יומן מלחמה (282)
אני לא יודע אם לגבר בן שישים ושש, אחרי ניתוח בעורק השמאלי למוח ועם 75% נכוּת, מוּתר לעבוד בגינה כמו שעבדתי הבוקר. אבל במשך ארבע שעות גררתי שׂקֵי גזם עם בְּני מיכאל מן החצר אל פינת האיסוף, אחרי כן פיניתי במשׂור, במספרי גיזום ובמזמרה סבך קיסוס שהתפשט על עץ האֵלה בחזית הבית, כדי לבָרא מתחתיו חלקת אדמה לזריעה, ואחרי שעה ארוכה של התייגעות עם הקיסוס, ששלח קנוקנות לכול עבר, שרט ודקר אותי והטיף ממני דם, לא סתם אני לוקח שני מדללי דם מדי יום, תפסתי באת חפירה ולאט לאט, עם הרבה הפסקות מנוחה באמצע, חפרתי חלקה מלבּנית יפה לאורך השביל היצוּק המוביל אל הבית, וזיבלתי אותה בדלי שערמתי מערֵמת הקומפּוֹסט, שפּקח המועצה שפך מן הקומפּוֹסטר שלי בשטח הפרא מעֵבר לחצרי, מפני שנראה לו בלתי מאוזן ובצדק. הוא מסריח מצואת חתולים וכלבים. ובכול זאת זיבלתי בו את האדמה בקַדמת החצר, מערבב אותו באדמה החפורה, מקווה בליבי שהקומפּוסט המסריח הזה יעשה בכל זאת את תפקידו ויעודד את זרעי הפוּל והאפונה, הבָּמיה והפָקוּס שאזרע בה בתוך יום-יומיים, לצמוח, להחליף את הקיסוס, שיטפסו הם על הגדר שתחמתי בה בזמנו את חלקת העפר הזאת מפני חזירי הבר, הבאים באביב לחפור אחר פקעות רקפות בחצר.
אם אתפגר, חלילה, מן העבודה הקשה הזאת, חייכתי בליבי כשנטלתי ידיים מן הסירחון שדבק בהן, אחרי שהסרתי מעלי את בגדיי היישר למכונת הכביסה, שכבר פועלת כעת, לפחות אפתיע את מר המוות, שיעמוד מעלי עם חרמשו, מופתע מן החיוך מלא שביעות הרצון שימצא על פניי. עבודה בגינה עדיפה לי על פני שקיעה איטית בבעיות הלב, כלי הדם והסכרת. וככול הידוע לי היא אפילו מומלצת, נחוצה ומרפּאת.
הערב, אחרי קריאה בעיתוני השבת, יצאנו שלושתנו לארוחת ליל שישי ברחוב. יאיא ועינת, השכנים שלנו מן הבית הצמוד, יזמו ארוחת ערב משותפת למשפחות הגרות ברחוב, וכדרכנו הוצאנו החוצה שולחנות, כיסאות ומחצלות, וכול משפחה הביאה עמה תבשילים לחלוק אותם יחד. אני הכנתי עוף בתנור מרובה כנפיים ושוקיים, תפוחי אדמה צלויים ומרק ירקות, וגם חומוס וטחינה. אחרים הביאו אתם ספּרינג רוֹלס ותפוחי אדמה ובטטה צלויים חריפים, מרק שעועית, קארי ירקות וטופו צמחוני, אורז, תבשיל ירקות, תפוחי אדמה שלמים כמו ממדורה, יין ועוד.
היה כיף גדול לשבת עם השכנים והשכנות, לאכול יחד ולשוחח. הקהילתיות הזאת, בתובל, היא נוחם גדול בימים כאלה, וגם סוג של רשת ביטחון. זה מה שאמרתי לשכנותיי בזמן שיחתנו. שרק כעת אני מבין עד כמה השתרשנו כבר בתובל.
מחר בבוקר אסע שוב, אחרי שבועיים, לשוק בעראבה, לקנות פירות וירקות טריים, מהם אוכל לבשל אוכל טעים למהלך השבוע. כול עוד שקט כאן, האביב הזה בהחלט מרנין את הלב.
בתמונות – תהליך הבירוא של חלקת העפר לזריעה, וערוגות גן הירק שכבר מצמיחות שתילים נאים. בדרך חזרה מעראבה אולי אקנה שק אדמה ושק דשן, כדי להבטיח שהירקות המטפסים הבאים יקבלו כול מה שהם זקוקים לו כדי לתת לי יבול.
שבת שלום, שבת שקטה.
