זה יתחיל לאט. מעט אחרי ניצחון הימין בבחירות. זה לא יהיה מעשה מתוכנן, אלא רצף של מעשים קטנים. כול אחד יעשה את שלו. אחד רק יכין רשימות של מתנגדים. יעבור על הרשתות החברתיות, יסמן כול מי שצייץ או כתב נגד שלטון נתניהו. אחר רק יבנה חוליות איסוף של המתנגדים מבתיהם. במכוניות אזרחיות, בבגדים אזרחיים, רק עם סרט סימון על הזרוע, יעברו אנשי המיליציה הביביסטית בין בתי המתנגדים, באישון ליל, ויאספו אותם אל הלא נודע. שלישי רק יכין כמה בתי ספר, מוסדות ציבור ואת מתקן קציעות לקליטת האסירים. רביעי רק יכין כוח אדם של סוהרים בני ברית כדי לייסד סדר יום במתקני הכליאה ולשמור על הסדר. אחרים יתנדבו לשמש בתפקידים אזרחיים אנושיים במחנות. לתת למתנגדים האסורים מזון, מלבוש, מענה רפואי ושירותי קבורה.
התשתית הערכית לזה כבר מוכנה לגמרי. המתנגדים כבר הפכו ל'סמולנים,' לבוגדים, לעוכרי ישראל, לצאצאי הנאצים או לכאלה, שחבל שהנאצים לא סיימו את עבודתם עמם ועם אבותיהם. מוסדות השמירה על הדמוקרטיה, ובהן התקשורת, בתי המשפט, הפרקליטות והיוהמ"ש, היו כבר למעוזי השמאל, לפרקליטות שבתוך הפרקליטות, לאליטה המנסה לכפות את כוחה על רצון העם. כעת כול מה שנותר הוא להבטיח את בחירת נתניהו למרות כתבי האישום.
כול דבר יוכל להצית את הפתיל. הכרעת היוהמ"ש שחבר כנסת מכהן תחת שלושה כתבי אישום אינו יכול להקים ממשלה; קביעת תאריך לתחילת משפטו של בנימין נתניהו; כול יום במהלך משפטו. כול דבר שירע את מצבו המשפטי של נתניהו, בייחוד אם יבוא על רקע בחירתו מחדש, ביום חמישי הקרוב, כיו"ר רשימת הליכוד, יהיה הגץ שמצית את הפתיל, הרווי כבר בחומר דלקה.
זו לא תהיה מלחמת אחים ברחובות. זה יהיה כינוס מתנגדים למתקני כליאה, כדי לשמור על החברה מפניהם, ולבצר כאן דיקטטורה עממית, כזו הרוחצת בניקיון כפיה, מאמינה שהיא המחנה השומר על ערכי הדמוקרטיה מפני עריצות האליטות, ועל ערכי עם ישראל.
זה ייפול או יקום על פי תוצאות הבחירות המקדימות בליכוד, ביום חמישי הקרוב. אם בנימין נתניהו יזכה בהן ברוב, למרות כתבי האישום שלו, זה יהיה הסימן. סימן שלכך אנו הולכים. תהיינה בחירות. אם גנץ ינצח, זה עדיין לא יבטיח לו את השלטון, בגלל ליברמן. ליברמן הוא לא סוכן של הקג"ב, אלא של הכאוס. הוא פורח בחסות הכאוס וקמל כאשר הוא חבר בשלטון. לכן, הסכנה הגדולה היא שחזון האחדות יקרוס, הימין יקים את הממשלה הבאה, ואם זה יהיה בראשות נתניהו, מחנות המתנגדים ייצאו לדרך. וכולנו נהיה בהם. שופטים ופרקליטים, אנשי תקשורת, סופרים ובמאים ושחקנים, כול מי שהעז לצייץ נגד יאיר נתניהו ושופרות בית המלוכה. היו סמוכים ובטוחים. הרשימות כבר קיימות. אלה רשימות החסומים בדפי הטוויטר והפייסבוק של יורש העצר ושליחי המלוכה.
התמונה הזאת תשתנה רק אם גדעון סער ייבחר ביום חמישי הקרוב לעמוד בראשות הליכוד. במקרה כזה, תוקם ממשלת אחדות או תוקם ממשלת ימין, אולי קיצונית מבחינה מדינית, אך שפויה מבחינה ערכית. ולכן הבחירות המקדימות בליכוד, ואחריהן מערכת הבחירות השלישית, הן כה חשובות.
לסיום, לחבריי וחברותיי מקהילת הלהטב"ק, מי מהם שיצאו נגד היוזמה להקמת מפלגת שוויון, שבסיסה להטב"קי ומוטת כנפיה נשענת על כול המגזרים המודרים בחברה הישראלית – אני מאד מקווה שכולנו נתגייס כדי להציל את מרצ, את המחנה הדמוקרטי ואת מפלגת העבודה, ויותר מכך מקווה לניצחונה של כחול לבן. אך אם מרצ תיעלם מן המפה הפוליטית, וכחול לבן, על חברינו הלהטב"קים בתוכה, תהיה באופוזיציה, זו תהיה האות לגבש את הקהילה כמפלגה. נמנעתי מזה במערכות הבחירות שתכפו עלינו בזו אחר זו, כדי לא להחליש את גוש המרכז-שמאל. אך במידה ומערכת הבחירות הבאה תסתיים בעליית הימין, לא תהיה ברירה בידינו אלא לפעול יחד. שאם לא כן, ערכיו של הרב פרץ וערכיה של מפלגת 'נעם' הם שישלטו על השיח הציבורי ויכתיבו את מעמד הקהילה.
השאלה היא כמה מאתנו יהיו כבר אסורים במחנות המתנגדים, וכמה מאתנו עוד יהיו חופשיים כדי לקומם את המהפכה.
מאמר זה נדחה משני עיתונים מובילים. לדיסטופיה כזו אין קונים. אבל אם תביטו בהיסטוריה תבינו, כי איננו מצויים במדרון, אלא בתהום חלקלקות. הפשיזם כבר כאן. זהו פשיזם אינטליגנטי, משכיל, העוטה על עצמו לקסיקון 'דמוקרטי,' כמו 'דעת הרוב' ו'העם יחליט.' הצעד הבא יהיה, שהעם גם יאסוף מתנגדים, יאסור, ישפוט ויגזור את דינם. אני מקווה שאני שוגה, ושלא יהיה עלי לנופף במאמר הזה בפני עורכי העיתונים שדחוהו היום, בשעה שניפגש במחנות.
