יומן הצמיחה (27).
אמש הלכתי לישון ב 21.30. התעוררתי בחצות ומשהו. לא הצלחתי להירדם. שתיתי תה חם, לקחתי חצי כדור הרגעה, זה נמשך עד אחרי שתיים לפנות בוקר. קמתי בשש כדי להעיר את מיכאל לעבודה, ואז חזרתי לישון לעוד שעה. זה היה מטריף לגמרי.
מסתבר שהיום הוא היום העשירי שלי בלי סיגריות. זה עדיין מייסר אותי מאד. על התשוקה לניקוטין אני מתגבר עם תרסיס ניקוטין, פעמיים-שלוש ביום. על הצורך לשחק עם משהו בידיים אני מתגבר עם קשית שתייה או מקל קינמון ובעיקר עם כלי עבודה, שאני מקפיד להיות עסוק בהם. אבל על דבר אחד קשה לי לגבור – על התשוקה בסיגריה אחרי ארוחה.
אני כל כך מורגל בטקס הזה, קינוח ארוחה בסיגריה, שזה מגיע אלי אוטומטית. אני קם מן השולחן, מנקה אותו, רוחץ כלים ואז פונה לכיוון חדר העבודה שלי או החוץ כדי לעשן את הסיגריה שאחרי האוכל, ופתאום קולט שאין, ולא תהיה יותר.
אז אני שב לאחור, ומחפש במה אני יכול לקנח את הארוחה במקום בסיגריה. שני ענבים שחורים, או שזיף צהוב, או כמה קוביות מלון קר. וזהו זה.
בשעות שאני יושב ליד שולחן העבודה שלי ומנסה לעשות תנועות של כותב, אני נעזר בסיגריה ללא טבק, מתוצרת Nirdosh. זו חברה הודית שמייצרת סיגריות מעשבי תבלין ומרפא. בזמנו רכשתי לי שתי קופסאות בהפסקת העישון הקודמת, והן נותרו אתי מאז. זה בכל זאת עישון, ועשן, אבל לא טבק. אז איכשהו לפעמים גם זה מנחם, אף על פי שאין לזה טעם, בקושי ריח. אבל זה משהו. יותר טוב מכלום.
להיגמל מעישון זה סיוט.
אז היום לפני הצהריים התקנתי עם דניאל שער עץ אחד משלושה לחלקת גן הירק החדשה בחצר, ואחר הצהריים עוד שער. נותר לנו עוד שער שלישי, כדי למנוע מחזירי הבר ומחיות הבית להחריב לי את ערוגות גן הירק. תכף מתחיל כאן גשם, אז כדאי שאשלים זאת כבר מחר. ביום חמישי הגנן אמור לבוא הנה כדי לתקן את מערכת ההשקיה, ולהכין טפטפות לערוגות, וביום שישי אני אמור לקבל חומר שתילה וליישם אותו מיד בערוגות. כלומר, לשתול ולזרוע.
בקיצור, עבודת כפיים לא חסרה לי כאן. אבל לקרוא ולכתוב אני בקושי מצליח. אני מתקשה להושיב את עצמי מול המסך בלי סיגריה. זה פשוט משגע אותי.
בסוף השבוע קראתי ראיון עם אגי משעול במוסף הספרות של 'ידיעות אחרונות'. כול כך קינאתי בה כשסיפרה שהיא קמה בבוקר עם קפה וסיגריה וכותבת שורות שיר. זה לא פייר, אמרתי בליבי, שלאגי מותר ולי לא. ואז הבטחתי לעצמי, שאם רק אזכה להגיע לגיל שמונים, כמוה, או שמונים וחמש, אחזור בחדווה לעשן.
עד אז אני מנוע מזה. מַמְנוּעַ, כמו שאומרים בערבית.
לילה טוב.
