הבוקר, כשעשיתי כושר, ערכתי קניות בשוק ואז ניקיתי את הבית לשבת, הייתה לי הרגשה ברורה, שזו הפעם האחרונה שאני קונה בשוק הכרמל וזו הפעם האחרונה שאני מנקה את הבית הזה. זה לא משהו שאפשר להסביר במילים. זה סוג של ודאות עמוקה. בעוד שבועיים אנחנו על משאית, בדרך צפונה.
שום דבר עוד לא סגור לי. עוד לא סגרתי עם בעל הבית מה אני עושה ומה מותר לי מבחינתו לעשות עם דירתי כאן, עוד לא סגרתי חוזה על בית בצפון. אבל מבחינתי אני כבר סגור הרמטית. בעוד שבועיים אנחנו עולים לצפון. אם יהיה צורך, אשאיר את דירתי כאן ריקה, כדי ששוכרים ו/או קונים יבואו לראות אותה. כך, בלא הגיבוב של חפצינו המרובים, והספרים, המכסים את קירות הבית ממסד עד טפחות, גם יוכלו להתרשם מגודלו ומיופיו.
שיהיה ברור – אין לי כוונה לנטוש את הנכס, מבלי להסדיר את נושא הזכויות שלי בו. אם לא נצליח להיקלט בתובל או בגשור, נחזור לנווה צדק. אבל זה מה שיאפשר לי לעבור צפונה, ולבלות את הימים האחרונים של החופש הגדול בסידור ביתי החדש שם ובהתחלת תהליך הקליטה של הילדים בחברת הילדים בקיבוץ. וכל זאת, לתקופת התנסות. יהיה טוב, אמכור את הדיור המוגן שלי. יהיה רע, אחזור לנווה צדק. אף אחד לא מגרש אותי מפה.
באופן זה לא אהיה לחוץ להשכיר או למכור את דירתי כאן בכול מחיר, אלא רק למי שייתן לי מחיר טוב בעבורה, באחד משני האופנים. בו-בזמן, לא אוטרד מתחילתה של שנת הלימודים ב-1 בספטמבר. כבר היה שם. ערוך ומוכן לקראתה.
זהו זה. אני לא יכול עוד לחיות את הפיצול בין החלום שלי לבין מציאות חיי. אני קם ואורז ועובר. ומי שמכיר אותי יודע, שכאשר אני נתקף בדחף הזה, אני גם מממש ומקיים אותו.
אחר הצהריים, כשסידרתי את הבית אחרי הניקיון, הקדשתי זמן למיון צעצועים. זרקתי שתי שקיות גדולות של שברי צעצועים, ארזתי משחקים בקופסאות. בו-בזמן גם ביליתי זמן בכתיבת חשבוניות במטרה לשלוח השבוע את כול התמורות למי שתרמו לקמפיין שלי, ובעריכת ספר הסיפורים שאני חייב לסיימו. כך אעשה גם בימים הבאים. אכין את הבית לאריזה ואסיים את המשימות הדחופות, שאני גורר אתי כול הקיץ, כך שאוכל לזמן הנה חברת אריזה והובלה, שתעשה את האריזה וההובלה בעבורי.
כשסיימתי כול אלה נסענו לאבא שלי לארוחת ערב משפחתית. מיכאל ודניאל השתוללו על המדרכה בחוץ, עם הרובים שלהם. הם נעמדו על המדרכה בצומת הרחובות, וצעקו לנהגים החולפים על פניהם 'עצור!' ועוד. היו נהגים שקראו אחריהם בבהלה שלא יירדו לכביש. אבל אני השגחתי עליהם שלא יעשו כן, וכשנמאס לי לעמוד איתם בחוץ הכנסתי אותם הביתה, אל המזגן.
לפני ארוחת הערב עוד הספקתי להכין טיוטת הסכם ביני לבין בעל הבית. היא תצטרך כמובן לעבור בדיקה משפטית וניסוח מקצועי. אבל התוויתי בה את עקרונות העיסקה שבכוונתי לקדם.
עכשיו הזמן שלכם – היו פה נציגיה של חברת הובלה אחת, שדרשו 7500 ש"ח להובלה לגליל ועוד כ-5000 ש"ח (מחיר משוער, מפני שהוא לפי שעות) לאריזת הבית. אני זקוק לעוד הפניות לחברות אריזה והובלה, כדי לעשות השוואת מחירים.
