לפני שנים רבות כתב יהודה עמיחי זכרו לברכה, את השורות הבאות: "אֱלֹהִים מְרַחֵם עַל יַלְדֵי הַגַּן,/ פָּחוֹת מִזֶּה עַל יַלְדֵּי בֵּית-הַסֵּפֶר,/ וְעַל הַגְּדוֹלִים לֹא יְרַחֵם עוֹד./ יַשְׁאִיֵרם לְבַדָּם, / וְלִפְעָמִים יִצָּרְכוּ לִזְחֹל עַל אַרְבַּע/ בַּחוֹל הַלּוֹהֵט,/ כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְתַחֲנַת הָאִסּוּף/ וְהֵם שׁוֹתְתֵי דָּם." את השיר הזה כתב עמיחי על המלחמות, וכולנו למדנו אותו בבית הספר. אבל הערב נזכרתי בשורותיו הנצחיות בהקשר אחר לגמרי – החלטת הממשלה לפתוח את מוסדות החינוך לכיתות הנמוכות ביום ראשון הקרוב.
כהורה יחידני, ציפיתי וייחלתי לפתיחתם מחדש של בית הספר ושל המרכזון (צהרון) בישוב שלנו. אני חייב להחזיר לעצמי את זמן העבודה שלי, מפני שבלעדי עבודה לא אשרוד את התקופה הזאת מבחינה כלכלית. אך הערב הגיעו לידיי שני מסמכים שהפיץ משרד החינוך לבתי הספר, וכאשר קראתי אותם עלו בי רגשות מעורבים. הבנתי, שמשרד החינוך עושה כול שביכולתו כדי להבנות מציאות חדשה במערכת החינוך, תחת צל הקורונה. ולא פחות מכך הבנתי, שמתווה החזרה ללימודים שקבע הוא מתווה בלתי אפשרי לילדים, להורים ולצוות החינוכי, בלתי ישים מבחינה התנהגותית וגם מבחינה תקציבית, וגם מסוכן בריאותית.
המסמכים שהגיעו לידיי הם "מתווה להתנהלות תלמידים בבתי הספר היסודיים שגרת עבודה בתקופת קורונה" ו"אורחות החיים במוסד החינוכי בתקופת הקורונה." שני המסמכים מחלקים את האחריות להבניית המציאות החדשה במערכת החינוך על המועצה המקומית/אזורית, על הצוות החינוכי ועל ההורים.
למשל, הרשות המקומית אמורה לדאוג להיסעי התלמידים למוסדות החינוך, ו"להכין את המבנה ותשתיות המוסד החינוכי לחזרת התלמידים ללימודים . פעילות זו תכלול את ניקוי הכיתות, השירותים, המסדרונות, המעקות, הידיות וכל מתקן או אביזר שהתלמידים נוהגים לגעת בהם בשגרת הפעילות הלימודית. סידור השולחנות בכיתות יבוצע באופן המקנה את המרחק הפיסי, הנדרש בין התלמידים, כאשר ליד כל שולחן יישב תלמיד אחד בלבד. במרחבי המוסד החינוכי יונחו פחי אשפה במידה מספקת. בחדרי השירותים יוצבו מתקני סבונים/בקבוקי סבון נוזלי ונייר ניגוב . במרחבי המוסד החינוכי יוצבו, במקומות בולטים, שלטי הסבר הכוללים, בין השאר, תרשימים המנחים את כיצד לשטוף ידיים חבישת מסכות ועוד. מנהל בית הספר בעזרת אב הבית יסייע ויתמקד מבין שאר תפקידיו באיסוף לכלוך, בשמירה על הניקיון בחצרות ובמגרשים, ביצוע בדיקות, פעמיים ביום לפחות, של ניקיון השירותים, מצב הסבון והמטליות."
מאיזה תקציב בדיוק אמורה הרשות לדאוג למימון כל הפעולות האלה? ניחשתם נכון. אין תקציב. הדרך היחידה להשגתו היא העלאת תשלומי הארנונה לכלל ההורים, ובהם מליון ומאתיים חמישים אלף ישראלים מובטלים.
