אמש קראתי ידיעה על אם שנעצרה, בחשד שהזניחה את שלושת ילדיה. על פי הידיעה, השכנים הזעיקו את המשטרה, מפני ששמעו בכי בלתי פוסק של הילדים מן הבית. כשהשוטרים נכנסו פנימה מצאו תאומים הלבושים בחיתול בלבד, וילד גדול יותר עירום. האם התנגדה לטיפול שלהם בילדים ולמעצרה.
מרגע שקראתי את זה התקשיתי להירדם מרוב מחשבות.
איך אפשר לעשות דבר כזה לילד. אמנם, עצם התנגדות האם למעצר מרמזת, שאולי משהו איתה לא כל כך בסדר. אבל בכל זאת, המחשבה על הילדים האלה מחרידה. אני כל כך מתמסר לטיפול בילדיי, עד שלעתים אני חושש, שמא חסרה להם שכבת ביגוד, כמו הערב, כשהוצאתי אותם לטיול קצר, עם שלוש שכבות בלבד, והייתה רוח די חזקה בחוץ, או שמא אני מלביש אותם יתר על המידה, כמו אתמול, כשהיה יום שמשי, והם יצאו למעון עם שלוש שכבות. אוברול, עליו חולצה ועליה סווטש שירט.
חשבתי, בהקשר זה, גם על הוויכוח הבלתי פוסק על זכותם של הומואים כמוני להורות בלי אם. על בילי מוסקונה לרמן ועירית לינור ואחרות, היוצאות נגד תופעת הפונדקאות, ועל טוקבקיסטים/יות רבים המצדיקים אותן.
על כך עוד אכתוב בצורה מעמיקה יותר בדרך אחרת. אבל למקרא הידיעה הזאת בעיתון, לא יכולתי שלא לחשוב על ההתנגדות להורות ההומואית. על כך, שמטבע הדברים, מרבית מקרי ההזנחה של ילדים, עזובת ילדים, ההכרח להעביר ילדים מבתיהם למשפחות אומנה וכיוצא באלה דברים נוראיים, מתרחשים במשפחות 'רגילות,' שיש בהן אבא ואמא. אבל אלה אינם מסוגלים לתפקד כהורים.
בתום כמעט שנה של הורות, ששינתה אותי ואת חיי כליל, כבר אין לי עניין להשתתף בפולמוס הזה. אני גם לא מרגיש בכך שום צורך. הילדים ואני מתקבלים בכל מקום באהבה גדולה ובפרגון אדיר.
הבוקר הייתי בעיריית תל אביב. גיליתי, שבתור משפחה חד-הורית מגיעה לנו הנחה של 20% בארנונה, מלידתם של הילדים ועד הגעתם לגיל 18. זה מסתכם בכמה עשרות שקלים לחודש, אבל באלפי שקלים כשמדובר בשמונה עשרה שנים.
הפקידה שקיבלה אותי הייתה יעילה ומקסימה. אבל כשהתקשרה לעמית שלה, כדי לברר משהו, הוא ניסה לגרום לה לדרוש ממני איזו הוכחה לחד-הורותי.
"אבל זה מופיע בתעודת הזהות שלו, והוא עשה אותם בפונדקאות בהודו," השיבה לו, "מה עוד אתה רוצה!?" והסדירה לי את ההנחה.
כשהודיתי לה, אמרה לי – "גם לי יש תאומים."
"אז את יודעת מה זה," חייכתי אליה.
"כן, בהחלט. שיהיה לך בהצלחה!" איחלה לי.
אחרי כן נסעתי בקו 125 לביקור ראשון אצל ספרית ברחוב אלנבי. האקס שלי מסתפר אצלה והמליץ לי עליה. יחד איתי ישבו במספרתה הקטנה עוד גבר שעשה פדיקור, ושלוש נשים, כל אחת בשלב אחר של צביעת שערה או של תספורת.
