הערב, אחרי ש-200 רבנים פרסמו גילוי דעת, התומך ברב הראשי של ירושלים, אריה שטרן, שיצאה נגד ההורות הלהט"בית בשל 'אומללות ילדינו.' הבנתי שאין לי ברירה. אני מוכרח להתחיל לספר על מסעותיי עם רבנים, אברכים ועוד מצאצאי הציונות הדתית, פשוט כדי להסיר לוט מעל צביעותה של קהילה זו.
הפעם הראשונה שנתקלתי בה בהומואים דתיים וחרדים הייתה במפגש סודי, שהתקיים אי-שם בראשית שנות השמונים, בדירה פרטית בתל אביב. מי שריכז אז את פעילות הו"ד (הומוסקסואלים דתיים), קבוצה שהתנהלה בסודי-סודות, היה חברי המנוח, תיאו מיינץ. נדמה לי שהוא שהזמין אותי למסיבה זו.
נכנסתי לחדר מואפל חלקית, ושם, לתדהמתי הרבה, ראיתי זוגות של גברים חסידים וחרדים, לובשי קפוטות ושטריימלים, רוקדים סלואו. כמעט ופרצתי בבכי, מרוב התרגשות, בייחוד כשסיפרו לי כול אחד מאיזו שכונה או ישוב דתי הם באים. לא אספר זאת גם היום, בחלוף שלושים שנים ויותר.
מה שקרה אחרי כן היה מאוד מעניין. היה לי אז טור בעיתון 'זמן תל אביב.' רמזתי בו על קיום קבוצה כזו. מיד אחרי פרסום הכתבה הגיע אלי, לביתי בנווה צדק, רב חרדי. הוא ביקש להיכנס אלי הביתה, ומכיוון שזיהיתי אותו מאותה מסיבה, הזמנתיו פנימה ברצון.
הוא נשק למזוזה שעל סף דלתי, נכנס אלי הביתה, נפנה אלי ואמר: "באתי כדי להזהיר אותך, שאם תכתוב מלה אחת על החוג שלנו נרצח אותך."
ולמול עיניי ההמומות הוא גם ניגש אל מכשיר הטלפון הביתי שלי, חייג למישהו ואמר לו בקול צלול שהמסר הועבר.
אני כמובן נותרתי רועד וחיוור פנים שעה ארוכה אחרי כן.
*
חלפו שנים. אני יצאתי מן הארון, פרסמתי ספרי שירה, שהציר המרכזי שבהם היה ההתמודדות עם השסע שחשתי בין יהדותי לבין ההומוסקסואליות שלי, ובתוכם יצירות כמו הקדושתא, רצף הפיוטים המעטרים את תפילת שמונה עשרה, בגרסה הומוסקסואלית. מאז, הפכתי לאדם שדתיים וחרדים מזרמים שונים משחרים לפתחו, תרתי משמע. כך הסתבר לי, למשל, שספר משלי מסתובב בין הידיים בחצר חסידות מסוימת, או שחרדים נכנסים לחנויות ספרים בירושלים, מתיישבים בהן, קוראים את ספריי מכריכה לכריכה, ואז נמלטים מתוכן.
במהלך השנים שחלפו מאז נעוריי ניהלתי כמה וכמה מפגשים סוערים, עם כמה מטובי בניה של הקהילה החרדית ושל הציונות הדתית. האחד היה מגיע אלי באישון לילה מחצר החסידות שלו, האחר היה מגיח מדי פעם מיוזע כולו, בריצה, היישר באוטובוס מן הישיבה, השלישי היה חרדי, אבל הייתה לנו קרבה גופנית ונפשית גדולה, והיו לי גם שני אהובים, שניהם מישובים מרכזיים מאוד של הציונות הדתית-לאומית, שבשניהם התאהבתי עד כלות.
הקהילה החרדית והציונות הדתית מוציאות גברים לתפארת. הם עושים אחלה סקס, מסוגלים לעשות סקס שבע פעמים בלילה, שזה באמת משהו, וגם דיסקרטים ושומרי סוד כמוני. אני לעולם לא אחשוף איש מהם, לעולם לא אספר מניין בדיוק הגיעו אלי ואיך. סודם שמור עמי. אבל דבר אחד אומר – כול ההתנפלות הזאת של רבנים על קהילת הלהט"ב היא מרמה אחת גדולה, המכסה הן על טובי בניה של הציונות הדתית, העושים סקס גברי נפלא, והן על התועבה-באמת המתחוללת מאחורי הטלית – ניצול קטינים, אונס, ועוד כול מיני חולירע, שהחברה החרדית מצטיינת בהם.
הרבנים האלה בכלל לא יהודים בעיניי. הם טריפה. אני הרבה יותר יהודי מהם, גם מבלי לקיים תרי"ג מצוות. מפני שאני יש בי חמלה ואהבת אדם, מה שהם חסרים לבלי די.
לזה כמובן שייך הפזמון הסאטירי שפרסמתי כאן לפני כמה ימים, ואולי זעזע חלק מכם/ן.
שיהיה לכם/ן לילה טוב.
