מעטים מבין חבריי וחברותיי כאן יודעים, שצוות משרדי ואני היינו מי שטיפלו ביחסי הציבור של אירוויזיון 1999 בישראל. היה לי אז משרד יחסי ציבור גדול בתל אביב, אחד המשרדים הגדולים שטיפלו ביחסי ציבור בתחומי התרבות בארץ. עשינו יחסי ציבור לערוץ הראשון ולערוץ הילדים, לכול הקרנות לקולנוע, הפסטיבלים והתיאטראות הגדולים. ואז יצא הערוץ הראשון במכרז בין משרדי יחסי ציבור, מי מהם יטפל ביחסי הציבור של אירוויזיון 1999 בישראל.
משרדי נבחר אז מבין 25 משרדים אחרים. נפגשתי עם צוות ההפקה הבכיר, ובראשו אמנון ברקאי, המפיק הראשי, וחנה קלופפר, ועם נציגת לשכת הפרסום הממשלתית, לינדה ריבקינד, אשתו של פרופ' אבי ריבקינד מ"הדסה." למדנו את פרטי האירוע, את הדרישות הרבות בתחום הכיסוי התקשורתי, ובהן קיום מסיבות עיתונאים ברצף, מדי יום, לכול משלחת המגיעה ארצה, הכנה של עמדות מחשב לדיווח און ליין ולהעברת מידע און ליין לכל כלי התקשורת ברחבי תבל, ונערכנו בהתאם. הקמנו בבנייני האומה בירושלים חדר תקשורת עם מאות עמדות, לעיתונאים הרבים שהגיעו לסקר את האירוע, קיימנו המון מסיבות עיתונאים, ואני בניתי צוות, ובו היו חברים וחברות עובדים ועובדות שידעו את שלל שפות תבל והיו יכולים, בעיקר יכולות, להגיב ולהשיב לכול בקשה של איש או אשת תקשורת במקום, וגם לתרגם ולהפיץ במהירות הודעות לעיתונות.
אירוויזיון 99 היה בעידן טרם הרשתות החברתיות. את המידע העבירו בפקס ובמייל. כמה חודשים לפני האירוע בניתי מאגר מידע של עיתונאי אירוויזיון, אותו קיבלתי מאיגוד השידור האירופי ושדרגתי, ואז בניתי עיתון פקס, האוסף מדי שבוע ידיעות, זוטות, אנקדוטות וכדומה מחיי הזמרים והזמרות והמשלחות לאירוע, ומפרסם אותן ברחבי תבל. כשהגיע שבוע האירוויזיון עלינו כולנו לירושלים, השתכנו בבית מלון ובנינו מטה יחסי ציבור בבנייני האומה.
זה היה שיא עבודתי כאיש יחסי ציבור בישראל. אחרי כן קיבלתי את התקציב של ערוץ ה-בי.בי.סי פריי, מרגע השקתו בארץ, וטיפלתי בו במשך שבע שנים, ועוד הרבה לקוחות אחרים. אבל צוות עובדים כמו אז, לא היה לי. אורן זך, ג'ני פרליס ברק, איילי חסון, גל ג'וס, שרון כהן, סמדר חדש, רפי זוהר, יעל אלמור, אני מקווה שלא שכחתי איש, כי עברו מאז שנים – זה היה צוות מדהים.
זכיתי גם לשיתוף פעולה מופלא מצד לינדה ריבקינד. אשת מקצוע מעולה, וקולית. אחת שיודעת להתמודד עם כול קושי וכול דרמה. עזר לנו הרבה גם דובר ה-בי.בי.סי דאז, דונלד סטיל, שפשוט הגיע עם האירוויזיון לירושלים, בא למשרד שלנו והודיע שהוא לרשותנו בכול דבר ועניין, ומאז ועד היום נותרנו חברים.
כל זה צף ועלה בי הבוקר, כאשר נודע לי דבר זכייתה של נטע ברזילאי באירוויזיון. תארו לעצמכם, אדם בן חמשים ושמונה, אב לשני ילדים, סופר ומורה לכתיבה, קם בבוקר שליו בקיבוץ תובל בגליל, ופתאום הסערה הזאת. טלטלה אחזה בי, הן משמחה על הזכייה של נטע, הן על השמחה בשביל מדינת ישראל. כשירדתי במכונית לתל אביב, ושמעתי ברדיו את הדי השמחה מכיכר רבין אמש, נחנקתי מבכי, מרוב התרגשות.
ואז התחילו להגיע הודעות מעובדיי לשעבר. שאם רק אקרא להם/ן, הם יבואו. כול אחד ואחת ממשפחתה וילדיה, העיקר לעשות את זה שוב יחד. וזה היה מטלטל ומרגש ומבלבל.
מרים בנימיני, החכמה באדם, מודיעה כבר כמה שבועות שבני מזל שור עומדים לעבור תהפוכות עצומות בחייהם, בעיקר במישור הקריירה. ואני דרוך ומצפה לזה כבר שבועות. חשבתי, שזה קשור במישרין לכתיבה. לכן גם חידשתי את מאמציי לכתוב לשוק הקולנוע והטלוויזיה, עשיתי כמה הגשות של דברים מפרי עטי ועודני עובד על הגשות נוספות. אבל הדבר היחיד שלא העליתי על דעתי היה, שפתאום נטע ברזילאי תזכה באירוויזיון, ואני אקרא, קודם כול מתוך תוכי, מתוך עצמי, ואחרי כן על ידי עובדיי ועובדותיי המסורים/ות לשעבר, להתייצב לדגל, ולחזור למקצוע יחסי הציבור, שהייתי כל כך טוב בו, וזנחתי אותו לטובת העיסוק השקט של הוראת כתיבה.
אין לי מושג לאן זה לוקח אותי. כרגע זה בעיקר מטלטל. אני מניח שהפוסט הזה יפתיע גם רבים מכם/ן, ודאי שכניי ושכנותיי בתובל. אבל כן, הסופר המבוגר הזה, האב היחידני לשניים, היה פעם איש יחסי ציבור מוביל, וטיפל ביחסי הציבור של אירוויזיון 99 בישראל. אפילו נכנסתי ללחץ מטורף באחת מהזדמנויות הצילום, כשדנה אינטרנשיונל עיכבה את העיתונאים והצלמים כמעט שעה, מכיוון שהמשיכה להתאפר בחדר שלה במלון, ואני יצאתי מדעתי בשטח מרוב לחץ ודאגה. אבל דנה הייתה ועודנה חד פעמית, ואני בטוח שבאירוויזיון 2019 בירושלים יהיה לנו מפגש מרגש עם כול זוכי האירוויזיון לדורותיו כאן.
בשנה הבאה בירושלים הבנויה, בכל צבעי הקשת. עכשיו נראה אם היקום רוצה שאני ועובדיי נטפל בזה.