המסמכים גם קובעים את חוקי ההתנהלות הבאים במוסד החינוכי: "כל קבוצת תלמידים תלמד בכיתה קבועה. לכל תלמיד יוקצה שולחן נפרד. אין לצאת למסדרונות, אלא לשם הפסקה, כך שכל קבוצה תצא להפסקה בזמן שונה. בזמני ההפסקות התלמידים יעזבו את הכיתות ויצאו להתאוורר בחצרות, שם יהיו נוכחים מורים תורנים, כמו גם במסדרונות – חשוב לוודא, כי לא תהיה התגודדות של תלמידים יחד. הישארות תלמידים בכיתה תותנה בהישארותו של מורה תורן בכיתה. בזמן ההפסקה אין לאפשר משחקי כדור במגרשים. הפעילות בתקופת הקורונה תתקיים בקבוצות תלמידים קבועות כדי ליישם את כללי שמירת המרחק הפיסי המתחייב לרבות היציאה להפסקות. בסיום יום הלימודים, על התלמידים לעזוב את שטח בית הספר חזרה הביתה, אלא אם יש סיבה המצדיקה את ההישארות ובלבד שכללי שמירת מרחק פיסי יישמרו."
יש במסמך גם התייחסות לזמן פעילות גופנית. בשיעורים אין חובת לבישת מסכה. בהפסקות כן. "בזמן פעילות גופנית אין חובת עטיית מסכה לכל מי שמבצע פעילות גופנית ויש חובה להקפיד על שמירת מרחק בין התלמידים בזמן הפעילות." אבל בהפסקות ובכלל "כל תנועה במרחבים המשותפים תעשה באופן מבוקר, ובכללה יציאה לשירותים . יש לדאוג ככל הניתן כי
בתאי השירותים לא ישהו יותר מ- 2 תלמידים בו זמנית. במידה ותפוסים, יש להמתין מחוצה להם, במרחק של שני מטר עד שיתפנו."
אני רוצה לראות את הילדים שצריכים פיפי או קקי עומדים בתור, במרחק שני מטר זה מזה, עד שהשירותים הספציפיים של כיתתם יתפנו.
המסמכים מפרטים גם מהם כללי ההיגיינה הכיתתית: "מינוי תורני ניקיון כיתה מטעמי חינוך ותרבות לניקיון והיגיינה. לדאוג לניקיון משטחי השולחנות והכיסאות, לניקיון מעקות וידיות של הדלת והחלונות. על התלמידים להימנע ממגע פיזי בינם לבין עצמם ולבין אנשי הצוות. חל איסור להעביר ציוד לימודי, כלי כתיבה, מזון או שתיה מתלמיד אחד לחברו. יש לאוורר ככל האפשר את הכיתה ולהשאיר את החלונות פתוחים."
האם אתם מעלים על הדעת ילדי כיתות א'-ב' שישמרו מרחק פיסי זה מזה בשיעור ו/או בהפסקות? שלא יוכלו לשחק בכדור? שלא יעבירו ציוד לימודי, מזון או שתייה איש לרעהו? האם אתם מעלים על הדעת ילדים שיישבו בחום מאי-יולי בכיתות לא ממוזגות, כדי שתהיינה מאווררות?
חכו. זה עוד לא הכול. אתם זוכרים את המסדרים שהיו עושים לנו בשנות השישים בפתיחת יום הלימודים בבית הספר? אז כעת מצפה משרד החינוך מן המורים, שבפתיחת השיעור הראשון, בכל יום לימודים, יסבירו לילדים את אופן ההתנהלות בתקופת הקורונה. לאחר שבוע ימים, ובהמשך הזמן, יחליט המנהל אם לתת תדריך זה בתחילת השבוע בלבד. כמו כן, בפתיחת כל יום, המורה יקריא שמות ויעדכן את מנהל/ת המוס"ח על היעדרויות והסיבות לכך ככל שהן ידועות. מנהלי המוסד החינוכי יגדירו מערכת שעות שבועית לתלמידים ולמורים, ללימוד בכיתות קבועות, ובאחריותם לוודא כי הפעילות החינוכית תתקיים ע"פ המתווה לפעילות הלימודית של אותה שכבת גיל/משמרת שפורסם ע"י משרד החינוך."
על כול הטוב הזה קיבלו גם המורים הנחיות התנהגות: "בזמן ההפסקה לא ישהו בחדר המורים יותר מהמספר המאפשר מרחק פיסי, מורה לשולחן. שאר המורים ישהו במקום שיוגדר על ידי המנהל כמקום מנוחה והתארגנות. ניתן לקיים ישיבות צוות מורים בהתאם להנחיות משרד הבריאות : בחדר שגודלו עד 20 מ״ר – יוכלו לשהות 2 עובדי הוראה במרחק של 2 מטר ומסיכה. בחדר שגודלו מעל 20 מ"ר – יוכלו לשהות עד 8 עובדי הוראה במרחק של 2 מטר ומסיכה. בפורומים גדולים יותר תהיינה באמצעות המדיה המקוונת."