כמו כן, אם מישהו/י מכם מכיר אנשים שירצו לשכור לשנה או שנתיים דירה מקסימה בנווה צדק, עם שלושה חדרים מרוצפים באריחים צבעוניים, כל חדר בגודל שלוש על ארבע מטרים ובגובה 3.40 מ', ושתי כניסות נפרדות, כך שהחדר הקיצוני יכול לשמש כקליניקה בנפרד מן הבית, שיודיע לי. המחיר ההתחלתי לשכירות יעמוד על 8700 ש"ח. הנחה תיתכן רק אם השוכר ייקח על עצמו את סיוד הדירה, ו/או אם ייתן לי דמי שכירות לשנה מראש. מחיר זה, אגב, הוא שליש ממחיר השכרתה של הווילה השכנה לביתי. כך שזהו מחיר משתלם מאוד, בגוש הרחובות הכי מבוקש בנווה צדק.
באשר למכירת דמי המפתח, זה מה שאני מעוניין בו. אבל עלי להמתין מקודם לכן להערכת שמאי מקצועית. המחיר המשוער שאמדו עורכי דין המתמצאים בחוק הגנת הדייר הוא בין מיליון ומאתיים אלף למיליון וחצי שקל. אבל את המחיר הסופי אדע רק בשבוע הבא.
שימו לב, לא ניתן לקבל משכנתא לרכישת דירה בדמי מפתח. כך שאין טעם לפנות אלי אם אין לכם את הסכום הזה זמין.
סלחו לי על הטון המעשי של הפוסט הזה. אבל זה הלך הרוח שלי כרגע. החלטתי לסגור עניין. ובל תחשבו, שזה הופך אותי ללחיץ או לסחיט. שכן, ביכולתי להשאיר את הדירה ריקה עד שישה חודשים מעזיבתה, בלי היזק. וחוץ מזה, עוד לא הוצאתי כף רגל מחוץ לבית:)
עכשיו נראה אתכם – ממליצים לי בטובכם על חברת אריזה ו/או הובלה, ומסדרים לי שוכר/קונה הולמים.
ולחבריי וחברותיי בתובל – פקחו עין על בתי הקיבוץ המושכרים ועל הבתים בהרחבה. פנינו מיועדים אליכם, אלא אם כן אקבל הצעת מחיר שאין כמוה מן הבית ששמתי עליו עין בגשור.
הערב פתחתי כמה וכמה פעמים את התנ"ך בהקשר למה שאני מתכנן. הוא נפתח לי, לתדהמתי, שוב ושוב, בפרק הדן בחלוקת הארץ לשבטי ישראל, ובכול פעם נחה אצבעי על 'רמת גלעד.'
ניגשתי למחשב, וחיפשתי אחר רמת גלעד. הסתבר לי, שהיא מצויה בעברו המזרחי של נהר הירדן. כלומר, בנחלת שבט גד, במה שמזוהה כיום כשטחים הכבושים.
אני לא אלך לשם, כמובן. אבל אקח מן התנ"ך את הביטוי 'רמה', ואתייחס אליו כאל הנחייה לגור גבוה, בהרים, אם בגליל ואם ברמת הגולן.
וכך גם יהיה.
ומכיוון שהשם בעזרי, בעוד שבועיים ניסע במכונית שלנו מאחורי המשאית, שתוביל את תכולת ביתנו בדיוק לאחד משני יעדים – גשור ברמת הגולן או תובל בגליל.
ועכשיו, עם ראש צלול ובהיר, בית נקי, אבטיח קר ועוף מבושל לכול השבוע, וגם פסטה בולונז נהדרת של אוסי גיסתי, אפשר להתחיל את השבת.
שתהיה לכם שבת שלום.
היי אלנור,
כן, זו דרך טובה לעדכן אתכן במה שקורה:) אבל מסתבר שעוד יש לי דרך לעשות עד לשם. והיא תיעשה.
נשיקות וד"ש לאמא,
אילן.
אילן יקר, אין כמוך. פשוט אין. עוקבת בהתרגשות אחרי המסע הפנימי שלך אל הצפון ומחכה בתפילה להצלחתו של המסע הגשמי, עם הילדים, אל ביתכם החדש.
תודה רבה, איילת,
אחפש אותו בהקדם.
שבת שלום,
אילן.
תעשה חיפוש באינטרנט – איציק שמעיה – מוביל מכרמיאל, לפני 10 שנים באמצע מלחמת לבנון העביר אותנו מרמה"ש לתובל. הגיע כמו שעון (התייצב בשש בבוקר ברמה"ש), מקצועי ומסודר. ממליצה בחום
ולגבי דיור – יש פתרונות, דיברנו עליהם
מחכים לכם !