התרגשתי מאד לקרוא הבוקר את הידיעה, לפיה בית המשפט העליון בדלהי ביטל את החוק הקולוניאלי, האוסר על קיומם של יחסים הומוסקסואליים בהסכמה. נשיא בית המשפט של הודו, מר דיפאק מיסרה, שישב בראש הרכב של חמשה שופטים, אף כתב בהחלטתו: "לקהילה הלהטב"קית של הודו יש אותן זכויות יסוד כאזרחים. זהותו של אדם היא חשובה מאוד, ועלינו לנצח את הדעות הקדומות, להבטיח זכויות שוות ולחבק את ההכלה."
"אינטימיות ופרטיות הן עניין של בחירה. עלינו להיפרד לשלום מן הסטראוטיפים והדעות הקדומות."
פסק דין זה הוא פרי מאבק ממושך של הקהילה הלהטב"קית בהודו, שבה ההומוסקסואליות עודה נחשבת כטאבו חברתי וא/נשים מן הקהילה סובלים בה מאפליה. עם קבלת פסק דין זה מצטרפת הודו ל-17 ממדינות העולם, שביטלו את החוקים נגד הומוסקסואליות וראייתה כפשע, מורשת שהותירו אחריהם המושלים הבריטים בחלק ניכר ממושבות הוד-מלכותה לשעבר. אך ההומוסקסואליות נותרה לא-חוקית בשלושים ושש ממדינות תבל, ובהן סינגפור, קניה וסרי לנקה.
על פי מאמרו של אבישיינט קידנגור, שפורסם ב"טיימס," ההומוסקסואליות הופיעה באופן בולט בטקסטים דתיים ובפסלים הודיים, בתקופה שלפני הכיבוש הבריטי. החוק שהפך את ההומוסקסואליות לפשע נחקק בשנת 1861, והעניש את כול מי ש"קיים באופן רצוני יחסים בהמיים נגד הטבע עם כל אדם, אישה או בעל חיים."
כותב המאמר מביע תקווה כי פסיקה חדשה זו תביא גם לשינוי הסטיגמה כלפי נשאי HIV בהודו. פעילי הקהילה הלהטב"קית בהודו, שנאבקו למען שינוי זה כבר משנת 2001, אומרים שהצעד הבא במאבקם הוא הדרישה לשוויון זכויות בנישואין ובזכות הקניין.
כפעיל ותיק בקהילה הלהטב"קית בישראל, וכמי שעומד כעת, יחד עם עמיתי אמרי קלמן, בראש הקמתה של מפלגה גאה בישראל, ברצוני לברך את פעילי הקהילה הלהטב"קית בהודו על הישגם המרשים. אנו בישראל שמחים בשמחתכם, ורואים בכם אחים ואחיות שלנו. ולא בכדי. רבים מאתנו מרגישים בלבם הכרת תודה עמוקה לתורמות הביצית, לפונדקאיות ולמרפאות הפריון וההפריה בהודו, שבזכותן הפכנו להיות אבות גאים. אני עצמי אב לתאומים, מיכאל ודניאל, שנולדו בהודו, כתוצאה מתרומת ביצית של צעירה הודית, ברחמה של פונדקאית הודית, במרפאתה של ד"ר שיבאני בניו-דלהי.
ההחלטה של בית המשפט העליון בהודו לאסור על פונדקאות חו"ל לזוגות שאינם נשואים ו/או גאים ו/או יחידים בהודו גרמה לי למפח נפש גדול ולצער רב. שכן, בשעה שהתקבלה החלטה זו היו לי ארבעה עוברים מוקפאים בניו-דלהי, וקיוויתי שאוכל להביא באמצעותם אח או אחות לילדיי. באותה תקופה גם עמד להתקבל בישראל תיקון לחוק הפונדקאות, שיזמה חה"כ יעל גרמן (יש עתיד), שעתיד היה להגביל את גיל ההורים המיועדים ל-56 ולאסור על פונדקאות יחידים למי שכבר יש לו ילד ביולוגי. או-אז ניסיתי מייד לקיים ניסיון נוסף של פונדקאות בנפאל, אך לצערי ניסיון זה כשל. כתוצאה מהחקיקה בהודו ובישראל נגד הפונדקאות, אינני יכול להביא אח או אחות לילדיי. וכמוני גם רבים אחרים, שאינם יכולים כלל להרשות לעצמם פונדקאות חו"ל.
בקשתי, אפוא, מפעילי ופעילות הקהילה הלהטב"קית בהודו היא, כי תכללו במטרות המאבק שלכם גם את התרתה מחדש של פונדקאות לזוגות שאינם נשואים ו/או גאים ו/או יחידים בהודו, אם לחברי קהילה מקומיים ואם מחוצה לה. בזה תאפשרו לעצמכם להיות להורים, וגם לרבים אחרים מרחבי תבל, שהעדיפו לקיים פונדקאות בהודו בשל היותה מדינה דוברת אנגלית, עם מערכת בריאות מערבית וטובה. זאת, תוך כדי קיום פונדקאות מפוקחת, הוגנת כלפי התורמות והפונדקאיות, השומרת על זכויות הנשים ההודיות אצילות הנפש, שנעתרו לכמיהה להורות של זוגות ויחידים מהודו ומן העולם כאחד.
תבורכו בהישגכם, חברות וחברים. מי ייתן ותבואו לבקר בישראל, במצעד הגאווה השנתי שלנו, וליהנות מחיי הקהילה התוססים כאן, וגם תשיגו את ביטול האיסור על פונדקאות בארצכם, וכך גם תועילו לחברתה ולכלכלתה. אמן.
