כסופר וכאיש יחסי ציבור ותיק, אני מוכרח להודות שאני מתבונן בבנימין נתניהו כבר שנים מתוך תיעוב והשתאות. הסופר שבי מתעב אותו. איש יחסי הציבור שבי מתפעל מיכולותיו בתחום. בנימין נתניהו הוא חרא של בן אדם עם אחלה יחסי ציבור. הוא אפס במנהיגות, אפס בערכים, וגאון ביחצ"נות.
יחסי ציבור, בבסיסם, הם מקצוע הגון. תיווך אמין בין לקוח לבין התקשורת. הודעת מידע אמין ובדוק בזמן הנכון, אליו נלווים כול חומרי העזר. תצלום, סרט וידאו, הקלטה. אבל תחום יחסי הציבור התפתח לתת-תחום נוסף, זה של הקמפיינים, מסחריים-כלכליים, חברתיים ופוליטיים. ושם מדובר במשהו אחר לחלוטין. ביכולת לבנות דימוי ציבורי, להשחית דימוי ציבורי של אחר, להנדס את תודעת ההמון באמצעות ספינים.
בנימין נתניהו אינו אדם אמין. האמינות רחוקה ממנו והלאה. למלים שלו אין כיסוי, ההבטחות שלו כתובות על הקרח, הוא מתנהל כול שנות שלטונו כמו פורפרה, משנה החלטות בהבל פה, בלי שום תחושת אי נעימות או נקיפות מצפון. הוא לא איש יחסי ציבור אמין – הוא אמן הקמפיינים הנגטיביים ורב-אמן בתחום הספינים, או מה שקרוי בעברית צחה 'סחריר.'
כול שנות שלטונו עסק נתניהו בעיקר בקמפיינים ובסחרירים, ובצדם גם במעשים, כמו הקמת הגדר, שהייתה מעשה חשוב בעיניי עד מאוד. אבל מאז הגשת כתבי האישום נגדו נדמה כי הוא עוסק רק בזה, או בעיקר בזה. הוא הביא את ישראל לשלוש מערכות בחירות, ובקרוב למערכת בחירות רביעית, הוא טבע את המימרה 'אין כלום כי לא היה כלום,' ואמר אותה באותה מידת תיאטרליות שבה דיבר אחרי כן על רדיפתו על ידי מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, היועמ"ש, מנדלבליט, התובעת ליאת בן ארי ואפילו שופטיו. עם הקמת הממשלה תוך גנבת קולות המצביעים נגדו, והתחוללות המחאה נגדו, גם כינה את המפגינים, אותנו, אנרכיסטים, ונדליסטים, מפיצי מחלות, ובשבוע האחרון גם הפציע בספין חדש: ספין האיומים ברצח ובאונס עליו, על אשתו ועל בניו.
כדי לפמפם את הספין הזה עשה בנימין נתניהו שימוש בפוסטים של הסתה מחשבונות מזויפים ברשתות החברתיות, באיומים מלפני שנה וחצי, ובעוד כול מיני חצאי אמיתות, בכזבים כמו הפרשנות האישית שלו למיצג 'הסעודה האחרונה' בכיכר הבימה, שבא להראות את נהנתנותו החזירית, המרוקנת את ישראל מתזונתה, בעוד העם גווע, וכן, גם מיצג אחד של אברי מין זכריים עם שם אשתו עליהם, שבא לבטא איזה זין בעלה מכניס לנו בשלטונו. הספין הזה פומפם ותוגבר השבוע בראיון חסר תקדים, שתוכנן וסוכם מראש, בו רואיינה אשת ראש הממשלה במשך עשרים וחמש דקות בקירוב בערוץ 12, בטלפון, מבלי להראות את פניה, אולי משום שהיה שם מה להסתיר בכול הנוגע למראה שלה ולמצבה.
היום, כנראה במפתיע, משום שאחרת לא היה נכנס מלכתחילה לישיבת פורום הקורונה ממנו הוזעק החוצה, קיבל נתניהו מתנה מחברו דונלד טראמפ. הסכם סחר ותנועה אווירית עם איחוד האמירויות. מצד איחוד האמירויות מוצג הסכם זה כבלימה של כוונת הסיפוח. מצד נתניהו הוא מוצג כהסכם שלום היסטורי, סנונית ראשונה בחידוש יחסיה הגלויים של ישראל עם מדינות ערב.
ונתניהו, כנתניהו, ממשיך להתפתל ולכזב. לאמריקנים ולאמירויות הוא מודיע על ביטול הסיפוח, ואילו למתנחלים ולבייס הימני הוא מבהיר, שמדובר רק בעיכוב הסיפוח. עד לפני רגע הבטיח את החלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון, וסחרר אותנו במשך שבועות בסחריר הסיפוח – וכעת הוא מבקש לסחרר אותנו בסחריר השלום.
נתניהו הוא אדם עקבי רק בדבר אחד – בכזבנותו. ביכולת שלו להוליך שולל. למכור, כמו איש שיווק טוב, סחריר אחר סחריר. להבטיח לבוחריו דבר אחד, כמו סיפוח והחלת הריבונות, ואז לדפוק אותם עד העצם. מישהו עוד זוכר את מעגלי הריקוד שיצאו בהם ראשי ההתיישבות באיו"ש מרוב שמחה, אחרי השיחות על ההסכם בארה"ב? מישהו זוכר בכלל את ההתדיינות האם הסיפוח כולל את בקעת הירדן או לא? גושי התיישבות או גם התנחלויות מבודדות? לא. עכשיו כולם מדברים על האיומים לאנוס את שרה נתניהו ולהשתין לבן שלה בפה – ומפה בקפיצה נחשונית נדבר על הסכם היסטורי ועל שלום.
בנימין נתניהו הוא חרא של בן אדם. אדם מושחת ונטול ערכים, שתפס מדינה שלמה בגרון, עושה הכול כדי לפגוע בכול מוסדותיה, סוחר בהווה שלה, בביטחונה ובתקוותה – כדי להחזיק בשלטון. הוא מנהיג הרסני, שהוביל את ישראל אל המשבר הבריאותי, והכלכלי-חברתי החמור בתולדותיה. משהבין מה עולל פרק כול עול, פיזר מיליארדי שקלים מתקציב המדינה בניגוד לדעות כל הכלכלנים הבכירים במשק, מלבד אלה המשחרים לפתחו, וכעת גם חוגג כצוהל את הסכם הסחר והתעופה עם איחוד האמירויות, שמעולם לא היינו אתו במצב מלחמה ולכן גם אי אפשר לקרוא לו כלל הסכם שלום.
בנימין נתניהו אולי קנה לו ערב אחד של סחריר, כמביא השלום לאזורנו. זה יקרוס, כמו שקרסו כול מפעלותיו וכל הבטחותיו לבוחריו וגם למי שלא בחרו בו. אולי בזכות הסחריר הזה נזכה לנסוע לאמירויות, לעשות עסקאות איתם, אפילו לטעום בחורים שחומי עור, נסיכי אמירויות מלאי און וכסף. אבל כול זה לא שווה את המחיר שנשלם בעבורו – דיקטטורה סמכותנית של מנהיג מושחת, המוכר וסוחר את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית ושל החברה הישראלית בעבור הישארות על כס שלטונו.