"אנחנו עוד לא מכירים," אמרתי לה, "אבל הגעתי בהמלצה של חבר. קוראים לי אילן, והנה, כך נכיר," נהגתי כמו כל אם יהודיה טובה, הוצאתי את האייפון והראיתי לה את תמונתם של מיכאל ושל דניאל באדום, מן היום האדום הבוקר, בגן.
"הנכדים שלך?" שאלה.
"לא, אלה בניי," חייכתי אליה.
"מה, התחתנת בגיל כל כך מבוגר?"
"לא. אני גם האבא וגם האמא שלהם. עשיתי אותם בפונדקאות בהודו."
"מה, מה, אימצת אותם בהודו?" התערבה בשיחה לקוחה שישבה על הכסאות מאחור, שערה בצבע.
"לא, הם ממש הבנים שלי, אבל עם ביצית הודית," אמרתי לה מבעד למראה.
"תראה, תראה," עטו עלי כל הנשים בחדר, והעבירו ביניהן את האייפון שלי עם תמונות הילדים.
"גם אני רוצה לראות," אמר הגבר מעמדת הפדיקור, וקיבל לידיו את המכשיר. "איזה ילדים יפים," הוסיף.
"לי יש נכדות סיניות," התגאתה מישהי לידי, הוציאה את האייפון שלה והראתה לי תמונה של שתי נכדותיה המקסימות. בנה התחתן עם סינית. הם גרים בניו יורק. הסינית סינית, אבל הבנות התגיירו בגיור רפורמי.
היה כל כך נחמד שם, במספרה, שהבטחתי שאחזור בעוד חודש.
וזה גם עלה לי חצי מחיר מכרגיל.
אחרי כן הלכתי ברגל לסופר פארם של אלנבי. יש עכשיו מבצע על אבקת כביסה "תינוקלין." 9.90 ש"ח במקום 25.00 ש"ח לחבילה, אבל רק אחת ללקוח.
הוצאתי שתי חבילות מן המדף ובאתי לקופאית.
"מצטערת, אפשר רק חבילה אחת ללקוח," אמרה הקופאית הצעירה.
"אבל יש לי תאומים," ניסיתי את מזלי.
"רק חבילה אחת ללקוח," חזרה ואמרה.
"אז תעשי לי חשבון על אחת, ואשלם, ואז תעשי עוד חשבון," הצעתי לה.
היא התעקשה.
מאחרי עמדה אם שחיכתה שיביאו לה איזה מוצר.
"את יכולה לקנות בשבילי חבילה?" שאלתי.
"כן, בטח," חייכה.
הגשתי לה שטר של עשרים שקלים. היא קנתה בעבורי את החבילה השנייה.
"אחוות הורים," חייכתי אל הקופאית.
"לא, זה הישראלים," היא השיבה.
"את לא יודעת מה זה לגדל לבד שני ילדים," אמרתי לה.
"איך היא תדע, היא עוד צעירה," אמרה האם מאחריי.
יצאתי משם מבסוט, עם שתי חבילות "תינוקלין."
בלילה, אבא שלי הגיע הנה עם אספקה ענקית. הוא שמע על המבצע בסופר פארם, וקנה בו ארבע קופסאות מטרנה לדניאל, במחיר 45.00 ש"ח במקום 67 ש"ח, ושלוש חבילות חיתולים בהנחה מופלגת.
שמתי את המוצרים על המדפים בחדר הילדים, וחשבתי איזה אבא נהדר יש לי, ואיזו דוגמה נפלאה של אבהות הוא נתן ונותן לנו, בניו. ואז נזכרתי שוב בילדים שהוזנחו על ידי אימם.
מזל שיש לי ממי לקחת דוגמה לאבהות.
עם כל ההיסטוריה שלנו, מגיל ההתבגרות ועד כה (אם בכלל סיימתי אותו:)) – אבא שלנו הוא הכי בעולם.
