היום החמישים.

יומן הצמיחה (48)

     היום אני סוגר 50 ימים ללא עישון. שבעה שבועות. זה בלתי נתפס בעיניי. אבל זה קורה.

     לו הייתם יודעים כמה שנים התעקשתי שאני לא יכול להפסיק ושאסור לי להפסיק לעשן, כי אם אפסיק לעשן לא אוכל לכתוב ולקרוא עוד, אאבד את טעם החיים, ובכלל עדיף שאתפגר, כי בלי סיגריה החיים אינם חיים; לו הייתם שומעים באיזו מידה של שכנוע פנימי טענתי את אלה בפני הרופאים שהתריעו בפניי על נזקי העישון ובפני אבא שלי, שביקש שאפסיק לעשן מיום שהתחלתי בזה. והנה, זה קורה. וזה בלתי נתפס. אני לא מעשן.

     אני קצת מרמה, כי עודני נעזר במשאף ניקוטין פעמיים ביום, ומעשן אחת ליום סיגריה צמחית הודית, העשויה מעלה ובתוכו עוד עלים מרוסקים, פעם בטעם תפוח ופעם בטעם מנטה. אבל יחסית לעובדה שעישנתי מקודם קופסת "טיים" מדי יום, במשך 52 שנים, זה ממש בקטנה.

     ובימים האחרונים, ממש בסוף השבוע האחרון, גם קורה הנס. אני מצליח לשבת ליד השולחן ולכתוב. רק קצת. שיר פה, שיר שם, עמוד וחצי לספר הבא בעמידה ליד מכונת הכתיבה, ואז גם לערוך, בכל פעם קצת יותר זמן, ולאט לאט אני הולך ומגלה שהנה אני יושב ליד שולחן הכתיבה שלי ועובד, כותב, עורך דברים שלי ושל אחרים, וכול זה מבלי לעשן כלל.

     לרגעים אני נזכר בסיגריה, או שמתעוררת בי הכמיהה לסיגריה, ואז זה בלתי נסבל. ברגעים כאלה אני קם מיד מן השולחן והולך לעשות משהו אחר – לנכש קצת עשבים בערוגות גן הירק, לבשל משהו, אפילו פצחתי במבצע ניקיון של מגרות וארונות במטבח ובמזווה – ואלוהים עדי שיש מה למיין ולנקות בהם. אז אני ממיין מדף או מבשל מנה ואז חוזר שוב לערוך ולעבוד קצת ליד השולחן, ולאט לאט זה מצטבר. זה נהיה זמן יצירה ועבודה של ממש. רק בלי העישון. ועם מעט מאד ניקוטין נלווה – 1-2 מ"ג ליום.

     זה תהליך ארוך. ישנם רגעים כמו הערב המוקדם היום, שממש בא לי לרדת לכפר, לקנות קופסת "טיים" ולחזור לעשן באחת. אבל אז אני מדמיין איך אני איחנק מעשן, אסריח ממנו, אשתעל, עורי יאפיר, הדם שלי יאבד חמצן, ומהר מאד אני אשאב חזרה להרגל המכלה והמזיק הזה. ואז אני יורד מהמחשבה לנסוע לקנות לי סיגריות, ובמקום זה אוכל כמה בוטנים אמריקאיים או בוטנים קלויים במלח, קצת מנצ'יס או חצי פרוסה עם משהו, ומברך בליבי על כך שאני לוקח מדי שבוע זריקת אוזמפיק בשביל הסכרת, שעוזרת לי לרזות, וכעת, שאני ממיר עישון בכרסום, חשיבותה עלתה שבעתיים.

     זהו.

     אני שמח מאד שהנשיא הטיל היום על גדי אייזנקוט להרכיב ממשלה. אני מקווה שיכליל בממשלתו את כל המפלגות הערביות, ויקים אותה עם או בלי ליברמן, שמנסה להחזיק אותו קצר. ולליברמן יש לי לומר רק דבר אחד. אם תמשיך להתנהל כפי שאתה מתנהל, תגמור כמו גנץ, וגרוע ממנו. אתה שוגה בנו וגם בבייס שלך שגיאה גמורה. במצבה של ישראל כיום מה שאתה עושה הוא התנקשות בעתידה של מדינת ישראל.

     זה לא ייסלח לך לעולם. אז שקול טוב מה אתה עושה.