היום ביצעתי, כפי הנראה, את העיסקה הכי טובה בחיי. החלפתי עותק מספרי החדש, "אשת הפיראט היהודי," בעבור שני נתחים נאים של גבינות עיזים תוצרת בית.
עסקת סחר-חליפין כזו היא עתיקה כימות האנושות. היא אפשרת כאשר צרכיו של האחד פוגשים את צרכיו של האחר.
לשחר ואבירמה יש דיר עיזים קטן וביתי בתובל. מדי בוקר שחר מוציא את העיזים לאכול בחוץ. אך כפי שהסביר לי לא מכבר הוא בוחר את נתיב המרעה שלהן בהתאם לצרכי הקהילה. העיזים שלו אוכלות הכול – שיחי פרא, עצים שיש לגזום, קוצים ועשב בר. הן מייצרות מזה זבל אורגני מעולה, שכולנו באים לאסוף מן הדיר ומפזרים בגינות שלנו. אבל רק הערב הזדמן לי גם לטעום את גבינות העיזים המשובחות, ששחר מייצר מחלב העיזים שהוא מגדל.
אבירמה ביקשה לרכוש מידיי עותק חתום של ספרי האחרון בעבור אחותה. היא שאלה כמה זה עולה. נתתי לה מחיר הנחה מיוחד, ואז עלה בי רעיון הבארטר. מכיוון שהשכן הנטורופאת שלנו המליץ לי להמיר את הגבינות שאני קונה בסופר בגבינות עיזים בכלל, ובמיוחד בגבינות העיזים המיושנות של שחר, הצעתי לה עסקה. אני אתן לה עותק חתום של ספרי, בתמורה לגבינות שתבחר בעבורי, במשקל שמחירו כמחיר הספר.
אבירמה נכנסה אלינו הערב, עם גבינות משובחות ביותר. נטלתי פרוסה מאחת מהן, שמתי אותה בפי והיא באמת בטעם גן עדן. יכולתי לטעום בה את העשב ואת המלח ואת טעם האדמה של תובל, להריח את העיזים ולהרגיש את הארומה המיוחדת של גבינה מיושנת.
לקח לי חמש שנים לכתוב את הספר הזה. אשתדל להאריך ככול האפשר את העונג שלי מן הגבינות הללו, בהתאם.
היום היה לי יום שמח מסיבות נוספות. עברתי בדיקה של הגרון שלי באמצעות סיב אופטי. התברר לי, שהצביטות שאני חש מזה מספר חודשים בגרון אינן סרטן, תודה לאל, אלא הן תופעת לוואי של הריפלוקס שיש לי. כדי להפחיתו, אצטרך לחדול לשתות קפה ולעשן. אנסה לעשות זאת בקרוב שוב.
כמו כן, אבא שלי הביא לי עשרים שקיות זרעים של ירקות לזריעת חורף, שהזמנתי ממשתלה אורגנית באזור השרון. כך שמחר אוכל לקום השכם בבוקר, ולבלות איזה זמן בעיבוד הגינה שלי ובזריעת מבחר נפלא של ירקות באדמתה. אני רוצה שגן הירק שלי יתפוצץ מרוב שפע, וכנראה אשיג זאת, בזכות עבודתי בו, עושר האדמה כאן והגשם שיבוא.
כמו כן כתבתי היום שני שירים ועבדתי על עוד כמה, ויכולתי לעשות כול זאת בזכות עוזרת הבית המצוינת, שהסכימה להגיע אלי בהתראה כה קצרה ולנקות את הבית.
אבל החלק הכי טוב של היום היה אימון הכדורגל השבועי שלנו. כמו תמיד, אספתי את הילדים מן הגן, עברנו בבית כדי לשלם לעוזרת ואז נסענו למגרש הספורט הקהילתי. התכוונתי להישאר שם, כמו תמיד, כדי לראות אותם משחקים.
"אבא," הפתיע אותי דניאל, "אתה לא חייב להישאר איתנו. אתה יכול ללכת הביתה ולבוא לאסוף אותנו אחרי האימון."
הבטתי בו מופתע לחלוטין, אבל מאד גאה.
"אבא, אני לא כול כך רוצה שתלך," אמר מיכאל, "אבל אני רוצה שהבית יהיה מסודר כשנחזור אליו. אז לך הביתה לסדר את הבית אחרי העוזרת."
וזה מה שעשיתי. אבל בכל זאת הקדמתי ברבע שעה לפני סוף השיעור, כדי להתבונן בבנים שלי מתאמנים ולצלם אותם בועטים אל השער.
אם אתם/ן אוהבים/ות את הפוסטים שלי, אולי תרצו גם לתמוך במסע שלי אחר עוד זמן כתיבה, כאן.
תודה, ולילה טוב,
אילן.
בגנות הכסף ובזכות החליפין:
כשאמר אספסיאנוס כי ״לכסף איין רייח״ – אמר גם צדק.
לכסף איין רייח אמר כדי לשבח את השיטה שמימנה את שליטתו ושלטונו.
והנה אנו, אנשים ולא שליטים, נזכרנו בטעם ובריח , בהפתעה ובמפגש שנוצרים בחילוף החומרים.
לא מטבעות עברו כאן ולא העברה בנקאית דיגיטלית מהירה כבזק ומנוכרת כזכוכית המסך אלא קסם גדול.
שכן שיועץ ואיש שמקשיב, ספר מרחיק נדוד, עיזים המתחברות למוצאות האדמה ורועה מסור עד כאב, סירי נירוסטה וגבינה מתבשלת, ושליחת החליפין וסיגריה קצרה וערב בגינה.
ומהו הכסף לעומת כל אלו?!