יומן הצמיחה (45)
היום קבעתי למיכאל ולי פגישה במשרדי מע"מ בעכו, כדי לפתוח לו תיק עוסק פטור עבור המספרה שלו. הוא תמה על כך, והסברתי לו שאני בן של שופט והוא נכד של שופט ולכן אין שום סיכוי בעולם שנעבוד שלא לפי חוק. רק חבל, שבאתר של רשות המיסים לא מודיעים לאזרח עם אילו מסמכים עליו להתייצב לאיזו פרוצדורה. נסענו שעה בפקקים של כביש 85 בבוקר עד עכו, רק כדי לשמוע מן הפקידה שהיה עלינו להגיע אליה עם דרכון בתוקף, אישור ניהול חשבון בנק ואיזה טופס שנתנה לנו למלא.
כשיצאנו משם עברנו דרך מאפייה גדולה בקומה התחתונה בקניון, שם חגג מיכאל עם ספינז' ועוד כול מיני רקיקים ומתוקים. כשנכנסנו לרכב שאלתי אותו אם אני לוקח אותו כעת לבית הספר. הוא ענה לי שממש לא. שמגיע לו יום כיף עם אבא שלו.
לא התווכחתי אתו. אני נהנה להיות עם הבנים בזמן איכות, ומכיוון שאי הוודאות באשר למלחמה עם איראן או למלחמה בתוכנו לקראת השבעת הכנסת היא עצומה, וכלל אין זה ודאי שיהיו לבנים לימודים בהמשך השבוע ואחרי כן, נסענו יחד למשתלה ביעד, שם קניתי שקי הומוס לערוגות הגינה, וכיוון שהיינו שם גם בחרנו יחד עוד קצת שתילי ירקות לערוגות, ומיכאל מאוד נהנה מזה.
הגענו הביתה, אכלנו יחד צהרים, וחיכינו לדניאל עד שיגיע. אז הלכתי לישון. כשקמתי משנת הצהרים יצאתי לגינה בכוונה לדלל קצת עשביה, לפזר הומוס ולשתול את הירקות. אבל מיכאל שאל אם אני רוצה לצאת עם שניהם לטיול. אמרתי להם שכן.
יצאנו שלושתנו יחד, הם על אופניהם ואני ברגל. הלכנו לשטח שבין תובל לפלך. יש שם אדמות מעובדות – כרמי זיתים בעיקר – של משפחה דרוזית ענפה. ואנחנו טיילנו לנו בין החלקות השונות עד שכבר ירדה השמש, ומיכאל הזהיר אותנו שאם לא נצא חזרה לכיוון הבית נתקע שם בחשכה. היה ממש כיף.
כשחזרנו הביתה, מיכאל הציע שנכין יחד סלט חתוך קטן. הוא ודניאל נעמדו לחתוך ירקות, אני הבאתי להם עלים מקטיף ראשון של עלים לסלט מגן הירק שלנו. קצת רוגולה וגרגר נחלים וחסה. אכלנו יחד בשקט, בלי מסכים, מה שלא אירע מזמן. ואחרי כן ידעתי שאני כבר צריך ללכת למכונת הכתיבה, ולחזור לכתוב את הספר שאני מסרב לכתוב, את הסיפור שאינני רוצה לספרו, על האישה שהחריבה את חייה במו-ידיה, אז במקום לכתוב מה שאינני רוצה לכתוב יצאתי לחצר, בחושך, לציד מזיקים.
בקורס לחקלאות ביו דינמית למדנו, שהדרך הכי נכונה להילחם במזיקים היא לצוד אותם מדי לילה או השכם בבוקר בגינה. בלילות האחרונים יצאתי מדי לילה פעמים לגן הירק, וליקטתי בו הרבה מאוד שבלולי שדה וחשופיות, שאכלו לי את הירקות. אבל רק הבוקר ירד לי האסימון ונזכרתי בשיעור על השקיה. הבנתי שאני חייב להוריד את כמות ההשקיה לפעם ביומיים ולמשך זמן קצר, ולהעביר אותה משעות הערב לשעות השחר, כי ההשקיה היומיומית בערב היא זו שמזמנת אל גן הירק שלנו את המזיקים.
ואמנם, הערב הערוגות היו יבשות, ולא מצאתי בהם מזיק אחד. אז במקום ללקט מזיקים מצאתי את עצמי שוקע בעישוב. לאחרונה גילית את נפלאות ה- – Google Lens – פותחים את גוגל, מצלמים תמונה ומעלים אותה אליו ואז שואלים לגביה מה שצריכים לדעת. כך עשיתי הערב, עם פלאש, על הערוגות, ובתוכן על ערוגה עשבונית אחת במיוחד. מסתבר שרוב מה שצמח בה הייתה עשביית בר, רובה לעקירה. אבל בתוכה היה גם שתיל עגבניות וכמה שתילים יפים של חרדל הבר, שטובים למאכל.
וכך מצאתי את עצמי רוכן בברכיי מסביב לערוגה, מצלם טפח אחר טפח שלה, נועץ בגוגל מה לעקור ומה להשאיר, ולבסוף נהייתה לי ערוגה די נקיה ופנויה. מחר בבוקר אפזר בה הומוס ואשתול את השתילים שמיכאל ואני בחרנו במשתלה. מנגולד, כרובית, חרדל, שמיר, אפילו אני כבר לא זוכר מה.
העניין הוא שאני מת לקרוא. יש לי המון ספרי שירה שמחכים לי כאן לקריאה ולביקורת, וגם קיבלתי השבוע שלושה ספרים שהזמנתי לי מאמזון. וכרגע, זה שהכי מסקרן אותי הוא Mental Models for Writers. אבל אני לא מסוגל עדיין לשבת לקרוא בלי סיגריה, ופוחד אפילו לנסות זאת. כנראה שאתחיל בכך מחר, על ההליכון. ההליכון מסיח את דעתי מהיעדר העישון ומאפשר לי לקרוא על גביו.
סליחה שאינני מתייחס למלחמה ולפוליטיקה. אני משתדל להימנע מהן אף על פי שאני לגמרי מעודכן בהן. הן התקרבות המלחמה עם איראן והן החשש מפני מלחמה בתוכנו בהשבעת הכנסת, אחרי ערעור הלגיטימיות של תוצאות הבחירות והניסיון לפוטש של נתניהו ועוזריו כל כך מחריד אותי, שאני מעדיף לא לחשוב על זה. אם יבואו עלינו טילים מאיראן, או אם יתפרצו כאן מהומות דמים בשל שמיטת הלגיטימיות מוועדת הבחירות, ממילא נתפגר, או נוצא להורג. לפחות אותיר אחרי ערוגות מטופחות ויפות של גן ירק.
בתמונות: תמונה מן הטיול בשקיעה, מיכאל ודניאל מטיילים אתי, ושניהם מכינים סלט.
