החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (162).
בין עשר או אחת עשרה לחצות של ליל שישי, לשבת בחצר עם עיתוני סוף השבוע, אמריקנו וסיגריה, אלה השעות הכי טובות בשבוע בעבורי. אחרי הקניות של הבוקר וסידורן, אחרי שתי מכונות כביסה, שמיכאל עזר לי בתלייתן, אחרי הבישול ועריכת השולחן לארוחת ליל שישי, אחרי טאטוא נוסף של הבית וקבלת השבת, אחרי אחסון המאכלים או הקפאתם ורחיצת הכלים, ואפילו אחרי כתיבת סצנה קצרה ברומן הבא ואחרי כמה שעות שיר מזדמן – אלה השעות הכי טובות בשבוע בעבורי. בחוץ שקט, גם בפנים, בלב. והמחשבות רבות.
הערב בפעם הראשונה דניאל ישן מחוץ לבית, בביתו של חבר. ילד מן הישוב שלנו, שהם מבלים יחד הרבה. אמנם, שני הבנים כבר יצאו לפני כשבועיים לשלושה ימים ושני לילות במחנה של התנועה, אבל דבר כזה, שינה אצל חבר, מתרחש אצלנו בפעם הראשונה. וכמו תמיד, זה קשה לי. קשה לי לפרוש את זרועותיי ולתת לילד שלי לפרוח מן הקן, אפילו שמדובר במרחק כמה מאות מטרים בלבד.
וגם לאחיו, מיכאל, זה קשה. כשעלה להתקלח אמרתי לו, שאני מקווה שייהנה לישון לבד. הרי הם ישנים יחד, מכורבלים זה בזה, מאז נוצרו ברחם ועד עצם היום הזה. כשירד מן המקלחת שאל במתיקות, האם יוכל לישון אתי הלילה. אמרתי לו כמובן שכן, וסיכמנו על חלוקת המרחב במיטה. הוא בצד שמאל, קרוב לקיר ולדלת החדר, הממ"ד, ואני בצד ימין, קרוב לשקע החשמלי אליו מחוברת מכונת הסי.פאפ שלי, שאני ישן אתה מדי לילה ומדי צהרים, כדי שחלילה לא אתפגר מאחד מעשרות דומי הנשימה שאני חווה מדי לילה.
צפינו יחד במהדורת החדשות של ערוץ 12, ולחליפין בזו של הערוץ הראשון, ואז, אחרי שמיכאל הלך לישון, יצאתי לקרוא עיתונים בחצר. התחושה הכי עמוקה שניעורה בי, למשמע הפרשנים באולפן ולמקרא עיתוני השבת, הייתה אחת. היא אינטואיטיבית לגמרי, אבל גם אינטואיציה מבוססת על עיבוד נתונים.
איך כל הפרשנים והעיתונאים מרבים להג על הבחירות החמישיות הקרבות, ואיש מהם אינו נותן דעתו על דבר אחד. אנחנו עומדים בפני מלחמה עם חיזבאללה, שתלווה במטחי טילים מעזה. המלחמה תתחיל מסביב לאסדת הגז, אך זו תהיה רק אמתלה. כל הנימים והצינורות כבר נרקמו במתווה הזה. ברית ההגנה הבלתי מדוברת של ישראל וארה"ב עם המפרציות, ומולן ברית המצורעים של רוסיה, איראן וטורקיה; הידרדרות מצבו של חיזבאללה, המחייבת אותו לנקוט בפעולה מלחמתית נגד ישראל; רצון הנקם של איראן בישראל על המב"מ וסדרת החיסולים, חקירת הבכירים וההשפלות שישראל מסבה לה בשטחה; חוסר התקווה וההקצנה של הפלסטינים; ואי היציבות הפוליטית בישראל, פרצה הקוראת לחרחור מלחמה ולטרור רצחני.
אנחנו עומדים בפני מלחמה, שתתרחש בזמן ממשלת המעבר. מה שנדמה לפרשנים ולעיתונאים כעונת המלפפונים של יולי-אוגוסט, שבה הקמפיינים של מערכת הבחירות מושהים עד ספטמבר, הוא פטה מורגנה. מתחת לשטח רוחשות הכנות למלחמה מצד חיזבאללה וחמאס, והיא תתרגש עלינו בחודשים הקרובים.
כל הדיבורים על תיקי הנאשם ועל יוקר המחייה, על התליון המוזהב ופולחן האישיות, על סכנת הפשיזם הגובר בחברה הישראלית ועל התנודדות ישראל על הסף שבין דמוקרטיה לבין מדינת לאום חשוכה ופשיסטית, כל אלה יתנדפו עם הישמע האזעקה הראשונה ועם מטחי הטילים הראשונים שינחתו על אסדת הגז ועל יישובי הצפון, מלווים בניסיון חדירה של חיזבאללה וכיבוש של ישוב בתוככי ישראל.
המציאות הזאת תתפוס את יאיר לפיד, ראש ממשלת המעבר, ואת בני גנץ, שר הביטחון, ואת שותפיהם, אלה הנוכחיים ואלה המתמהמהים להצטרף אליהם, כמו שלושת הרמט"כלים, גבי אייזנקוט, משה בוגי יעלון וגבי אשכנזי, והם שיצטרכו להתמודד עמה, בממשלת מעבר שתוקפה יוארך מאד. לכן, זה הזמן לשלושת הרמטכ"לים לשעבר למהר ולהכריע עם מי הם חוברים. אין לכם זמן, חברים. המזרח התיכון לוהט לא פחות מפריז ומלונדון, ולא בשל שינויי האקלים.
והלוואי ואשגה.