*
לבי לבי למשרד החינוך, שנקלע למצב הזה. הקריאה במסמכים מראה כי הושקעה בהם מחשבה רבה, ורצון כן לאזן בין מצב המגיפה לבין ההכרח להשיב את המשק לתפקוד מלא ככול האפשר. אבל בדרך, נשכחו הילדים.
ילדי הכיתות הנמוכות אינם יכולים לשבת בשקט, כול ילד בשולחן נפרד, במרחק שני מטר איש מרעהו. הם גם אינם יכולים להימנע ממגע פיסי בעת משחקם בחצר, וספק אם כולם יוכלו לשאת את חבישת המסכה ליותר מדקה ביום. ילדים בגיל זה גם לא יוכלו להתאפק בדרכם אל השירותים, ובתוך משחקם הם לעתים קרובות אינם מקפידים על נטילת ידיים בסבון או באלכוג'ל. הם ילדים.
אפשר להבין את משרד החינוך, המבקש בכול מאודו לאזן בין מצב המגפה לבין צרכי ההורים לשוב לעבודה תקינה. כפי שכתבתי בראשית דבריי, כהורה יחידני אני מייחל לזה.
אבל אני לא אידיוט. ברור לי, שברגע שילדיי ישובו אל בית ספרם, הסיכוי שיידבקו בנגיף יעלה. אמנם, על פי המחקרים האחרונים מבני ברק ומקומות נוספים, בגילאים אלה אחוז הנדבקים בקרב ילדים הוא מועט, יחסית לגילאים אחרים. אבל די בכמה ילדים שיידבקו בקורונה, כדי לנגף בזה את משפחותיהם ואת סביבתם. וכמו שאמר עמיחי, "אֱלֹהִים מְרַחֵם עַל יַלְדֵי הַגַּן,/ פָּחוֹת מִזֶּה עַל יַלְדֵּי בֵּית-הַסֵּפֶר,/ וְעַל הַגְּדוֹלִים לֹא יְרַחֵם עוֹד./ יַשְׁאִיֵרם לְבַדָּם."
ישאירם לבדם, במונחים של היום, זה יותירם בבידוד. ואני לא רוצה למצוא את עצמי בבידוד, מבלי יכולת לטפל בבניי או לתקשר עמם.
*
מתווה החזרה ללימודים לכיתות הנמוכות, המוצג לעיל, הוא בלתי ישים. יותר משהוא מביא פתרונות למגיפה הוא מציף את אי-הידיעה של משרדי הממשלה כיצד לטפל בה. זה הזמן להתארגנות קהילות של הורים, להציע למוסדות החינוך במקומות מגוריהם מתווים חלופיים, שיתנהלו על פי כללי הבטיחות של משרד הבריאות, אבל ינסו לקיים את מערכות הלמידה בקפסולות של ישוב, של רחוב, של בניין.
אני לא אשלח את ילדיי לבית הספר ביום ראשון הקרוב. עד אז, אנסה לארגן מערכת למידה חלופית, בתוך גבולות הישוב שלנו. כול עוד הילדים שלנו יהיו סגורים בתוך גדרות הישוב, תובל-פלך, הסיכוי שיידבקו בנגיף וידביקו בו אותנו, יהיה נמוך ביותר. מכיוון שאנו חיים בטבע, הלמידה שלהם תוכל להתקיים בקבוצות קטנות, בליווי הורים ואנשי צוות חינוכי מקרב חברי הישובים, לא רק בחללים סגורים אלא בטבע. את תכני הלימוד נשאב ממשאבי משרד החינוך ללמידה מרחוק. את כללי הבטיחות נקיים על פי הנחיות משרד הבריאות. אבל לא נחשוף את ילדינו לנהגי היסעים, לילדים מישובים אחרים ולכללי התנהגות דרקוניים, שאין סיכוי שיוכלו לעמוד בהם.
הורי ישראל, אל תפקירו את ילדיכם ואל תתעלמו מצרכיהם. המצוקה הרגשית והכלכלית שלכם ידועה לי. אני מרגיש כמוכם. אני חייב לעבוד, רוצה את הזמן שלי בחזרה לעצמי, ודואג מאד לפערי הלימוד שעלולים להיווצר מהתמשכות המצב הזה. אבל אל תתנו למחשבה הריכוזית של משרד החינוך לבלבל אתכם או להתוות לכם ולילדיכם מתווה שאינכם יכולים לעמוד בו. התארגנו בקהילות של ישובים קטנים, בניינים או שכונות, ונסו ככול האפשר לקיים מערכת למידה מיטבית ובטוחה לילדיכם, באופן שיוכלו לקיימה.
