוגע לכך.
השיחה עם אהד נהרין הפעימה אותי מאד, מסיבות אחרות. למדתי ממנה לא מעט דברים שלא ידעתי על הביוגרפיה של אהד, גיליתי את עולמו הפנימי ואת אופן תפיסתו אמנות בכלל ואת אמנות המחול בפרט, התרשמתי עמוקות מן האהבה של גיא פלג למחול, לבת שבע וליצירותיו של אהד נהרין, ונכלמתי בליבי על כך, שאף על פי שבמשך למעלה משלושים שנה התגוררתי בנווה צדק, והייתי בה למן הקמתו של מרכז סוזן דלל, לא זכיתי לראות די והותר עבודות של אהד, וכעת, אחרי השיחה בינו לבין גיא פלג, אני חש בחסרון הדבר.
קיצורו של דבר, בזכות הגמילה מעישון גיליתי את היכולת להאזין לפודקאסטים בכלל, ואת הפודקאסט של גיא פלג בפרט. גיא מגלה בו את התכונה הזאת הקרויה אֶרודיציה, את יכולת ההקשבה שלו לזולת וגם את עולמו שלו, המתוח בין ערכי מוסר לבין אהבת האסתטיקה. זה הרבה מאד.
עוד יש לי פרקים להשלים בהאזנה לו, עם אמנון לוי ועם אמנון אברמוביץ' ועוד. ומי יודע, אולי הגמילה מעישון תביא אותי גם להאזנה לספרות יפה – ולחזרה אל עולם המחול והתיאטרון, שהיה פעם עולמי, לפני שנהייתי אב יחידני לתאומים על הר בגליל.
הבוקר אנחנו ממתינים לקבלת המבנה היָביל למספרה של מיכאל. אתמול אחר הצהרים הראיתי לשכנים את המקום שהכנו לה, ותומר אמר שלדעתו כדאי לפתוח אותו עוד קצת, וגם עשה זאת בעבורנו בחפץ לב, כדרכו. אני חייב להודות, שככל שנוקפות השעות כולנו מתרגשים. בעבור שלושתנו זה צעד גדול מאד.
ברי שאלה מה באשר לספר הבא שלי. אז בשבועות האחרונים עברתי עליו שוב, הוספתי בו דברים, השמטתי דברים אחרים, הקצעתי אותו במקצוע ושייפתי אותו בשופין. הבוקר קמתי בהבנה שעלי לשחררו כבר. שאיני יכול להועיל לו עוד בדבר. הוא מתוכנן לראות אור אי שם במחצית 2027. עוד יהיו לי אתו מפגשים בדרך – עריכה, הגהה, כריכה וכדומה. אבל עכשיו אני רוצה להתפנות לדבר אחד. לעבודת כפיים, לגן הירק. ואולי גם לעידור ועישוב הארכיון שלי. יש שם הרבה חומר שמחכה ללבלוב.
לא לשווא אני עושה כאן שימוש במטפורות חקלאיות. מחר, בשיעור הביו דינמי השלישי, נקבל חומר להתזה מיידית על הערוגות, ואז גם יהיה עלינו לשתול ולזרוע מיד את ירקות החורף. המשמעות היא, שהיום אחד הצהריים אסע לקנות שתילי ירקות, מחר בבוקר אהיה בקורס החקלאות הביו דינמית במושב היוגב – ואחר הצהריים מחר אהיה עסוק בזריעה ושתילה. בשבת ניסע כנראה לרמת השרון, לניחום אבלים אצל חבר ילדות, ולביקור אצל סבא.
מנוחה זה בשביל אנשים אחרים. כאלה שמעשנים, לא כאלה שנגמלים מעישון.
שבת טובה.
בתמונה: המקום בו תעמוד המספרה של מיכאל.
